ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הר"ן הסיק שכתיבת התאריכים בשטרות, צריכה להיות זהה לצורת דיבור בני האדם לעניין נדרים, ולכן כשיש יומיים ראש חודש, צריך לכתוב ביום ראשון של ראש חודש בשטרות: 'א' לחודש פלוני', וכך להמשיך ביום ראש חודש השני לכתוב 'ב' לחודש פלוני', כיון שבלשון בני אדם כך קוראים ליום, ואם יכתוב אחרת הרי השטר הוא מוקדם, כיון שבשטר כתוב ב' לחודש ובעצם למעשה הוא היה בג' לחודש, ושטר שיש בו תאריך מוקדם נפסל.
ר"ן הביא את דברי הרשב"א (סג, ב ד"ה ומדמייתינן) שכתב שלמרות שבכתובה אין צורך להקפיד על התאריך כל כך, כי כתובה מאוחרת לא נפסלת, אלא רק מוקדמת, בגט שלדעת הרשב"א נפסל בין אם הוא מוקדם וכין אם הוא מאוחר, יש להקפיד לכתוב ביום ראשון של ראש חודש: 'ביום ל' לחודש תשרי שהוא ראש חודש מרחשוון' על מנת להחמיר לברר בשטר את כל הדברים.
ב דומה לכך כתבו תוספות (ד"ה חדש זה) שאין צורך לכתוב בשטר הנכתב בראש חודש שהוא 'יום שלשים לחודש פלוני', כיון שאין זה נכון, והוא שייך לחודש החדש, ורק בגיטין יש להחמיר ולכתוב גם יום שלשים לחודש הקודם.
המאירי (ד"ה כבר ביארנו) הוסיף שגם ביום ראש החודש השני יש לכתוב בגט או בשטר אחר 'ביום שני לחודש פלוני שהוא ראש חודש' וממילא מובן שהכוונה לתאריך א' בחודש, אבל אין לכתוב א' בחודש שהוא ראש חודש כיון שבלשון בני אדם יכולים להתכוון גם ליום ראש החודש הראשון.
כמו כן כתב המאירי שלשון בני אדם היא רק לגבי ראש החודש עצמו, אבל וודאי שימי החודש האחרים נספרים לפי התאריך בחודש, כמו שלגבי המועדות לא מתחילים לספור את ימי החודש מיום הראשון של ראש החודש, כך גם לגבי הכתיבה בשטרות אין שום משמעות לספור אחרת מימי החודש. לעומתו מהר"ן שהובא לעיל ומהרשב"א (שו"ת ו, קנא) נראה שבשטרות בכל החודש יש להתחיל מיום ראש החודש הראשון, כך שגם חודש חסר ייגמר ביום שלושים (ולשם הדוגמא בפורים דפרזים יכתבו בשטרות: ט"ו באדר), כמו כן כתב הרשב"א שבשטרות שאינם גט אין כל בעיה לכתוב יום מאוחר יותר, ולכן אין הפסד כשכותבים ג' בחודש במקום ב' בחודש, ואילו אם נכתוב ב' והיינו צריכים לכתוב ג' השטר יהיה מוקדם וייפסל.
הטור (אבן העזר קכו) כתב שביום ראש חודש הראשון יש לכתוב יום ל' לחודש קודם שהוא ראש חודש הנוכחי, ולדעתו ביום שני של ראש חודש יש לכתוב 'יום א' בחודש' ולא כדברי המאירי הרשב"א והר"ן, (וכדברי הרא"ש בפסקיו (ח, א) שהמשמעות היחידה לדברי הגמרא היא שבראש חודש אין צורך לכתוב יום ל' לחודש הקודם, כיון שאנשים לא קוראים לזה כך בלשונם).
בית יוסף כתב שבגלל המחלוקות שבכתיבת התאריך בראש חודש, כתבו כמה ראשונים שיש להשתדל לא לתת גט בראש חודש, אך אין לנהוג כך.
רמ"א (בהגהות על שו"ע קכו, ד) הביא כמה דעות שאין לתת גט בראש חודש, וכותב שיש להחמיר אם אין חשש עיגון. על כך העיר הבית שמואל (מהדורא קמא סק"ו) שאין לומר שחששו לדעת הר"ן והרשב"א שהרי לשיטתם לא ניתן לכתוב גט כל החודש שהרי בכל יום צריך לכתוב תאריך מאוחר יותר, אלא שחששו לכך שיכתבו את החודש הקודם, כשאנשים לא קוראים לראש חודש על שם החודש הקודם.
נפקא מינה למעשה מעניינת מכל זה כתב ה מגן אברהם (נה, י) שילד שנולד בל' חשוון - ר"ח כסלו, ובשנת בר המצווה שלו יש רק עשרים ותשעה ימים בחודש חשוון, שאף שדנו כאן כל הפוסקים לא דנו אלא בלשון בני אדם, וכפי שכתב המאירי, אבל מהדין וודאי של' חשוון שייך לחודש חשוון, ולכן היה מקום מהדין לומר שיהיה בר מצווה כבר בכ"ט חשוון, שהרי הוא שייך לחודש חשוון, אלא שלמעשה הוא אומר שהילד מתחייב במצוות רק בא' בכסלו, כיון שלדעתו צריך שיעברו שלוש עשרה שנים מלאות מהלידה.
סיכום: הגמרא אומרת שבלשון בני אדם גם יום ראש החודש הראשון, שהוא ל' לחודש הקודם, נקרא על שם החודש הבא, ונחלקו הראשונים האם הכוונה שיש למנות את כל ימי החודש מהיום הראשון של ראש החודש, או שמונים את ימי החודש על פי התאריך בחודש ורק את יום החודש הראשון יש לקרוא על שם החודש החדש. כמו כן רבו הדעות איך בדיוק לכתוב את התאריך בראש חודש. מחמת הספק, כתב הרמ"א שעדיף לא לתת גט בראש החודש, אלא אם כן יש צורך מיוחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
