ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְגַם-כֵּן אֵין-שָׁם* מוֹנֵעַ מִצַּד-הִשְׁתַּנּוּת זְמַנֵּי חַיֵּי הָאָדָם. כִּי כְשֶׁיִּבָּחֲנוּ חַיֵּי הָאָדָם, נִמְצָא אוֹתָם נֶחֱלָקִים לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, שֶׁהֵם: שְׁנֵי הָעֲלִיָּה* וּשְׁנֵי הָעֲמִידָה וּשְׁנֵי הַיְרִידָה*; וְהִתְחַלְּפוּת הָאַהֲבָה בָהֶם הוּא כְפִי הִתְחַלֵּף מִינֵי הָאַהֲבָה, שֶׁהֵם: הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל וְהֶעָרֵב. כִּי בִשְׁנֵי הָעֲלִיָּה, שֶׁהֵם עַד שְׁלֹשִׁים אוֹ קָרוֹב לָהֶם, יֶאֱהַב הָאָדָם הֶעָרֵב וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו מְאֹד. וְלָזֶה, תִּמָּצֵא הָאַהֲבָה הַזֹּאת בַּנְּעָרִים וּבַנָּשִׁים וּבַאֲשֶׁר הֵם בְּמַדְרֵגַת הַנְּעָרִים. כְּמִי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, לְפִי שֶׁהוּא עָרֵב אֵלָיו, מִבִּלְתִּי שֶׁיַּבִּיט אֶל הַהֶזֵּק הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ לַגּוּף וְלַנָּפֶשׁ — הִנֵּה הוּא דוֹמֶה אֶל הַנְּעָרִים הַנִּמְשָׁכִים אַחַר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְלֹא יַבְחִינוּ הַהֶזֵּק הַנִּמְשָׁךְ מֵרִבּוּי הַמַּאֲכָל, וְלֹא יֹאהֲבוּ דָבָר אַחֵר אֶלָּא מִי שֶׁיַּעֲנִיקֵם כִּכַּר לֶחֶם אַחַת אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר הַתַּעֲנוּגִים הָעֲרֵבִים. וּבִשְׁנֵי הָעֲמִידָה, שֶׁהֵם מִשְּׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אוֹ קָרוֹב לָהֶם, תִּגְבַּר עַל הָאָדָם אַהֲבַת הַמּוֹעִיל; עַד שֶׁיֵּשׁ מִן הָאֲנָשִׁים מִי שֶׁיַּנִּיחַ הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים הָעֲרֵבִים, לְהִמָּשְׁכוֹ אַחַר הַשְּׂחוֹק*, לִהְיוֹתוֹ מְדַמֶּה הַתּוֹעֶלֶת הַגָּדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מֵהָרֶוַח הָגָּדוֹל בִּזְמָן מֻעָט. וְכֵן מִי שֶׁיִּרְכַּב עַל הַסְּפִינוֹת וְיִתֵּן בַּיָּם דֶּרֶךְ, וִיסַכֵּן עַצְמוֹ בְּמַיִם עַזִּים וְיִתֵּן בָּהֶם נְתִיבָה*, לְתִקְוַת הָרֶוַח וְהַתּוֹעֶלֶת, וְלֹא יָחֹשׁ לְתַעֲנוּג אַחֵר כְּלָל. וּבִשְׁנֵי הַיְרִידָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי הַזִּקְנָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנִים וְאֵילֵךְ, לֹא יָחֹשׁ הָאָדָם לַמּוֹעִיל וְלֹא לֶעָרֵב, אֲבָל אַהֲבָתוֹ בִלְבַד תִּהְיֶה אֶל הַטּוֹב מִצַּד-מַה שֶּׁהוּא טוֹב. וְלָזֶה יִמָּצְאוּ הַזְּקֵנִים נִמְשָׁכִים לַעֲבוֹדַת ה' וְנִבְדָּלִים מֵהַתַּאֲווֹת יוֹתֵר מִזּוּלָתָם. כִּי אַחַר שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִצַּד-הֶעָרֵב, אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל, בִּלְתִּי-קַיָּמוֹת, לֹא יָחֹשּׁוּ רַק לְאַהֲבַת הַטּוֹב מִצַּד מַה שֶּׁהוּא טוֹב, שֶׁהִיא אַהֲבָה קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי-מִשְׁתַּנֵּית בְּהִמָּצֵא הָאָהוּב, שֶׁהוּא ה', כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזוֹ הִיא סִבַּת יְשׁוּעַת הַנָּפֶשׁ*.
____________________________________
שָׁם – למציאות אהבת ה'. הָעֲלִיָּה – הנערות. הַיְרִידָה – הזיקנה. הַשְּׂחוֹק – משחקי הימורים. וְיִתֵּן בָּהֶם נְתִיבָה – יפליג בדרכי הים. יְשׁוּעַת הַנָּפֶשׁ – קיומה והצלחתה הנצחית של הנשמה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
110 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ב'
111 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ג'
112 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ד'
טען עוד
בחיים ישנם שאיפות ורצונות רבים, אולם, כפי שלמדנו, בדרך כלל לאדם יש שאיפה אחת שהיא המרכזית בעבורו. הדבר מושפע הרבה מגילו ומשלבי ההתפתחות שבחייו. בתחילת דרכו של האדם יש יתרון מובהק לצדדים החושיים של האדם ביחס לשאר חלקי אישיותו. בשלבים אלו הצדדים המנטליים והפסיכולוגיים של האדם, כל מטמוני עומק הנפש, עוד אינם בשלים כדי ליטול חלק מכריע בחוויות החיים, וממילא, בבחירותיו. על כן הכרחי בשלב זה לנתב את חינוך האדם דרך אותם המושגים המוחשיים והמובנים לו. שיטות של פרסים בעבור מעשים, או הדמיית האלוהים דרך טובו הגשמי, יהיו יעילות מאוד בתחילת הדרך. כשהזמן עובר והאדם מגיע לגיל העמידה, יש ירידה במינון ההנאות והתענוגות. האדם מתחיל לרכוש שליטה על עצמו, מפסיק להיות רגעי ו'קצר-טווח', ומושגיו מתחלפים לרוב למושגים של הצלחה, הישגים, מימוש עצמי וניצחון. שינוי זה נובע מהתגברות חלקי הדעת והמחשבה, אף-על-פי שהדחפים החושיים עדיין איתנים, כיון שהם ביססו לעצמם מקום של כבוד במרחבי האישיות לאורך תקופת הנעורים (אך אמנם הם נחלשו קצת ואינם מהווים עוד את מרכז חייו). הדעת שמתעצמת מעודדת את האדם לבנות שאיפות מורכבות ורחוקות-טווח, אולם במקרים רבים הן עדיין מתייחסות להנאתו של האדם, וההנאה הרגעית רק מתחלפת בהנאה תועלתית, שהיא הנאה מתמשכת יותר. בהמשך החיים נחלשים הדחפים, ואז נפתחת האפשרות להשתחרר מהמרוץ ולהתבונן, להרהר, לחשוב ולהתחבר. ככל שעובר הזמן, החלקים החיצוניים הולכים ונחלשים, וכל הקיים בעומק האישיות הולך וגדל. אז מוצא האדם בעצמו רגשות חדשים, שמרוב עדינותם ועומקם הוא לא נפגש אִתם כל כך עד עתה, או שלא חש את גודל העוצמה הטמונה בהם. בשלב זה, כשהוא מקבל מעט שקט ומרחבים בתוכו פנימה, הוא יכול להאזין אל הצלילים הדקים, ואז הוא מגלה אוצרות של ממש באהבה, בנתינה, בעשייה ובהקרבה. הוא מוצא את העוצמה האדירה שבטוּב. זו הסיבה שזקנים מוצאים בתוכם יותר שייכות לתפילה ולמצוות מאשר להנאות החושים.
הרחבות
• הסיבה לאהבת הבורא
לֹא יָחֹשּׁוּ רַק לְאַהֲבַת הַטּוֹב מִצַּד מַה שֶּׁהוּא טוֹב, שֶׁהִיא אַהֲבָה קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי־מִשְׁתַּנֵּית בְּהִמָּצֵא הָאָהוּב, שֶׁהוּא ה'. רבי יוסף אלבו מסביר שהסיבה העיקרית לאהבת ה' היא היותו טוב, והדבר העיקרי שעל האדם לאהוב זה את הטוב. לעומתו, מסביר המהר"ל שאהבה נוצרת ביחס לדבר שנותן שלמות לאדם. ממילא, אהבת ה' נוצרת מכך שהקב"ה הוא הנותן קיום ושלמות לאדם: "השם יתברך הוא (מקור) קיום האדם ואי אפשר זולתו, ולפיכך שייך אהבה אליו. כי כל דבר הוא אוהב דבר אשר הוא (גורם) השלמתו והוא יתברך השלמת האדם". על גבי דברים אלו, מוסיף המהר"ל נדבך באהבת ה'. באהבת ה' יש פן ייחודי שאין בשום אהבה אחרת: "יותר שייך אהבה אל השם יתברך ממה ששייך אהבה בשאר דברים. כי כל אהבה שיש בין האוהבים אף שהם דבקים זה בזה, מכל מקום יש לכל אחד ואחד מציאות בעצמו. אבל האהבה אל השם יתברך במה שהאדם שב רוחו ונפשו אליו לגמרי (שהאדם מפנה את כל כוחותיו ורצונותיו כלפי הקב"ה בצורה גמורה) עד שאין לאדם מציאות בעצמו (כי כל בקשתו היא לעשות רצון ה'), ובזה הוא מתדבק לגמרי בו... כי זהו האהבה הגמורה כאשר מוסר נפשו אל ה' כי בזה דבק בו לגמרי והוא עצם האהבה" [נתיבות עולם נתיב אהבת ה', א]. מדרגת האהבה והדבקות הגדולה ביותר, השייכת רק ביחס לקב"ה, היא מסירת כל כוחות החיים לעשיית רצון ה' (עד כדי מסירות נפש ממש).
לעילוי נשמת פנחס מנחם בן מרדכי ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
