ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְפִי זֶה נֹאמַר שֶׁכְּשֶׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם טוֹב מָה* הִנֵּה הוּא נִגְזַר עָלָיו בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה* מִכִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה כְּלַל יִעוּדֵי הַתּוֹרָה*, וְכֵן כְּשֶׁנִּגְזַר עָלָיו רַע מָה הִנֵּה הוּא נִגְזַר בִּהְיוֹתוֹ בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה מֵהָרַע אוֹ בַּהֲכָנָה יְדוּעָה, וּכְשֶׁתִּשְׁתַּנֶּה הַמַּדְרֵגָה הַהִיא אוֹ הַהֲכָנָה הַהִיא תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה בְּהֶכְרֵחַ לְטוֹב אוֹ לְרַע.
משל גזרת המלך
וְזֶה כְּמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל כָּל הָעֲרֵלִים שֶׁבִּמְדִינָה פְּלוֹנִית שֶׁיֵּהָרְגוּ אוֹ שֶׁיִּנָּתֵן לְכָל אֶחָד כִּכַּר זָהָב, וְעָמַד אֶחָד מֵהֶם וְנִמּוֹל, שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה בְּלִי סָפֵק הַגְּזֵרָה הַהִיא וְתִבָּטֵל מֵעָלָיו לְרַע אוֹ לְטוֹב כְּפִי הַהֲכָנָה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בָּאִישׁ הַהוּא. וְלָזֶה* הָיָה הַהִשְׁתַּדְּלוּת בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה טוֹב וְהֶכְרֵחִי בְּכָל דָּבָר, שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקִבּוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי אוֹ לְבַטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
126 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק א'
127 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ב'
128 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ג'
טען עוד
וְזֶה מַסְכִּים לְמַאֲמַר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [בראשית רבה נט, א]: רָבָא אִיקְּלַע לְמִימְלָא חֲזַנְהוּ שְׁחוֹרֵי רֹאשׁ, אָמַר מַאי הַאי, אָמְרוּ לֵיהּ מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתִינָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים*" [שמואל א ב, לג], אָמַר לְהוּ זִילוּ אִיעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה דִּכְתִיב "כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" [דברים ל, ב], שֶׁיֵּרָאֶה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁהַגְּזֵרוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת הֵן הֵנָּה בִּהְיוֹת הַמְקַבֵּל בַּהֲכָנָה וּמַדְרֵגָה יְדוּעָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַמַּדְרֵגָה הַהִיא תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה הַהִיא, וּבַעֲבוּר זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ שֶׁשִּׁנּוּי הַשֵּׁם* יוֹעִיל לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה וְכֵן שִׁנּוּי הַמַּעֲשֶׂה.
תועלת התשובה
וּמִזֶּה הַצַּד הוּא שֶׁתּוֹעִיל הַתְּשׁוּבָה לָרָשָׁע, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא כְּאִלּוּ נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא נִגְזְרָה עָלָיו אוֹתָהּ גְּזֵרָה, שֶׁהֲרֵי אַחְאָב שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: "רַק לֹא הָיָה כְּאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם" [מלכים א כא, כה], וְאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה לְפִי שֶׁצָּם וְנִתְכַּסָּה בְּשַׂק וְנִכְנַע לִפְנֵי ה', נֶאֱמַר לְאֵלִיָּהוּ: "יַעַן כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ" [שם כט], וְזֶה יוֹרֶה שֶׁהַגְּזֵרָה הַנִּגְזֶרֶת עַל הָרָשָׁע הוּא בִּהְיוֹתוֹ בַּתֹּאַר הַהוּא מִן הָרַע, וּכְשֶׁיִּשְׁתַּנֶּה מִן הַתֹּאַר הַהוּא עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, הִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא נִגְזְרָה עָלָיו אוֹתָהּ גְּזֵרָה.
תפילה משנה את מדרגת האדם
וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מְבֹאָר שֶׁתּוֹעִיל הַתְּפִלָּה אוֹ כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֶל שֶׁיּוּכַן הַמִּתְפַּלֵּל לְקַבֵּל שֶׁפַע הַטּוֹב אוֹ לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הָרַע הַנִּגְזָר עָלָיו, לִהְיוֹתוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִמַּדְרֵגַת הָרַע שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ. וְזוֹ הַטַּעֲנָה רָמַז אֵלֶיהָ צוֹפַר* בִּהְיוֹתוֹ מַאֲשִׁים אֶת אִיּוֹב שֶׁלֹּא הָיָה מִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם לְהַצִּילוֹ מֵרָעָתוֹ וְלֹא הָיָה מֵכִין עַצְמוֹ לְבַטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה. וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ: "אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ, אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ, כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם" וגו' [איוב יא, יג-טו], כְּלוֹמַר, אִם תָּכִין לִבְּךָ לְהִתְפַּלֵּל וּלְתַקֵּן מַעֲשֶׂיךָ אֵין סָפֵק שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה תִּמָּלֵט מִן הַצָּרוֹת הַלָּלוּ. וּמִזֶּה יִתְבָּאֵר שֶׁהַתְּפִלָּה וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה מוֹעִיל לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה בְּכָל עֵת, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין [ראש השנה טז.].
רצון ה' מתחילתו הוא לשנות את הגזרה
וְאֵין לְהַקְשׁוֹת וְלוֹמַר אֵיךְ יִשְׁתַּנֶּה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁכָּךְ הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם מִתְּחִלָּה שֶׁתִּתְקַיֵּם הַגְּזֵרָה בִּהְיוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה וְאוֹתָהּ הֲכָנָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַהֲכָנָה תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה.
____________________________________
מָה – מסוים. בְּמַדְרֵגָה יְדוּעָה – לפי מצב רוחני מסוים. יִעוּדֵי הַתּוֹרָה – הבטחת השכר לעושי מצוות. וְלָזֶה – ולכן. אִיקְּלַע לְמִימְלָא – נזדמן לממילא (שם מקום) וראה שכולם בעלי שער שחור, כלומר שאין בהם זקנים. מַאי הַאי – מה פשר הדבר. מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתִינָא – אנו מצאצאי עלי הכהן שנגזר עליהם שימותו בגיל צעיר. יָמוּתוּ אֲנָשִׁים – בגיל צעיר. שֶׁשִּׁנּוּי הַשֵּׁם – "כלומר, שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" (רמב"ם תשובה ב, ד). צוֹפַר – מחבריו של איוב.
ביאורים
הקדוש ברוך הוא קבע מסגרת לעולם המכילה חוקים שטבועים במציאות אותם איננו מסוגלים לשנות. בתוך אותה מסגרת, כל שאנו יכולים הוא לבחור כיצד להתנהל. אדם לא יכול להחליט שהוא חיה, אבל הוא יכול להחליט להתנהג כמו חיה. הטבע שלנו קבוע, אך הוא כחומר ביד היוצר – לטוב ולמוטב.
הקדוש ברוך הוא לימדנו בתורה מהם החוקים של אותה מסגרת וכיצד נכון להתנהג כדי להגיע לאורח חיים אמיתי. לכשנצליח לחיות כך, בצורה נכונה ומתאימה לעולם אותו ברא ה' – נזכה לברכה רוחנית וחומרית. לעומת זאת, אם ח"ו נסטה מדרכה של תורה, הטבע של הבריאה יגיב בהתאם.
למתבונן מהצד נראה שנוצר שינוי בהנהגה האלוהית. יום אחד חשב אלוהים שמגיע לאדם זה עונש, אך לאחר שהוא התחנן ובכה 'התרצה' הא-ל האכזר לוותר לאדם שנכנע בפניו. אך האמת שונה בתכלית. החוקים האלוהיים הם קבועים, ומי שמשתנה הוא האדם . כאשר אדם משפר את מעשיו או מתפלל ומתחבר לה' – דרגתו משתנה, והוא מקבל את שכרו בהתאם לחוקים שקבע ה'.
לכן, גם כאשר נגזרת גזירה על האדם, אפילו בנבואה משמים – יש ביכולתו לשנות את הגזירה. גורלו נתון בידיו . בטוי לכך מצאנו בדברי חז"ל על המעשה בבניו של עלי שנגזר עליהם למות צעירים, אך על ידי לימוד התורה השתנתה הגזירה. כיצד? התורה יוצרת דביקות באלוהים, דביקות המעניקה חיים – "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]. הגזירה נגזרה במצב שבו בניו של עלי היו מנותקים מאלוהים בגלל החטא העמוק שחטאו. אולם לימוד התורה חיבר אותם לאלוהים, למקור החיים, וממילא הפכה הגזירה ללא רלוונטית.
דוגמה נוספת היא תשובתו של אחאב. אחאב הרשע הצליח להפוך לאדם אחר בזכות התשובה. נתונה לנו האפשרות לבחור איזה אדם נהיה, וכמובן את שכרנו נקבל בהתאמה לאדם שבנינו בתוכנו.
אף התפילה יכולה להפוך את האדם לאיש אחר. בכך יש ביכולתה לבטל כל גזירה, אף זו הקשה ביותר. מאז ומעולם לא חפץ הקדוש ברוך הוא במות המת, אלא שהוא ישוב בתשובה. כאשר יתרומם האדם מאותה דרגה נמוכה אליה נפל וישיב את עצמו לדרך הנכונה המתאימה לטבע שהוטבע בעולם, תתבטל הגזירה.
הרחבות
• פעולת התפלה
שֶׁכָּךְ הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם מִתְּחִלָּה שֶׁתִּתְקַיֵּם הַגְּזֵרָה בִּהְיוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה וְאוֹתָהּ הֲכָנָה, וְאִם תִּשְׁתַּנֶּה הַהֲכָנָה תִּשְׁתַּנֶּה הַגְּזֵרָה. בעומדנו על פעולת התפילה מתעורר קושי: האם תפילתנו משנה את הגזירה האלוהית? והרי כל שינוי לא שייך ביחס לאלוהים. כפי שראינו התפילה איננה משנה את עצם הרצון האלוהי, אלא משנה את האדם המתפלל. וממילא, השינוי החל באדם משנה את הגזירה הנוגעת לו. הרב קוק התייחס גם הוא לסוגיה זו: "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב , ועל ידי היחש (היחס) שעצמות הוייתו (אישיותו) משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה (המציאות) אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת (מושפעת) מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד (האדם)" [שמונה קבצים א, תרסד]. הרב שולל את שתי ההבנות השטחיות בעניין התפילה: שינוי הרצון האלוהי או לחלופין שינוי האדם גרידא. בדבריו מבואר שהתפילה פועלת לשנות לטובה את האדם המתפלל, שינוי זה, החל באדם, משפיע על כל המציאות עקב הקשר הקיים לכל יחיד עם העולם. הרב צבי יהודה קוק לימד ביחס לתפילה: "התפילה מתקבלת, וכאילו היא מחדשת בבורא, כאילו גורמת לשינוי באלוהות, על ידי מה שאנחנו לוחצים. צריך להבין, שרבונו של עולם לא משתנה . ובכל זאת, הלא נגרם שינוי במציאות על ידי תפילתנו, אלא, אנחנו משתנים על ידי עצם פעולת התפלה . ההטהרות וההתדבקות, שמתגלה בתפילה, משנות אותנו, וממילא הכל משתנה" [מתוך התורה הגואלת ג, עמוד רלו].
לעילוי נשמת ר' יעקב יהושע בן פסח ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
