ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
בדרך כלל, בשבת הראשונה של חודש אלול קוראים את פרשת שופטים, ולא בכדי הדבר, כי דרכי התשובה רמוזים בפרשה זו, וכדלקמן.
הפרשה פותחת בפסוק (דברים טז, יח):
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
הפשט הוא, שצריכים להציב שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר כדי שידאגו למשטר תקין. אבל אומרים בעלי המוסר, שכל אדם צריך להציב שופטים ושוטרים "על שעריו" שבגופו.
הנה יש לאדם "שערים" שונים: שער של שמיעה - שהם האוזניים, ויש שער של דיבור ואכילה - הוא הפה, הכולל את השיניים, השפתיים והלשון (שעליה נאמר בתהלים יב, ד: "לשון מדברת גדולות"), וכן יש שער של ראיה - שהם העיניים.ולכל שער יש גם סוגר וחותם, למשל: עפעף – לעין, תנוך – לאוזן, שפתיים ושיניים – ללשון, יד – לאף.ומוטלת על האדם החובה להציב שמירה על השערים הללו, שלא יראה דבר לא טוב, לא ישמע לשון הרע, לא ידבר שקר, חנופה ולשון הרע, ולא יריח דבר אסור.ואומר רשב"י, אם הייתי בבריאת העולם הייתי אומר לקב"ה שיברא לאדם שתי פיות, אחד לאכילה ושתיה ואחד לדברי תורה. ואח"כ חזר בו ואמר, אם בפה אחד הלשון מדברת גדולות,
בשתי פיות על אחת כמה וכמה, ולכן טוב שנברא רק פה אחד.
זהירות משקר
הנביא ירמיה קונן ואמר (ירמיהו ט, ד):
"וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר".
יש אדם שאוהב לשקר וכשרואה נמלה אומר זה גמל. ויש אדם שמשנֵה, ויש אדם שמוסיף.
וכל אדם צריך להזהר מאד מהשקר.וידוע המעשה עם אשתו של רב שהיתה מצערת אותו ועושה תמיד ההיפך מרצונו, אם היה מבקש אוכל מעדשים היתה עושה מחומוס, וכן להיפך, את ביקש חומוס עשתה עדשים. כשגדל רב חייא בנו היה מבקש מאמו את הפך בקשתו של אביו כדי שתתן לאביו מה שלבו חפץ, ואביו התפלא שלפתע אשתו עושה רצונו. אך רב חייא סיפר את "חכמתו", ואביו הוכיחו על כך ואמר לו שלא יעשה כן שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר'. ומכאן אנו למדים שגם למען דבר שיש בו תועלת גדולה לא יוציא דבר שקר מפיו, מה עוד שאפילו לא עלה על דעתו של רב לעשות כפי שעשה בנו, כיון שמחשבתו היתה זכה ואמיתית (עיין יבמות סג ע"א).
לא תטה משפט לא תכיר פנים
על הפסוק (דברים טז, יט) "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", רמזו בעלי המוסר, שיש חובה על כל אדם לייסר את עצמו ולעורר את עצמו בתוכחות, אם עשה מעשה שאינו כדין ושלא על פי התורה הקדושה.
ולצערנו הרב, יש אנשים שתמיד רואים רק את נגעי אחרים, אבל את נגעי עצמם אינם רואים, וכשהם עושים דבר שלא כדין, הם שלווים ושאננים כאילו לא ארע דבר. ואם חברו מעיר לו הוא מקבל את דבריו בהסתייגות. על זה התורה מזהירה "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" - ללמדנו שלא יכיר אדם פנים לעצמו, להטות עצמו לכף זכות, ונתנה התורה טעם לדבר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". כי כשאדם משוחד מעצמו, הוא עיוור ואינו רואה כלל את מעשיו שלו, ולכן מזהירה התורה שכל אדם יפשפש במעשיו תמיד, וישפוט את עצמו, וכדברי חז"ל (ברכות דף ז' ע"א):
"וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות... וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר (משלי יז, י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".
והגמרא אומרת (ב"ב דף טו ע"ב):
"א"ר יוחנן מאי דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך".
ולכן כשאדם רוצה להוכיח אחרים, קודם כל יהיה בבחינת "התקוששו וקושו" (צפניה ב, א) - קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
השוחד יעוור עיני חכמים
הרה"ג חיים כפוסי היה רב ודיין במצרים, ובסוף ימיו לא חש בטוב וראייתו נחלשה מאוד, עד כדי כך כשהיה חותם את שמו על דף היה רווח גדול מאוד בין אות לאות והיה חותם על דף שלם.
והנה התחילו לרנן אחריו שמא קיבל שוחד בהיותו דיין ולכן ראייתו נחלשה שהרי נאמר "כי השוחד יעור עיני חכמים".שמע זאת הרב חיים והזמין את כל אנשי העיר לבית הכנסת. הוא פתח את שערי ההיכל ואמר: "רבש"ע, אם לקחתי שוחד במשך חיי, שאני אמות, ואם לא - שיאורו עיני!" וכן היה ונפקחו עיניו.ואומר הרב חיד"א: וראיתי את חתימתו לפני כן והנה היא בכל הדף, ואחר כך ראיתי שחתם "ה' ניסי חיים כפוסי" והיה זה בכתב קטן מאוד שהיו צריכים זכוכית מגדלת כדי להבחין במה שכתוב.
צדק צדק תרדוף
כתוב בפרשה (דברים טז, כ):
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
אומר רש"י: "צדק צדק תרדף - הלך אחר בית דין יפה". ואומרים חז"ל, את הצדק – תרדוף בצדק ולא בעוולה."על מנת שאהיה בן העולם הבא" - כיצד?
כתוב בפרשה (דברים טז, כ):
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
סגולה גדולה טמונה במצות הצדקה, המסוגלת להציל ממוות, וגם מסוגלת לקדש את האדם ולהביאו לתשובה.
הגמרא בפסחים (דף ח' ע"א) מביאה ברייתא המלמדת עד כמה מעשי האדם ולו הקטנים ביותר יכולים להביאו לחיי העולם הבא, וז"ל:
"האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור".
הגאון מוילנא תמה על כך ואמר וכי אדם יכול להגיע למדרגה של בן העולם הבא בעבור כמה פרוטות - ומשום כך לדעתו הנוסח המקורי בש"ס היה כתוב בראשי תבות "הרי זה צ"ג", והמדפיס טעה והבין שהכוונה לצ'דיק ג'מור, ולדעתו הכוונה לצ'דקה ג'מורה. ומיהו, התוספות קיימו את גירסת הגמרא שלפנינו ולדעתם אכן אדם יכול לזכות לחיי העולם הבא בעבור מספר פרוטות שנותן לצדקה, ובלבד שיתן זאת בלי תנאים, וז"ל התוס' (שם ע"ב ד"ה "שיזכה"):
"והדתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, (קשה לתוספות איך אדם יכול להתנות את המצוה שהוא עושה בתמורה לכך שיהיה בן העוה"ב, והרי הוזהרנו במסכת אבות שצריך לעשות מצווות שלא על מנת לקבל פרס - ומתרצים) היינו בכהאי גוונא שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהה ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהה ומתחרט ה"ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר"ה ד. ובפ"ק דב"ב", עכ"ל.
כלומר, המשנה באבות עוסקת באדם הלהוט אחרי הפרס, ואם לא יקבל פרס לא יקיים את המצוה, אז הוא חייב לשבור את מדתו ולקבל על עצמו לקיים את המצוות משום שכך ציוה ה', גם ללא שום תמורה. ואילו הגמרא מדברת באדם הנותן צדקה ואינו קושר זאת בתמורה לעולם הבא דוקא, אלא שכך מבקש, והוא מקיים את המצוה לשם שמים בגלל שכך ציוה ה'.
ומסביר הרב חיד"א את דברי הגמרא כך: כתוב בחז"ל שאדם לא יעשה מצוה כדי לקבל שכר "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל שכר" (אבות א, ג), אבל אם אדם מוסיף ונותן יותר ממה שהוא רגיל לתת, אז הוא יכול לבקש שכר. והנותן צדקה ואומר על מנת שאהיה בן העולם הבא, אין הכוונה לצדקה רגילה שאדם נותן בכל יום, אלא הכוונה לאדם שנותן יותר ממה שהוא רגיל לתת. וזה מובטח לו בדרך של מידה כנגד מידה, שכיון שהוא עושה מעבר למה שהוא רגיל וחייב, כך יקבל מעבר למה שמגיע לו.
היינו, אם "צדק צדק תרדוף" – תתן פעמיים, אז אתה יכול לומר "למען תחיה" – שיחיה בני, וכן שאזכה לעולם הבא – "וירשת את הארץ", זה עולם הבא.
וגם מה שאנו אומרים בתפילה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ" וכו' – הכוונה לארץ העליונה.
והכל לפי רוב המעשה
כתוב בפרקי אבות "והכל לפי רוב המעשה" (אבות ג, טו).
אומר הרמב"ם, אם יש לאדם למשל אלף שקל, עדיף שיתן לעשרה עניים מאה שקל (ובתנאי שזה יספק את צרכיו) מאשר שיתן לעני אחד אלף שקל בפעם אחת, כי בזה הוא משריש בעצמו את כוח הנתינה.
זכות קריאת שמע
כתוב בפרשה (דברים כ, ב-ג):
"וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". אומר רש"י: "שמע ישראל - אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם".ועל זה אמרו חז"ל (סוטה מ"ב ע"א): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם".
ולפיכך גוליית הפלשתי היה יוצא כל יום כמו שנאמר "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום" (שמואל א' יז, טז), אומר רש"י (שם): "השכם והערב - אמרו רבותינו (סוטה מב ב,) כדי לבטלם מקריאת שמע". כי היה יודע גולית שאם קוראים קריאת שחרית וערבית הוא לא יכול להם.
והחשיבות של קריאת שמע ישראל היא כדברי הגמרא בברכות (דף יג):
"אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד".
זאת ועוד תרי"ג מצוות רמוזים בעשרת הדברות ובק"ש – כתוב "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד, יב). אומר רש"י (שם): "כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן. ורבנו סעדיה גאון פירש באזהרות שיסד לכל דיבור ודיבור מצוות התלויות בו" (ועיין ברכות דף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה בקשו). בסידור שלנו, כתבנו לפני קריאת שמע שיש לכוין את עשרת הדברות הרמוזות בקריאת שמע (עיין בסידור 'קול אליהו' בעמוד 130).
הגמרא במנחות אומרת (בדף צ"ט ע"ב): אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.
ואילו במקום אחר אומר רשב"י, אם אדם עובד לפרנסתו ועושה עבודתו קבע הרי שהוא לא ימצא זמן ללימוד תורה, כי אם יחרוש בשעת חרישה ויזרע בשעת זריעה ויקצור בשעת קצירה, תורה מה תהא עליה?! וע"כ צריך ללמוד תורה ולעזוב כל חיי שעה, ודאגת עול הפרנסה תיעשה על ידי אחרים (עיין ברכות לה ע"ב). ואין דבריו סותרים – כי אם יקרא קריאת שמע בכוונה, יראה שרמוזים בה כל עשרת הדברות, ובעשרת הדברות רמוזים כל תרי"ג מצוות, נמצא שאדם יכול ללמוד ולקיים את כל התורה כולה בקריאה של פרשת שמע בכוונה.זאת ועוד, אם בהתחלה יקרא רק ק"ש, זו מעלה טובה, כי אח"כ ימשיך לאט לאט להוסיף בתורה, ויזכה לבסוף שכל היום ילמד תורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
