ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
שאלה: האם מותר לאכול בפסח עוגיות שעשויות על בסיס של מי פירות, שנקראות "מצה עשירה"?
תשובה: חמץ שאסרה התורה נוצר מקמח ומים, אבל אם לשו את הקמח במי פירות, אפילו שהו יום שלם עד שהעיסה תפחה, אין היא נחשבת חמץ, מפני שתפיחה זו שונה מהתפיחה של חמץ שאסרה התורה. בין המשקים הנחשבים מי פירות הם: יין, דבש, חלב, שמן ומי ביצים, וכן כל המיצים שנסחטים מהפירות כמו מיץ תפוחים ותותים. מכיוון שמי פירות אינם יכולים להחמיץ, מעיקר הדין מותר בפסח ללוש בצק במי פירות, לאפותו ולאוכלו. ולדעת רש"י, אף שאין עיסה זו יכולה להחמיץ חימוץ גמור, היא נחשבת "חמץ נוקשה", היינו חמץ מדברי חכמים, ולכן אסור לאוכלה.
כל זה כאשר לשו את הקמח עם מי פירות בלבד, אבל אם נתערבו שם גם מים, הרי הם יכולים להחמיץ את העיסה. ולא זו בלבד, אלא שלדעת פוסקים רבים מים עם מי פירות גורמים להחמצה מהירה יותר, וכדי שלא להיכנס לחשש חימוץ אסרו חכמים ללוש בפסח עיסה במי פירות עם מים (שו"ע אורח חיים תסב, א ג).
מנהג אשכנז
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
468 - הלכות השמחה בפורים
469 - מצה עשירה, מצה שרויה
470 - ביעור יין שביעית בערב פסח
טען עוד
מנהג ספרדים
למנהג ספרדים מותר להכין בפסח עוגיות מקמח עם מי פירות, אבל אסור לערב בהם מים, הואיל והם עלולים להחמיץ מהר יותר. בדיעבד אם עירב בהם מים, יאפה מיד (שו"ע תסב, ב).
בפועל, בדרך כלל העוגיות שמקבלות כשרות לפסח לפי מנהג ספרדים נעשות על בסיס של מי פירות כאשר מקפידים שלא תהיה בהם תערובת של מים, אך מוסיפים בהם עוד חומרים שונים. המתירים אותן סוברים שחומרים אלו אינם נחשבים כמים, וכן פסקו הראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ויבדל"א הראשל"צ הרב שלמה עמאר שליט"א. לעומת זאת, מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל החמיר בזה מאוד, מחמת החשש שדין החומרים הנוספים כמים, וייתכן שדין חומרי ההתפחה אף יותר גרוע ממים, כך שגם אם ייעשו בהשגחה מיוחדת ייחשב הדבר לחמץ אפילו בדיעבד (כדין חמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר, פסחים כח, ב). לכן למעשה, גם למנהגי ספרדים, נכון להשוות את מנהגי אשכנז וספרד ולהימנע מלאכול עוגיות כאלו. אמנם מי שרבו המובהק פוסק להיתר, רשאי לנהוג כמותו.
מצה שרויה
שאלה: האם יש מקום להחמיר שלא לאכול שרויה, היינו מצה או פירורי מצה שהושרו במים?
תשובה: אחר שנשלמה האפייה של המצה, נתבטל כוח החימוץ שבקמח, ואפילו אם ישרו את המצה במים זמן רב לא תחמיץ. סימן להשלמת האפייה של המצה הוא שקרמו פניה, ואם יפרסוה לא יימשכו ממנה חוטי בצק. מכיוון שמצה שנשלמה אפייתה אינה יכולה להחמיץ, מותר להשרותה במרק. זקן או חולה שאינו יכול לאכול מצה יבשה בליל הסדר, רשאי להשרות את המצה במים ולאכול אותה רכה (שו"ע תסא, ד). וכן אם חזרו וטחנו את המצה, מותר ללוש את קמח המצה במים, ואין חוששים שיחמיץ, שאחר שנאפה היטב שוב אינו יכול להחמיץ (שו"ע תסג, ג). מסיבה זו ניתן לאפות בפסח עוגות מחמשת מיני דגן או לבשל סוגי קציצות שמעורב בהן קמח מצה (כגון קניידלאך וגפילטע-פיש).
חומרת החסידים
אולם יש שנהגו להחמיר שלא להשרות את המצות במים, שמא מעט מן הקמח שבבצק לא נילוש כראוי ונשאר בתוך המצה בלא שנאפה, וכשישרו את המצה במים אותו קמח יחמיץ. וכן חששו שמא נדבק מעט קמח על המצה אחר האפייה, וכשישרו את המצה במים יחמיץ. לגבי קמח מצה ישנו טעם נוסף לחומרה, שמא עמי הארץ יחליפו בין קמח מצה לקמח רגיל ויבואו לידי איסור חמץ בפסח. וכן נהגו החסידים, תלמידי הבעל שם טוב, להחמיר על עצמם שלא לאכול מצה שרויה.
ההלכה בנוגע למצה שרויה
אבל להלכה דעת הפוסקים, רובם ככולם, שאין צריך להחמיר בזה, מפני שמן הסתם הלישה נעשתה היטב ולא נותר קמח שלא נילוש ונאפה היטב. וכן נוהגים ספרדים ואשכנזים שאינם חסידים. וכתב בעל המשנה ברורה (תנח, ד), שאף שמצד הדין אין לחוש לזה ומותר לאכול מצה שרויה, מכל מקום אין לזלזל בנוהגים להחמיר בזה.
דין משפחות חסידיות
גם מבין יוצאי משפחות חסידיות יש שמקילים כיום, מפני שמנהג האיסור נוסד בעת שהיו רגילים לאפות מצות עבות יותר בלישת יד על ידי המוני ישראל, והיה מקום לחשוש שמא נותר בהן חלקיק שלא נילוש היטב ולא נאפה כראוי. אבל כיום שהלישה נעשית על ידי מכונה או ביד תוך דקדוק מרבי, והמצות דקות יותר, ומקפידים מאוד על הפרדה בין מקום הקמח למקום שבו מוציאים את המצות מהתנור, כל החששות בטלו.
לכן גם מי שבמשפחת הוריו נמנעו מלאכול מצה שרויה, רשאי כיום לאכול שרויה, ובתנאי שלא תהיה בזה פגיעה בכבוד אביו. אם הוא ידע שזו חומרה ונהג בה מספר שנים, טוב שיעשה התרה בפני שלושה על שלא אמר על חומרתו "בלי נדר". ואם חשב שזה חיוב ועתה נודע לו שאין בזה חיוב, רשאי להפסיק בלי התרה (פנה"ל פסח ח, 2).
חלב מבהמה שאכלה חמץ
בחלב שהופק לפני פסח ברור שאין תערובת חמץ, שכן החמץ שהפרה אכלה התעכל ושינה לגמרי את צורתו עד שאינו נחשב יותר חמץ כלל, ולכן מותר בפסח לאכול חלב או בשר מבהמה שאכלה חמץ לפני פסח.
אבל אם הבהמה אכלה בפסח עצמו חמץ, יש אומרים שהואיל והחמץ אסור אז בהנאה, אסור לאכול את החלב שהופק מכוח אכילתו, ויש מתירים, הואיל ואין מהחמץ הנאה ישירה (כפי הכלל: "זה וזה גורם מותר").
למעשה, אם הפרה של יהודי, מכיוון שהאכיל אותה חמץ באיסור, יש להחמיר שלא לאכול את חלבה. ואם היא של גוי, מותר לאכול מחלבה. וכן הדין לגבי ביצים ובשר (פנה"ל פסח ח, ה ו).
עצה טובה לחתונות
בעקבות הטור על שמחת החתונה שפורסם לפני שלושה שבועות, קיבלתי תגובה ובה עוד עצה טובה:
"בטור על החתונה הרב עסק בריקודי הצעירות בחתונה, שכאשר הם פרועים מדי הם לא מאפשרים למבוגרות להשתלב אף הן בריקודים. גם היום, בלי להיות מבוגרת מדי (30), אני רואה את הבעיה הזאת בחתונות שבהן אני קרובה לכלה ורוצה לרקוד איתה ולשמוח בשמחתה, אך נזרקת שוב ושוב ממעגל הרוקדות.
"גם ככלה דאגתי שמא כך יקרה בחתונתי, ולכן הטלתי על שבע החברות הקרובות אליי יותר אחריות. ביקשתי מהן להשגיח שכל מי שרוצה לרקוד תוכל להיכנס למעגל. מכיוון שזה היה תפקידן, הן שמרו עליו ברצינות גמורה. וכך, לאורך כל החתונה (כפי שאפשר לראות בתמונות) היו ריקודים שמחים, ומצעירה ועד מבוגרת ביותר יכלו להשתתף במעגלים. זו עצה טובה לכלה שרוצה לאפשר לכל הנשים המשתתפות בחתונה לרקוד, בלי לדאוג על כך במשך החתונה".
השקטת התזמורת במשך הסעודה
באותו טור כתבתי עצה חשובה, להשקיט את התזמורת בעת הסעודה, שכן יש ערך רב למפגש הנעים שבין המשתתפים. שכן אמרו חכמים: "אגרא דבי הלולי - מילי" (ברכות ו, ב). תרגום: שכר בית המשתה של חתונה - הדיבורים, דהיינו המולת השמחה של הדיבורים הטובים והיפים שנאמרים בין הנאספים. ואילו כאשר התזמורת מנגנת אי אפשר לנהל שיחה בנחת.
לקראת החתונה שעברה עלינו לטובה, ביקשתי שיסכמו מראש עם התזמורת שלא ינגנו בעת הסעודה, וכך עשו. כשהגעתי לאולם בא אליי מנהל התזמורת, אדם נעים הלכות, ירא שמיים ויודע ספר, ואמר שכמובן יעשה כפי שביקשנו, אולם נדמה לו שעדיף להשמיע מוזיקת רקע. סירבתי. אבל הוא הפציר בנועם והציע שישמיעו מוזיקת רקע חלשה, ושאמנה מישהו מטעמי שישים לב, ואם המוזיקה תפריע יפסיקו אותה. הסכמתי לפשרה: במנה הראשונה לא ישמיעו שום מוזיקה, במנה העיקרית ישמיעו מוזיקת רקע ואחד מטעמנו ישגיח שלא תפריע. הבעיה היא שבמנה העיקרית כולנו היינו טרודים ושמחים, ואף שבתת ההכרה הרגשנו רעש מפריע, לא עלה בדעתנו שזו מנגינת הרקע שגורמת לכולם לצעוק או לדבר לאוזנו של החבר.
בפועל, במשך המנה הראשונה ניתן היה לכל חברי השולחן לשוחח זה עם זה, ואילו במנה העיקרית היה צריך להתאמץ ולהרים את הקול. אמנם לא כמו בחתונות שבהן ממש מנגנים או שמוזיקת הרקע נשמעת בעוצמה בינונית, אבל עדיין היה לא נעים כמו שרצינו. שאלנו מוזמנים, ואף הם דיווחו שהיה הרבה יותר נעים במנה הראשונה, בלא לאתר את מקור הבעיה. כפי הנראה, מכיוון שממילא יש רעש רב באולם, כדי שמנגינת הרקע תישמע חייבים להשמיעה בקול די רם, וכך כבר אי אפשר לשוחח בנחת.
הלקח שלי לחתונות הבאות הוא שלא להיכנע למנהלי תזמורות מסבירי פנים, אלא לעמוד בתוקף על כך שלא תהיה שום מוזיקה בסעודה.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
