ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְכַאֲשֶׁר עִיַּנּוּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים, יֵשׁ לַעֲמֹד עַל דָּבָר זֶה. בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צו, ב) אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב: 1 מִי שְׁמִיעַ לָךְ אֵימָת אָתֵי בַּר נַפְלֵי! אֲמַר לֵיהּ: מַאן בַּר נַפְלֵי? אֲמַר לֵיהּ: מָשִׁיחַ. 2 מָשִׁיחַ בַּר נַפְלֵי! אִין, דִּכְתִיב (עמוס ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְמַעֲטִין, וְהַשְּׁאָר עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה, וְצָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, עַד 3 שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה, הַשְּׁנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבֹא. תָּנוּ רַבָּנָן, 4 שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֵּם מִקְרָא זֶה (עמוס ד, ז): וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אַחַת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר. שְׁנִיָּה, חִצֵּי רָעָב 5 מִשְׁתַּלְּחִין. שְׁלִישִׁית, רָעָב גָּדוֹל, וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ. בָּרְבִיעִית, 6 שֹׂבַע וְאֵינוֹ שׂוֹבֵעַ. בַּחֲמִישִׁית, שָׂבָע גָּדוֹל, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין, וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ. בַּשִּׁשִּׁית, 7 קוֹלוֹת. בַּשְּׁבִיעִית, 8 מִלְחָמוֹת. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא. אֲמַר רַב יוֹסֵף: 9 הָא כַּמָּה שְׁבִיעִית הָיָה כֵּן, וְלָא אֲתָא! אֲמַר אַבַּיֵּי: בַּשִּׁשִּׁית קוֹלוֹת וּבַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת לֹא הָיָה. וְעוֹד, 10 כְּסִדְרָן מִי הֲוָה! עַד כָּאן.
הֲרֵי אָמְרוּ, כִּי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבּוֹ הִתְחַדְּשׁוּת הֲוָיָה, יִגְרֹם 11 הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה. וּלְפִיכָךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב אֶל הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה, לְכָךְ הוּא גּוֹרֵם הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה. עַד שָׁנָה שְׁלִישִׁית, הוּא 12 תַּכְלִית הֶפְסֵד, וּבָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה שֹׂבַע וְאֵינוֹ שׂוֹבֵעַ, רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵין כָּאן הֲוָיָה שְׁלֵמָה עַד הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁאָז יִהְיֶה הֲוָיָה שְׁלֵמָה מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. לְכָךְ בַּחֲמִישִׁית שֹׂבַע גָּדוֹל, וְהַשֹּׂבַע הוּא שְׁלֵמוּת עוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד. וּבַשִּׁשִּׁית קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא קָרוֹב אֶל הֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם, אָז תֵּצֵא לַפֹּעַל מָה בַּקּוֹלוֹת אֲשֶׁר יִהְיוּ. וְכָל זֶה מִכֹּחַ הִתְקָרְבוּת אֶל הֲוָיָה הַחֲדָשָׁה. וּבַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, כִּי אָז יַתְחִיל כֹּחַ יִשְׂרָאֵל מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתָּחוּל בָּעוֹלָם. וּכְבָר יָדוּעַ כִּי כֹּחַ יִשְׂרָאֵל הוּא מִתְנַגֵּד לְכֹחַ הָאֻמּוֹת, וּלְכָךְ מִלְחָמוֹת בַּשְּׁבִיעִית.
________________________________
כשעיינו בדברי חכמים, מצאנו תשובה לשאלה זו. שנינו בפרק חלק, אמר לו רב נחמן לרב, 1 האם שמעת מתי יבוא בן הנופלים? אמר לו רב, מיהו בן הנופלים? אמר לו רב נחמן, המשיח. אמר לו רב, 2 למשיח אתה קורא בן הנופלים?! אמר לו כן, שנאמר: ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אמר לו רב, כך אמר רבי יוחנן, דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, ושאר העם עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, בעוד 3 גזירה ראשונה בתוקפה, גזירה שנייה ממהרת לבוא. שנו חכמים, 4 מחזור שמיטה של שבע שנים שבן דוד בא בו, בשנה ראשונה יתקיים הפסוק: והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, כלומר במקום אחד יהיה רעב ובאחר יהיה שובע. בשנה שנייה 5 רעב בכל מקום. בשנה שלישית רעב גדול, ומתים רבים, אנשים, נשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית 6 מעט שובע. בחמישית שובע גדול, ואוכלים ושותים ושמחים, ותורה חוזרת ללומדיה. בשנה שישית, 7 קולות שמשיח בא. בשביעית 8 מלחמות בין האומות לישראל. ובמוצאי שביעית בן דוד בא. אמר רב יוסף, 9 והרי היו כמה מחזורי שמיטה שהיה כעין זה, ולא בא בן דוד! אמר אביי, אבל לא היה מחזור שביעית, בו היו בשישית קולות ובשביעית מלחמות. ועוד 10 לא היה מחזור בו באו הדברים כסדר השנוי למעלה.
במאמר זה אמרו חכמים, כי קודם לביאת המשיח, בה תתחדש הוויתם של ישראל, יהיה 11 אובדן המציאות הקודמת, ואחר כך תקום ההוויה החדשה. לכן בתחילת שבע שנות השמיטה הקרובות לביאת המשיח, מפני קירבתן אל ההוויה החדשה הגורמת לאובדן ההויה הקודמת, יהיה חסרון, עד השנה השלישית, שבה יהיה 12 שיא החסרון. מהשנה הרביעית, שהיא אמצע המחזור, מתחיל השינוי, אבל עדיין אין שלמות, לכן יהיה מעט שובע. בשנה החמישית תהיה השלמות הגשמית של העולם הזה, מכוחה של ההתהוות החדשה, ולכן בשנה זו יהיה שובע גדול. בשנה השישית, כאשר מתקרבת שלימות העולם, יהיו קולות מסוימים. ובשנה השביעית מלחמות, כי אז מתגלה כוחו של עם ישראל מכוח ההוויה החדשה. ומכיוון שכוח האומות מתנגד לכוחם של ישראל, תהיינה מלחמות. ובמוצאי שביעית בן דוד יבוא.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
94 - פרק ל"ב חלק א'
95 - פרק ל"ב חלק ב'
96 - פרק ל"ב חלק ג'
טען עוד
ביאורים
מַעֲבַר ממצב למצב הוא תהליך לא קל. כל אחד מאיתנו מכיר את התחושה שבעזיבת דבר שהיינו עסוקים בו ומעבר למצב חדש. כך בהרבה מעברים בחיי האדם – מעבר דירה, שינוי מקום לימודים, נישואין וקבלת מקום עבודה חדש. אפילו אם מקום המגורים החדש מוצלח יותר, מקום הלימודים החדש נקבע על פי הגיל או התואר המתאימים, הנישואין מאושרים, ומקום העבודה החדש מעניין ומהווה מקור פרנסה טוב יותר, עדיין המעבר אינו פשוט לנו. מעבר לקשיי ההסתגלות שיוצרת מציאות חדשה, קשה לנו להתנתק מהמציאות הקודמת שחיִינו וחווינו אותה , גם אם אנו הולכים לקראת משהו טוב יותר.
אם הדבר נכון לגבי המעברים הקטנים בחיינו, על אחת כמה וכמה הוא נכון לגבי המעברים הגדולים שהעולם עובר.
המהר"ל שאל בפתיחת הפרק כיצד ייתכן שדווקא לקראת הגאולה של עם ישראל מתגברים הצרות והקשיים. בדבריו כאן הוא מסביר שהתחדשות של הוויה, התחדשות של מציאות חדשה, הוא דבר לא פשוט. המְשלים שפתחנו בהם המבטאים את הקושי שאנו חשים בחיינו בעת שינוי ומעבר, יסייעו לנו קצת להבין יותר עד כמה משמעותי מעבר בין שתי מציאויות כה שונות. הקב"ה מנהיג את עולמו באופן כזה שהמציאות החדשה צומחת מתוך חורבות המציאות הקודמת, לכן עִם ההתקרבות לשלב הגאולה, התחדשות ההוויה החדשה גורמת לנפילה גדולה של מה שקדם לה . המציאות של ימות המשיח היא כה שונה, עד שאינה יכולה להסתדר עם המציאות של העולם שקדם לה, ומכאן נובע התיאור הקשה של השנים שלפני הגאולה, שאותו תיארו לנו חז"ל.
המספר שבע מייצג סדרה שלמה, כמו ימות השבוע ושנות השמיטה. יחידת השנים, שבה יבוא המשיח מתחלקת לשני חצאים שביניהם שנה אחת בינונית. בחציה הראשון – ביטול של המציאות הקודמת. ובחציה השני – שנים טובות, שיתחילו בטוב גשמי גדול, וימשיכו עם התעלות רוחנית והתעוררות של קולות עליונים שיישמעו בעולם. גם המלחמות, שתפרוצנה בשנה השביעית והאחרונה מאותה סדרת שנים, מהוות ביטוי של התעלות של עם ישראל. כאשר התהליך של התרוממות העולם יגיע לדרגה גבוהה, מדרגתם הגבוהה של עם ישראל, תבליט את ההבדל והניגוד שיש בין מדרגתם לבין מדרגת העמים. אצל העמים יש נטייה להישאב אל הצד הנמוך והבהמי שבאדם. ניגוד זה יגרום למלחמות, שהן, עם כל הצער על עצם קיומן, ביטוי של כוח ישראל שגדל ומביאות להמשך התהליך של התעלות העולם. לאחר מכן יגיע המשיח.
הרחבות
* משמעות 'בר נפלי'
מַאן בַּר נַפְלֵי? אֲמַר לֵיהּ: מָשִׁיחַ. הגמרא הסבירה כינוי זה, שבו כונה המשיח – 'בר נפלי' על פי הפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" [עמוס ט, יא]. ופירש המצודת דוד : "רצונו לומר – אחזיר המלוכה לבית דוד אשר נפלה והושפלה בימי הגולה" [שם], והמשיח הינו משושלת בית דוד. המאירי מבאר את הדגשת נפילת מלכות בית דוד עד עתה בשמו של המשיח: "ומשום כך נקרא משיח 'בר נפלי', כי כל עוד מה שיפול יותר הוא התקרבות הגאולה. וזהו "נפלה לא תוסיף" [עמוס ה, ב] – כאשר תפול שאי אפשר ליפול עוד – אז יהיה "קום בתולת ישראל" [שם]" [פירוש לחמא עניא על הגדה של פסח].
הרב קוק מסביר שרמוז בכינוי זה עניין נוסף – "ועל התואר המשיחי "בר נפלי" אמר (הרב קוק) שהוא הנולד ומתגלה ונגמר אחר כל הנפלים שקדמו לו של קיצי זמנים... ופרכוסי גאולה, שכולם מכשירים ומכינים במפלאות תמים דעים (חשבונות של הקב"ה) את שכלול ההופעה השלימה הזאת של לידת עם נברא (עם ישראל)" [עולת ראיה ב עמ' תמה, הערת הרצי"ה]. הגאולה אינה מאורע רגעי, אלא היא הולכת ונבנית נדבך על גבי נדבך. וגם אם נדמה לנו בשלבים מסוימים שהיו קשיים וכשלים – הכל היווה מכשיר והכנה לביאת המשיח. על כן זהו השם שבו בחרו חז"ל לכנות את המשיח – בן הנפלים. המשיח בא מכח כל אותם תהליכים שהלכו ונבנו והיו נראים בשעתם ככישלון רגעי – כנֶפֶל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
