ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
בתקופות שונות בחייו התייחס הראי"ה ליחסנו אל הנוכרי: האחת בגלות ליטא - בספרו "עין איה", השנייה בארץ ישראל - בתקופה העותומנית ואח"כ בתקופת המנדט הבריטי. עוד בשבתו בגולה הוא מתיחס לפסוק "גר ותושב וחי עמך" (עין איה" ביכורים פ"ג מ"ג). ומה בא ללמדנו צמד המילים "גר" "ותושב" שהתורה קוראת בהם לבני הניכר הגרים אתנו בארצנו. לדבריו ההקפדה היחידה שלנו על הנוכרי היא הסרתו מדרך רעה ומזיקה ולהיותו איש ישר כחובת בני נח – מלבד זאת יש לנוכרי הזה אומה וארץ אבות אשר יש לו געגועים וחיבה אליהם, ובגלל זה הוא "גר" בארצנו, על אף זאת עלינו להכירו גם בתור "תושב" לעניין "קירוב הדעת וחופש וזכויות הראויות לאדם", ובהיותו תושב אל ייקחך לבך להכחיד ממנו את רגשותיו הטבעיות לעמו ולארצו עד שיהיה רק תושב, כי אם "גר ותושב וחי עמך". באותה תקופה הוא כותב (שם ברכות ח ב) על האחריות של כלל הציבור בחובת הזהירות בהתנהגותנו עם הנוכרים. הדברים נכתבו בעקבות המסופר בגמרא שרב פפא בא לגבות חוב מנכרית, נטלה הנכרית את בנה המת והניחתו במיטתה ואמרה לרב פפא: שב עד שאביא לך מעותיך. אמר לה: איני יושב עד שתגביהי את המטה, הגביהה את המיטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים: אסור ליישב על מיטת נכרית. ומסביר שם הראי"ה שאילו הייתה מצליחה העלילה, לא היה הקצף על רב פפא לבדו אלא על הציבור היהודי כולו. על כן קבעו חכמים דבר זה זיכרון לדורות למען ידע כל איש מישראל לשום על לבו כמה גדולה היא החובה על כל אחד ואחד שלא לגרום בהתנהגותו נזק לכלל. ומפני שנאת בני ניכר ועלילותיהם עלינו להרחיק עצמנו גם מן הדומה לכיעור ביחסינו עם הגויים, ועלינו לדון בקל וחומר שלא יעלה על הלב לעשות עוול ממש לאינם בני ברית, כי לבד האיסור שיש בזה, הוא חובל בזה את נפש הכלל שנאשמים באשמת היחיד.
בשבתו ביפו (בתקופת השלטון התורכי – תרע"ב) הראי"ה מגיב לסיפור "יהודה נוטר הפרדס" שנכתב בעתון "העברי" על שומרים בגליל האורבים לערבים הבאים לעקור עצי פרדס וכשמתגלים הערבים קורא יהודה, נוטר הפרדס, לאחיו השומרים: "בשם עמֵנו, ובשם ארצנו, על האויב! ... זכרו את עינוי היהודים מן החורבן עד היום - קרא אחד הגלילים. הכו, הכו אחים אל תחמלו – קרא עוד פעם יהודה". על התיאור הזה מגיב הראי"ה במכתב לרב מאיר בר אילן עורך ‘העברי’: "רחימאי, חוב קדוש אני מוצא להעיר לב כבודו על הסגנון של הציור שמתואר שם המצב הנפשי של האיבה לערבים, והתעוררות השומרים העברים בדברים המלאים רוח רבולוציוני מה שהוא לא לפי שאיפתנו ואינו נאות למצב כלל. וכאן מסביר הראי"ה את דבריו: "הקריאות ‘על האויב’ כשהן באות באורגן (בעיתון) עברי לעומת הערבים אין קץ כמה ארס יכולות הן לחולל, וכמה חומר נכון הוא ביד שונאינו הרבים הסוקרים כל הגה היוצא ממנו, לחטט על ידו למען מצׂא עלילות פוליטיות על כלל ישראל... וחוץ מהאויבים החיצוניים יש לנו בעוונותינו הרבים מחנה שלם של שונאים פנימיים היודעים לעשות מדברים כאלה מטעמים להשטין? ...אל תיתן מקום בעיתונך הנעלה לדברים כמו אלה שתועלתם היא אפס ונזקם גדול לאין חקר".
נכון שהדברים נכתבו בימי השלטון התורכי שכל חשד במהפכנות היה בו לא רק גירוש מהארץ אלא סכנת נפשות ממש. ואעפ"כ יש באגרת הזו (אגרות הראי"ה שצ"ח עיין שם האיגרת במלואה) כמה מרכיבים קבועים: א. הסתייגות מצד השקפת היהדות למצב נפשי של איבה לערבים. ב. אסור להתנהג ואפילו להתבטא בצורה בלתי אחראית תוך התעלמות מהשלכות שליליות של אומות העולם. ג. יש לקחת בחשבון את הסכנה מהאויבים הפנימיים המשרתים את אויבי ישראל (שהיו כבר אז) ד. יש להימנע מדברים שתועלתם אפסית אך נזקם גדול. ה. יש לתת פרסום למצבים הנאים של דרכי השלום והאחוה שאנו פוגשים בין טובי הישוב ובין יושבי הארץ הערבים - כמובן המעולים שבהם. עם זאת היה הראי"ה ער ומודע למצב הביטחוני ובאגרת לוועד העיר יפו (ר"ח אדר ב תרעג) הוא כותב: "כעת בא אלי אדם בר סמכא והגיד לי בברור שנודע לו שהערבים מתכוננים פה לעשות פרעות ביהודים – אדרוש לקרוא מיד אסיפת הוועד שלא לאחר אפילו שעה אחת, וגם אני בלי נדר אבוא לאסיפה, להתייעץ אם צריכים לעשות איזה דבר, ומה לעשות שם".
מבלי להיכנס לשאלה האם ההסתה והעוינות הערבית גברו מאז פטירתו של הראי"ה והקמתה של מדינת ישראל, ואם הנחותיו עדיין תואמות את מציאות ימינו, אין בכל כתביו דברים הפוכים או אחרים ממה שהבאנו, ואנו יכולים ללמוד מדבריו עקרונות איך להתייחס לזרים החיים בקרבנו. ואחד מהם הוא שכל מעשה או דעה המתנכלת ללא הבחנה לאוכלוסייה הערבית, לא רק שאין לה כל מקור במשנת הראי"ה אלא שהיא היפך דעתו. ובמיוחד כיום שזכינו להקמתה של מדינת ישראל בוודאי שהטיפול בסכסוך הערבי ישראלי אינו בידיהם של יחידים אלא מסור כולו לשיקול דעתה של הממלכה וצבאה שהם נציגי הציבור, ולכן יחידים המתנהגים אחרת מביאים במעשיהם נזק לכלל כולו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
