ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכָל-זֶה יוֹרֶה שֶׁהַשִּׂמְחָה סִבַּת קִיּוּם הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ וְנוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמַּעֲשֶׂה, אֵי-זֶה פֹעַל שֶׁיִּהְיֶה; עַד שֶׁאַף הַפֹּעַל הָרַע, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֶל שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתוֹ, רָאוּי שֶׁיֵּעָשֶׂה בְשִׂמְחָה — אָמַר הַכָּתוּב [דברים כח, סג], מְיַעֵד הָרַע עַל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל* עַל עָבְרָם עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם, כֵּן יָשִׂישׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" וגו'; כְּלוֹמַר: שֶׁיְּסַבֵּב הש"י שֶׁפּוֹעֵל הָרַע יִהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיַּת הָרַע הַהוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה בִשְׁלֵמוּת. אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּבַן שֶׁהש"י, שֶׁהוּא טוֹב גָמוּר, יִשְׂמַח בַּעֲשִׂיַּת הָרַע — אָמַר הַכָּתוּב: "כֵּן יָשִׂישׂ ה'", שֶׁהוּא מִבִּנְיַן "הִפְעִיל" וְהוּא פֹעַל יוֹצֵא*, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהש"י יְסַבֵּב שֶׁפּוֹעֵל הָרַע יִהְיֶה שָׂמֵחַ; אֲבָל הוּא, יִתְבָּרַךְ, לֹא יִשְׂמַח בַּעֲשִׂיַּת הָרַע, חָלִילָה. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה עַל-זֶה [משלי כד, יז]: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָח"; וְאָמַר הַנָּבִיא [עובדיה א, יב]: "וְאַל-תִּשְׂמַח לִבְנֵי-יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם" — שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁהוּא חֶסְרוֹן לִשְׂמֹחַ בְּפֹעַל הָרָע.
שמחת ה' בפועל הטוב
וְאוּלָם בְּפֹעַל הַטּוֹב, תָּלָה הַשִּׂמְחָה בּוֹ, יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אָמַר יָשִׂישׂ, שֶׁהוּא פֹּעַל יוֹצֵא, אֲבָל אָמַר [דברים ל, ט]: "כִּי יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ", שֶׁהוּא מִן הַ"קַּל*" וְהוּא פֹעַל עוֹמֵד. וּלְהוֹרוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת אֶל הַפּוֹעֵל, אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי כא, טו]: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה* לְפֹעֲלֵי אָוֶן" — רָצָה לוֹמַר כִּי הַצַּדִּיק, לְפִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁפָּט, יֵצֵא הַמִּשְׁפָּט מְתֻקָּן מִתַּחַת יָדוֹ; אֲבָל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, לְפִי שֶׁהֵם עֲצֵבִים בַּעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁפָּט כִּי הִיא מְחִתָּה לָהֶם, בְּהֶכְרֵחַ יֵצֵא מִתַּחַת יָדָם מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, אַחַר שֶׁאֵינָם שְׂמֵחִים בַּעֲשִׂיָּתוֹ.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
104 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ג'
105 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ד'
106 - לימוד שבועי באמונה כא- כז תשרי תשע"ו
טען עוד
ביאורים
שמחה תמיד באה יחד עם שלמות . המציאות השלמה מביאה את האדם להיות שמח. כל עוד הוא מסופק הוא שרוי בדאגה, עד שמגיע לפתרון ואז 'אין שמחה כהתרת הספקות'. כל עוד הוא לבדו ולא מתחתן הוא 'שרוי בלא שמחה', ובנישואיו 'קול ששון וקול שמחה'. כל עוד הוא אינו מבין את מה שלומד – הלימוד קשה עליו, וכשמבין הדברים מאירים ומשמחים. וכך בכל מציאות, השמחה מופיעה עם שלמות.
רבי יוסף אלבו מלמדנו כאן שגם המשפט ההפוך נכון: השמחה מביאה מציאות שלמה. כאשר אדם עושה דבר בשמחה, הוא עושה אותו מתוך השלמה והזדהות נפשית, וממילא מבצע אותו בצורה טובה ושלמה. הוא מוסיף שהדבר נכון עד כדי כך שאפילו פעולה רעה שעושה אדם לזולתו, תהיה חזקה ובעלת השפעה רצינית יותר, אם יעשה אותה בשמחה.
כך הוא מסביר את דברי התורה בפסוקי ה'קללות', שאומרת שהקב"ה 'ישיש', חלילה, להרע לעם ישראל. שם הכוונה היא שהקב"ה יגרום לכך שאותם אלה שממונים להרע לעם ישראל – יעשו זאת בשמחה, וממילא ירעו באופן שלם ומלא. כך גם בהבטחות הטובות – מופיע שהקב"ה ישוש על עם ישראל לטוב. אולם הבדל אחד מהותי ישנו. הקב"ה, שהוא הטוב המוחלט, אינו שמח ברע, ולכן לא כתוב שהוא, חלילה, ישמח להרע. לכן בקללות כתוב שה' 'ישיש', כלומר – יגרום לאחרים לשוש ולשמוח – ברע שייגרם לעם ישראל בחטאו, אבל הוא בעצמו לא ישוש [מגילה י]. לעומת זאת, בברכה שתינתן לעם ישראל אם יעשו את רצון ה', נאמר שהוא בעצמו ישוש על הצלחתם.
מדברים אלו נוכל ללמוד עד כמה חשוב לעשות בשמחה כל דבר טוב שאנו עושים. העשייה בשמחה מחברת אותנו אל הדבר, ומקשרת אותנו מאוד אל הטוב, ומתוך כך גם גורמת לנו לעשות את הדברים מתוך הזדהות פנימית ובצורה טובה. זהו פירוש הפסוק: "שמחה לצדיק עשות משפט". הצדיק נהנה מעשיית המשפט, מה שמביא לכך שישפוט בצורה מתוקנת.
הרחבות
• לימוד בשמחה – לימוד לשמה
שֶׁהַשִּׂמְחָה סִבַּת קִיּוּם הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ וְנוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמַּעֲשֶׂה. היו שטענו "כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו – אין זה לימוד התורה כל-כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו – הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו"
לעומתם, טוען רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכאטשוב : "ובאמת זה טעות מפורסם! ואדרבא, כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה – הוא נעשה דבוק לתורה. ובזוהר הקדוש (כתוב) דבין יצר-הטוב ובין יצר-הרע אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה (שמחה של מצוה מגדילה את היצר הטוב ואילו שמחה של הוללות מגדילה את יצרו הרע של האדם)... ואם אמרת שעל-ידי השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה, או על-כל-פנים לשמה ושלא לשמה – הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה, ואיך יגדל מזה יצר-הטוב?! וכיוון שיצר הטוב מתגדל מזה – בודאי זה הוא עיקר המצוה... אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו – הרי זה לימוד לשמה, וכולו קודש כי גם התענוג מצוה " [אגלי טל, הקדמה].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
