ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
במשנה בנזיר (כח, ב) נאמר שהאב יכול להזיר את בנו, והבן נחשב לנזיר. אלא שאם הבן או בני המשפחה מוחים באב הוא מפסיק להיות נזיר. בגמרא (כט, א) מובאת מחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש האם מקור סמכות האב להזיר את בנו היא מכח 'הלכה למשה מסיני', או מכח דין 'חינוך' המוטל על האבא כלפי בנו.
הגמרא מקשה, לפי הטעם שסמכות האב להזיר את בנו היא מדין 'חינוך', מדוע כשהאב רוצה לחנך את בנו להיות נזיר יכולים הקרובים להתערב בחינוך הבן, ומחאתם נשמעת ואכן נזירות הבן תתבטל?
הגמרא מיישבת ש:"כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה", כלומר, באופן שהאב רוצה לחנך את הבן להיות נזיר, הדבר נחשב לביזיון של הבן, משום שהבן מתגלח בסוף הנזירות, וזהו ביזיון עבורו (תוספות), לכן יש לקרובים סמכות למחות באב ולומר לו שהם אינם מסכימים. אם אכן הקרובים ימחו, מחאתם תחייב את האב, ויאסר על האב לחנך את הבן בצורה כזו המבזה את הבן, וכתוצאה מכך הנזירות תתבטל.
כלומר, למעשה, לאנשים אחרים המרגישים קשורים למשפחה, וגם אולי נפגעים מצורת חינוך זו של האב, יש זכות למנוע מהאב לחנך את בניו בדרך שאינה מקובלת אצלם.
הגמרא בקידושין (יח, א) כתבה שאדם שמכר את בתו לאמה, ומשפחתו רוצה לפדות אותה משום שהיא טוענת שאין זה מכובד, אך האבא אינו מסכים שמשפחתו תפדה אותה משום שהוא טוען שאין לו כסף לפרנס אותה כשהיא בביתו, ולכן הוא מעדיף שהיא תהיה שפחה בבתי אחרים ותקבל מהם את המזונות, אין שומעים לאב, ובני המשפחה יכולים לפדות את הבת בניגוד לרצון האב (לפי פירוש תוספות שם ד"ה אמר אביי). יש הסבורים גם שכופים את האב לפדות את הבת בחזרה בכל מקרה (רמב"ם עבדים ד, ב במשנה למלך עבדים ד, ב ובחכם צבי שהובא לקמן דנים בהרחבה בשיטות השונות בפירוש הסוגיה).
להלן דוגמא נוספת להתערבות וכפיית האב להתייחס לילדיו באופן שונה ממה שהוא רצה, וזאת כדי למנוע ביזיון מהקרובים.
חכם צבי (ליקוטי תשובות סימן קיב בשם אביו, מופיע בשאילת יעבץ חלק א סימנים ב -ג) הוסיף שלבני המשפחה יש זכות לא רק לפדות אחרי שהאב מכר, אלא גם למנוע את האב מלמכור את הבת בגלל בושתם, וזאת משום שהם מתביישים שבת ממשפחתם תימכר לאָמַה, אלא שאם הם מוחים באב הם חייבים לשלם לאב את הכסף שהיה יכול להרוויח ממכירת בתו. הוא לומד זאת מדברי האור זרוע שיובא בהמשך.
דין מעניין נוסף נמצא במסכת כתובות (מא, א), שם הגמרא מביאה את דעת רבי שמעון הקובע שאדם שהודה בפני בית הדין שפיתה נערה, אינו נאמן, זאת משום שאף אדם אינו נאמן לגרום חובה לנערה ולגרום לה לבושה אף שעל ידי זה הוא מתחייב לה בכסף. הגמרא מציינת שגם אם אבי הנערה אומר שהוא מסכים לקבל את הודאתו, ורוצה לקבל כסף מהמודה, הוא לא יכול לגרום לנערה לפגם, זאת משום שבני המשפחה האחרים טוענים שייגרם להם בושת מכך.
שוב רואים שאדם אינו יכול לגרום בושת לבנו, כאשר זה בא על חשבון אנשים אחרים שדואגים לבושת שלהם, או לבושת שלו. אם כי שם ניתן לבאר שהמעשה מוציא שם רע על המשפחה, ולכן המשפחה מתנגדת להודאה, ולא אכפת להם מעשית מהתייחסות האב ביחס לבתו.
מקרה נוסף שמופיע בגמרא בבבא קמא (פד, א) שהביאה סיפור על חמור שאכל יד של ילד, והגמרא רצתה לשום את נזק הילד לפי החשבון כמה היה נמכר אם היה עבד. האבא התנגד לקבל כסף בצורה כזו, משום שהדבר מבזה אותו שישומו את הבן שלו כעבד, ורב פפא בר שמואל אמר לו שאם הוא מסכים לקבל על עצמו את הסכום ולפצות את הילד כשהוא יגדל, יש לו זכות שלא להסכים לשומא מבזה זו.
מכך למד האור זרוע (ג, קכד) שאדם הרוצה להתעסק בעסק שעלול לבזות את קרוביו, לקרוביו יש זכות למחות בעדו מלעשות כן, ובלבד שהם ישלמו לו על ההפסד שנגרם לו בגלל רצונם שלא להתבזות. כלומר, לא רק שהקרובים יכולים להחליט לקרובם איך יחנך את בנו, הם יכולים להחליט בעבורו כיצד לנהוג בעצמו.
החכם צבי (שם) הקשה שלכאורה משמע מגמרא זו להיפך שהרי שם מדובר כשהשומא שרוצים לשום את הבן גורמת לביזיון לבן, ובכל זאת אם האבא היה רוצה בשומא הוא היה יכול לעשות דבר שיגרום לביזיון הבן, על מנת שישתכר וירוויח כסף? ולכאורה זה נגד מה שלמדנו לעיל שצריך לבדוק גם עם הקרובים, ולאבא אין זכות לעשות לילדיו דברים מבוזים אם הקרובים אינם מסכימים?
הוא מתרץ: שיש להבדיל בין מעשה שהוא בזיון אמיתי שרוב האנשים אינם מסכימים לעשות לבניהם, לבין בזיון שרק הורים 'אניני טעם' אינם מסכימים לעשות. אם אכן האפשרות לשום כעבד היה ביזיון אובייקטיבי לא היה יכול האבא לעשות זאת משום שזה גורם לביזיון גם לקרובים. ורק משום שהביזיון הוא סובייקטיבי, ורק האב, בהיותו 'אנין טעם' הרגיש זאת, לכן לא יכולים הקרובים להתערב בדבריו, והדבר נתון לבחירתו אם לעשות את השומא הזו, או לשלם כסף לבנו ולוותר עליה.
עד כאן ראינו שאם אכן הקרובים מוחים, הם יכולים להתערב לאב אם הוא רוצה לגרום ביזיון לבניו לצרכיו או לצורך חינוכי מסוים. אך, האם ניתן ללמוד מזה לבית הדין או לעניין זה למדינה שהיא המייצגת את הציבור למנוע מהאב לחנך את בנו בצורה מבוזה?
החכם צבי הוסיף שאין לומר שרק אם הקרובים מוחים בפועל, מחייבים את האב להימנע מלעשות את הדברים המבוזים הנ"ל, אלא גם אם הקרובים לא מוחים יתכן שיש צער לאלו שמתו, או לאחרים שאינם כאן, ולכן תמיד יהיה בזיון למישהו מהמשפחה שחי או שמת (וכמובן לא ניתן לשאול אותו אם הוא מסכים) לכן מוטל על בית הדין למחות באב כשעושה מעשים שאינם ראויים.
כמו כן, מדברי הרב יוסף ענגיל (בית האוצר מערכה א-ב עמוד 2) נראה שבגמרא בנזיר דברי הקרובים הם רק ראייה שהחינוך הזה 'לא חשיב לאינשי', ולכן לאבא אין סמכות להכריח את בנו לעשות דבר שאינו מצווה, ו'לא ניחא ליה' לבן. ומדבריו עולה שאין כלל סמכות לאב לחנך את בנו באופנים שמן הסתם הבן לא ירצה אותם, ואינם מצווה.
סיכום: מהדברים שהבאנו לעיל עולה שבמקרים שבהם האב רוצה להשתכר תוך ביזוי הילדים, יכולים הקרובים למחות בו, ולמנוע ממנו לעשות זאת, וגם על בית הדין מוטלת החובה לעשות כן. כמו כן, במידה והקרובים מסכימים לשלם עבור הפסד האב, הם יכולים למנוע ממנו גם דברים שנראים בעיניהם כביזיון למשפחה כולה, ובכך למנוע ממנו לעשות דברים לעצמו או לבנו, וזאת במידה והביזיון אכן הוא בזיון אמיתי בעיני רוב האנשים. לעומת זאת, אם הביזיון נחשב לביזיון רק בעיני האב, הוא יכול למנועו מבנו, רק אם במידה ונגרם לו הפסד הוא משלם לו על הפסדו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
