ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בפסוקים אנו קוראים שעיקר טענתו של קורח כלפי משה רבנו היא על עצם המנהיגות ועל הסדר השלטוני שהוא קובע בתוך העם. יש מלך - מנהיג - ויש מעמדות של כהן, לוי וישראל. קורח בא וטוען: בעצם – למה?! "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג). ומבאר רש"י במקום: "רב לכם - הרבה, יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. כולם קדושים, כולם שמעו דברים בסיני, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני 'אנוכי ה' אלוקיך', כל העדה שמעו".
לשמע דברים אלו משה רבנו נופל על פניו. משה רבנו ליווה את עם ישראל לכאורה במצבים הרבה יותר מסובכים. למה דווקא כאן הוא חש חולשה וחוסר בהירות כיצד להתמודד עם הטענה הזאת? רש"י במקום מלמדנו: "וייפול על פניו - מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי. חטאו בעגל – 'ויחל משה'. במתאוננים - 'ויתפלל משה'. במרגלים - 'ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים'. במחלוקתו של קורח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתיים ושלוש. כשסרח רביעית, נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר: עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל ממני".
ויש לעיין, מדוע משה רבנו מגיע למסקנה זו דווקא אחרי המשבר הזה ולא במשברים קודמים? דווקא כאן, במחלוקת קורח ועדתו, נתרשלו ידי משה. מדוע?
יתרה מכך, בהמשך אנו קוראים על קריאתו של משה לדתן ואבירם בני אליאב, לבוא אליו ולשוחח על הבעיות ולנסות להגיע לפתרון כדי ליישב את הכאילו-סכסוך הזה. "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום" (רש"י).
למרות דברי פיוס אלה של משה, תגובת דתן ואבירם קשה מאוד: "ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר, אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלה שדה וכרם. העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה" (במדבר טז, יב יד). זוהי טענה חדשה שלא שמענו עד עתה. דתן ואבירם טוענים שהמצב הכלכלי של העם הוא "על הפנים", אין בית, אין אוכל, ומשה עוד מנצל את מעמדו לקרוא להם. "המעט ממך כי עשית עמנו רעה גדולה להמיתנו במדבר - שהיינו ראויים לרגום אותך, כי תשתרר עלינו אפילו שררה מועטת לשלוח לנו לעלות לפניך, כל שכן שתמלוך ותתנשא עלינו" (רמב"ן לפסוק י"ג).
תגובתו של משה לכאורה לא רלוונטית לטענה שטוענים כלפיו: "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר טז, טו). וכי נטען כלפי משה רבנו שהוא לקח משהו מדתן ואבירם או מבני ישראל?! האם מישהו דיבר על תנאי השכר שלו או על טובות הנאה ח"ו?! מדוע הוא מתרעם מול הטענה הזאת?
לא שררה, עבדות
מתגובתו של משה רבנו אנו למדים את היסוד הנסתר שעומד מאחורי המחלוקת של קורח ועדתו. מטרת קורח ועדתו הייתה להרוויח מהמנהיגות משהו, לנצל את המעמד, הכוח והשררה לעניינים אישיים.
משה הבין שתפיסת העולם של קורח ועדתו היא שמנהיג עם השפעה ועמדת כוח יכול לנהל מדינה כמו את החשבון הפרטי שלו. שאין גבולות בין הקופה הציבורית לקופה הפרטית, ואפשר לסחוט גם את הציבור. כלפי זה משה רבנו מזדעזע, וכלפיהם הוא זועק "'לא חמור אחד מהם נשאתי' - מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש. ואני בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי" (במדבר רבה פר' י"ח).
מנהיגות איננה שררה אלא עבדות, התבטלות כלפי הציבור, שכן אין העם משרת את המנהיג, אלא מנהיג צריך לשרת את העם. "כמדומין שררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם" (הוריות י, א). ובדבר זה היה משה שמח: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו". עבד לה' ועבד לעם הקודש.
תפיסת עולמם המעוותת של מנהיגים אז והיום, שנדמה להם שמנהיגות אמורה לשרת את האינטרסים הפרטיים שלהם, והחלטות גורליות בהנהגת העם מתקבלות כשבצדן רווחים אישיים או תועלת אישית - זוהי מנהיגות פסולה בתכלית שצריך להעבירה מן העולם.
עתה ברור מדוע דווקא במשבר קורח ועדתו נתרשלו ידיו של משה, כשמי שרואים את עצמם מועמדים מתאימים להנהגת ציבור מתנהגים בהשחתה שלטונית בלי בושה, זהו הרס של חברה מתוקנת החפצה בחיים.
מנהיגות ראויה היא כדוגמת משה ושמואל, כדברי המשך המדרש: "וכן שמואל הצדיק אמר 'הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי' - שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך - משלי היה... וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר: 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל' - דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי" (במדבר רבה, שם).
יהי רצון שנזכה למנהיגות שהולכת בדרכם של משה ושמואל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
