ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאוּלָם עִתּוֹ - כְּבָר הִתְבָּאֵר מִדִּבְרֵי דָּנִיֵּאל וִישַׁעְיָה, וּמִכֹּל מַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַחֲכָמִים ז"ל, שֶׁהוּא יַעֲמֹד בְּהִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת רוֹמִי וּמַלְכוּת הָעֲרָב בָּאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר הוּא הַיּוֹם, וְזֶה מַה שֶּׁאֵין סָפֵק בּוֹ. וְדָּנִיֵּאל בְּאַחֲרִית סִפּוּרוֹ לְמַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל וַעֲמִידַת הַמְשֻׁגָּע - סָמַךְ לוֹ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְכֵן יְשַׁעְיָה בֵּאֵר שֶׁהָרְאָיָה עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הִיא עֲמִידַת הַמְשֻׁגָּע, וְהוּא אָמְרוֹ: "[צֶמֶד פָּרָשִׁים] רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל (צמד פרשים)" (ישעיה כא, ז). אוֹמֵר שֶׁ'רֶכֶב חֲמוֹר', שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ, כְּאָמְרוֹ: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט), אָמְנָם יָבוֹא אַחַר עֲמֹד 'רֶכֶב גָּמָל', וְהוּא מֶלֶךְ הָעֲרָב. וְאָמְרוֹ 'צֶמֶד פָּרָשִׁים' הוּא הִזְדַּוֵּג שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת, וְהֵן אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. וְכֵן יִתְבָּאֵר בֵּאוּר שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק מֵחֲלוֹם הַצֶּלֶם וּמֵחֲלוֹם הַחַיּוֹת הַנִּזְכָּרִים בְּדָנִיֵּאל. אֵלּוּ עִנְיָנִים גְּלוּיִים מִפְּשַׁט הַכָּתוּב.
קבלת הרמב"ם על חזרת הנבואה
וְאוּלָם אֲמִתַּת הָעֵת בְּדִקְדּוּק אֵינָה נוֹדַעַת. אַךְ יֵשׁ בְּיָדִי קַבָּלָה נִפְלָאָה, קִבַּלְתִּיהָ מֵאָבִי וּמִזְּקֵנִי, שֶׁקִּבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם וּמִזִּקְנֵיהֶם ז"ל, עַד תְּחִלַּת גָּלוּתֵנוּ מִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא וְאָמַר: "וְגָלֻת יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד" (עובדיה א, כ). וְהוּא, שֶׁבִּפְסוּקֵי נְבוּאַת בִּלְעָם פָּסוּק, יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז לִתְשׁוּבַת הַנְּבוּאָה בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר הִפָּסְקָהּ. כִּי כְּבָר בָּאוּ בַּתּוֹרָה פְּסוּקִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה בָּהֶם עִנְיָן אֶחָד - יִהְיֶה בָּהֶם רֶמֶז לְעִנְיָן אַחֵר, כְּמַאֲמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו: "רְדוּ שָׁמָּה" (בראשית מב, ב), כִּי עָמַדְנוּ בְּמִצְרַיִם מִסְפַּר רְד"וּ, מָאתַיִם וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וְכֵן מַאֲמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" (דברים ד, כה) - עָמַדְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ אֵלֶיהָ עַד גָּלוּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָכִין מִסְפַּר וְנוֹשַׁנְתֶּ"ם, וְהֵן תתנ"ב שָׁנָה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ מִן הַהֶעָרָה קִבַּלְנוּ שֶׁמַּאֲמַר בִּלְעָם: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג) - יֵשׁ בּוֹ סוֹד, שֶׁמֵּהַזְּמָן הַהוּא יִמָּנֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית עַד הַזְּמָן הַהוּא, וְתָשׁוּב הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיֹאמְרוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים מַה פָּעַל אֵל. וְזֶה הַמַּאֲמָר הָיָה בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה וּשְׁלוֹשִׁים מִצֵּאתָם מִמִּצְרָיִם, וְהָיָה מִתְּחִלַּת הַיְצִירָה עַד הַזְּמָן הַהוּא שְׁנֵי אֲלָפִים ותפ"ו שָׁנָה, כִּי הַסִּמָּן: בתמ"ח גְּאוּלִים, וְעַל זֶה הַהֶקֵּשׁ וְזֶה הַפֵּרוּשׁ תָּשׁוּב הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל שְׁנַת ד' אֲלָפִים ותתקע"ב לַיְצִירָה. וְאֵין סָפֵק שֶׁשִּׁיבַת הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַקְדָּמוֹת* הַמָּשִׁיחַ, כְּאָמְרוֹ: "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" (יואל ג, א). וְזֶהוּ הָאֲמִתִּי שֶׁבַּקִּצִּים שֶׁאֲמָרוּהוּ לָנוּ. וְאָמְרוּ לָנוּ שֶׁהוּא אֲמִתִּי אַחַר שֶׁהִזְהִרוּנוּ מִמֶּנּוּ תַּכְלִית הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְפַרְסְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בְּנֵי אָדָם אֵחוּר זְמַנּוֹ, וּכְבָר הוֹדַעְנוּכֶם אוֹתוֹ, וה' יוֹדֵעַ הָאֱמֶת.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
33 - איגרת תימן חלק כ"ב
34 - איגרת תימן חלק כ"ג
35 - איגרת תימן חלק כ"ד
טען עוד
וְאוּלָם אָמְרְךָ שֶׁזּוֹ הָעֵת הִיא שֶׁאָמַר עָלֶיהָ יִרְמְיָה: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל, ז) - אֵין הָעִנְיָן כֵּן, אֲבָל הוּא רוֹמֵז בּוֹ אֶל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּהֶכְרֵחַ, וְהַמִּלְחָמָה הַהִיא תִּהְיֶה אַחַר הִגָּלוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּזְמָן. וְאָמְנָם סִמַּן שַׁעַר גִּירוֹן, וְזוּלָתוֹ מִן הַדּוֹמֶה לוֹ, הֵם עִנְיָנִים חֲלוּשִׁים מְאֹד מְאֹד, מֵהֶם מְיֻחָסִים אֶל הַחֲכָמִים ז"ל וְאֵינָם לָהֶם, וּמֵהֶם מְשָׁלִים וְחִידוֹת, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ לְדָבָר מֵהֶם בָּעִנְיָן הַזֶּה.
___________________________________
מֵהַקְדָּמוֹת – תופעות המקדימות לביאת המשיח.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך בדבריו בעניין הקץ, וכותב שמפשט דברי הנביאים אפשר לראות בבירור שמלך המשיח יגיע בזמן שיתפשטו בעולם מלכות אדום ומלכות ישמעאל, כלומר הנצרות והאיסלם. במקום אחר מסביר הרמב"ם שהנצרות והאיסלם הן דתות שעוסקות הרבה בנבואה ובמשיח, ובזכות עיסוק זה רווחת בעולם הידיעה על בוא המשיח, וגדלות הציפייה וההכנות לביאתו. אפשר להוסיף על כך עוד שהן דתות שיש בהן מקצת תיקון לעולם, שהרי הן מחליפות את האלילות שהייתה רווחת בעולם לפניהם. לעומת האלילות – הנצרות (למרות שהיא נחשבת לעבודה זרה [הלכות עבודה זרה ט, ד]) והאיסלם מחזקות את האמונה באל אחד ואת עובדת נצחיותו. דבר זה הוא התקדמות אמונית גדולה של העולם, והכנה לשלמות הגדולה שתבוא לעולם בביאת המשיח. למרות זאת, הזמן המדויק לביאת המשיח בתוך תקופה זו לא נמסר לנו מהנביאים.
לבסוף, מביא הרמב"ם קבלה שקיבל מאבותיו שקיבלו מאבותיהם וכן הלאה עד זמן חורבן ירושלים. קבלה זאת עוסקת בתקופה הרמוזה בדברי הנביא בלעם, שבה יהיה חידוש הנבואה. הנבואה היא אחד מהדברים הבסיסיים המבשרים את ביאת המשיח, כדברי הנביא יואל: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם" [יואל ג, א], וכהמשך דבריו שם: "כי בהר ציון תהיה פליטה כאשר אמר ה'" [שם ג, ה].
הרמז בדברי בלעם הוא מהמילים: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" [במדבר כג, כג]. הכוונה בדברי בלעם לפי הרמב"ם היא שאותו פרק זמן שעבר מבריאת העולם עד בלעם יעבור גם מזמן בלעם עד ש"יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", זאת אומרת, עד שינבאו להם הנביאים את דברי ה'. בלעם אמר את דבריו בשנת ב'תפ"ח (=2488) לבריאת העולם, ואם-כן הזמן המיועד לחידוש הנבואה הוא בשנת ד'תתקע"ו (=4976) לבריאת העולם (1316 למניינם).
הרמב"ם שב ואומר שקבלה זו היא האמִתית מכל החשבונות שחישבו גדולי ישראל עד אליו, אלא שנזהרו מלפרסם את החשבון הזה כדי שלא יתייאשו בני ישראל בגלל הזמן הרב עד להגעת הזמן הזה.
הרחבות
חישוב הקיצים של גדולי ישראל
וְזֶהוּ הָאֲמִתִּי שֶׁבַּקִּצִּים שֶׁאֲמָרוּהוּ לָנוּ. שתי שאלות צפות בקריאת דברי הרמב"ם הללו, וכן בדברי כמה מגדולי ישראל שכתבו חשבונות לזמן הגאולה: א. מדוע גדולי ישראל חישבו את הקץ חרף דברי חז"ל: "תיפח עצמן של מחשבי קיצים" [סנהדרין צז:]? ב. כיצד ייתכן שכל הזמנים שנאמרו על ידי גדולי ישראל כבר עברו וטרם באה הגאולה? על השאלה הראשונה משיב הרמב"ן שהאיסור לחשב את הקץ נובע מכך שאם יחשבו שהקץ רחוק לא יצפו לישועה. אולם עתה כשהקץ קרוב אפשר לחשב את הקץ, ובכך דווקא לחזק את האמונה בגאולה הקרובה [ספר הגאולה, ד]. הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) הוסיף על כך שגילוי הקץ הקרוב נועד להמריץ ולהעצים את העבודה הרוחנית של עם ישראל כדי שיהיו ראויים להיגאל בזמן המיועד [שערי אמונה, עמ' שלט-שמ]. על השאלה השנייה מובא בשם הרב קוק שלכל הקיצים שמסרו גדולי ישראל הייתה משמעות [מתוך התורה הגואלת ב, עמ' רפא]. כלומר זמנים אלו היו מסוגלים לגאולה אם היינו ראויים, או שהתרחשו בהם תהליכים משמעותיים להתקדמות תהליך הגאולה.
לזכרון רבנו הרמב"ם ביום פטירתו
לרפואת נועה בת שרה חגית הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
