ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
"כי תצור אל עיר… לא תשחית את עצה… כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות…" (דברים כ', יט).
האם יש איסור תורה גם בהשחתת דברים אחרים?
הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ו ה"ח) מביא את הדין של השחתת אילנות. ובהלכה י' הוא כותב:
ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם.
מדברי הרמב"ם נראה לכאורה שהשחתת שאר דברים אסורה מדרבנן בלבד, ועל כן לוקה רק מדבריהם. כך הבין בעל שו"ת נודע ביהודה (תנינא, יו"ד, י'. ביחס לצייד). אולם, הגישה המקובלת בדעת הרמב"ם היא שבל תשחית אסור מדאורייתא, אלא שאין לוקים עליו. כך הבינו המנחת חינוך (תקכ"ט), ערוך השולחן ועוד. וכן דעת התוספות (בבא קמא צא ע"ב, ד"ה אלא האי) ספר החינוך (תקכ"ט) והיראים (שפ"ב). [וכ"כ הרמב"ם עצמו בספר המצוות (ל"ת נ"ז), ואף כתב שם שלוקה].
מדוע אסור להשחית?
אחד ההוגים אמר: השאלה 'מדוע צריך להיות מוסרי' היא שאלה בלתי מוסרית (מפי מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל). במקרה שלפנינו הדבר דומה: אין צורך להסביר מדוע אסור להשחית: האדם נוצר כדי לבנות ולשכלל, ולא כדי להרוס.
השחתה, פוגעת בשני מישורים: ראשית, היא פוגעת בבריאה, בעולמו של הקב"ה. אך מעבר לכך, היא פוגעת גם בנפשו של האדם. אדם המתרגל להשחית – נפשו הופכת מנפש בונה לנפש הורסת.
טעם אחר ניתן למצוא בספר החינוך (תקכ"ט):
שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם…
אדם שמתרגל להרוס אינו מעריך את מה שנתנו לו. במקום לשמוח בכל דבר, הוא מזלזל בדברים, משחית אותם ואינו מעריך את מה שהוא מקבל. במקום להכיר טובה, להרגיש את הזכות שיש לו בכל הדברים שהוא מקבל – הוא הופך לכפוי טובה, לאדם שאינו מעריך את כל מה שיש לו.
ניתן להוסיף עוד: רק בעל הבית רשאי להרוס את רכושו מבלי שייענש על כך (שואל, שוכר וכד', יכולים להשתמש ברכוש אך לא להרוס. הזכות המשפטית להרוס נתונה לבעלים בלבד). התורה מלמדת אותנו שאמנם אין תביעה משפטית נגד אדם שהורס את השייך לו, אך יש בכך איסור: אדם צריך לדעת שמצד האמת – הכול שייך לקב"ה. פגיעה ברכוש היא מעשה הנובע מתחושה שאינה נכונה, כאילו האדם הוא הבעלים והכול שייך לו (ממורי חותני הרב בלומנצויג). ניתן לראות זאת במדרש: הקב"ה הראה לאדם הראשון את כל הבריאה, ואמר לו: "תן דעתך שלא תקלקל". גם בעל הבית נחשב לשואל. שואל לעשרים שנה, לחמישים שנה, לתשעים שנה – אך הוא שואל. העולם הנצחי שייך לבורא בלבד.
הדרכה חינוכית לבל תשחית
חז"ל לימדונו שהשחתה מתחילה בדברים פעוטים, והזהירו אותנו בכל מיני מקרים שעלולים להגיע לידי השחתה.
דוגמאות:
בגמרא בברכות (מ ע"ב, ובשו"ע קע"א, א) הזהירו חז"ל שלא להעביר כוס מים מלאה מעל לחם, כדי שלא יישפך בטעות ויהרוס את הלחם.
שאריות לחם: הגמרא בפסחים (קיא ע"ב, וכן בחולין קה ע"ב) מספרת על אדם שהמלאך האחראי על העוני ניסה להופכו לעני. המלאך ניסה למצוא אותו משחית דבר כלשהו, אך לא הצליח. אותו אדם לא זרק אפילו פירורים של לחם. בסופו של דבר המלאך אמר: לחינם ירדתי לכאן (ולא הצלחתי להפוך אותך לעני). מכאן נפסק בשו"ע (ק"פ, ד) שזלזול בלחם גורם לעניות. טעם הדבר, כנראה, שאדם שזורק מראה שאינו מכיר טובה במה שהקב"ה נותן לו, ולכן גם הקב"ה אינו נותן לו לאחר מכן.
שאריות שבני אדם לא יאכלו עוד – מותר לזורקם. זריקת לחם מותרת בשקית (ניתן לרכז הכול בשקית אחת ולזורקה פעם בשבוע). [מצד הדין אסור לזרוק רק לחם מעל כזית, אבל מבואר בשו"ע ק"פ, ד שיש להקפיד גם בלחם פחות מכזית, כי כאמור לעיל, הדבר גורם לעניות].
ננסה לשמור על מה שהקב"ה נתן לנו ולהעריך את כל הדברים שיש לנו, בדברים קטנים וגדולים: להשתדל לאכול עד הסוף בצלחת שלנו, וכך לחנך גם את ילדינו שלא להרוס ולא לכלות. בע"ה, מתוך שנעריך גם את הדברים הקטנים שלנו, יוסיף לנו הקב"ה עוד כהנה וכהנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
