ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הכתוב אומר "תנו עוז לאלוקים על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים" (תהילים סח, לה). "תנו עוז". דוד המלך, מלך ישראל, פונה לכנסת ישראל, בבקשה, בתפילה, בתחינה - "תנו עוז לאלוקים". אתם - כנסת ישראל, אתם - עם ישראל, אתם צריכים, אתם קרואים, אתם אחראים ל"עוז לאלוקים". כי "על ישראל גאוותו", כי הקב"ה באותו זמן שברא עולם, באותו זמן שברא אדם עלי אדמות, מסר בידו את כח הבחירה, ואת כח הניהול של העולם הזה - "על ישראל גאוותו". "עוזו" - עוזו של הקב"ה "בשחקים". בשחקים נשאר הכבוד האלוקי הבלתי נפגע. שם שוררים החוקים האלוקיים אשר לא נטו אורחותיהם, אשר אין אנחנו שליטים עליהם, אשר איננו יכולים לשנות אותם, אשר "חוק נתן ולא יעבור". אבל בארץ הזאת, בכדור הארץ, במקום שהאדם ישנו, במקום שהבחירה ישנה, ישנו מרכז מסוים של המין האנושי - וזהו האדם מישראל. "על ישראל גאוותו" - כי הקב"ה דורש מהם, דורש מאתנו - "תנו עוז לאלוקים". אתם תתנו את העוז. (הקלטה חסרה).
הוי אומר - ע"י שאנחנו מקימים את ירושלים של מטה דוגמת ירושלים של מעלה; שאנחנו מקיימים את מלכות ישראל דוגמת המלכות האלוקית; שאנחנו מקימים מדינה, שמבחינה חיצונית מדינה, אבל היא איננה מדינה ככל המדינות; שאנחנו מקימים צבא, שלכאורה הוא צבא ככל הצבאות, אבל הוא לא ככל הצבאות, איננו צריך להיות ככל הצבאות; שאנחנו מקימים משטר חברותי - שלכאורה יש לו דוגמא, אך באמת אין דוגמא כזאת. משטר המבוסס על יסודות של צדק ויושר ואמת, יסודות כאלה - אשר אנחנו בהקימנו את הדבר הזה - אנחנו נותנים את ה"עוז לאלוקים".
בעולם של שחיתות, בעולם של רשע, בעולם של אכזריות, בעולם שלועגים לכל דבר קדוש, בעולם שהשולט בו הוא אגרוף, בעולם ששולט בו הכסף, בעולם ששולט בו הנפט, בעולם ששולטים בו הטנקים, אנחנו מכריזים על עולם אחר. אנחנו מכריזים על שלטון אחר, אנחנו חולמים על שלטון אחר, אנחנו חולמים על מדינה אחרת, על ירושלים של מטה המכוונת כנגד ירושלים של מעלה.
יום ירושלים אשר הוא מקביל ומתנגד לאותו יום ירושלים שהזכיר הפותח, יום ירושלים שאנחנו התפללנו שנים על שנים - "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז, ז). הם אומרים: "ערו ערו", הם רוצים לערער את היסודות. ומה הן היסודות? מה הוא היסוד העיקרי אשר רוצים לערער אותו, אשר מנסים לערער אותו, אשר רוצים לפורר אותו? הרי זהו היסוד של "בה" - בתוך העיר, ומה היה היסוד של ה"בתוך העיר", המרכז של העיר? - הקדושה, המקדש. כפי שחז"ל אומרים (זבחים כד, א) דוד המלך קידש את הרצפה עוד בטרם היה בית המקדש עד תהום הקרקע. עד הנקודה האחרונה של התחתית קידש וייחד דוד המלך.
"ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל" (תה' קכ"ב, ד'). לא שבטים נפרדים לא עדות נפרדות, לא כל אחד ואחד הדורש כבוד עצמו, לא כל אחד ואחד המעונין באינטרס הפרטי שלו. "עדות לישראל... ששם עלו שבטים". דוד המלך איחד את השבטים. לא כל שבט הבוחר את משפחותיו, לא כל שבט הדואג לטובתו, לא כל עדה ועדה המתארגנת לעצמה, אלא כלל ישראל, עם ישראל. "עדות לישראל" שכל השבטים עלו לשם, שכל השבטים התעלו לשם, שכל השבטים זנחו את הענינים הפרטיים שלהם בשביל הענין הגדול.
וזה ה"ערו ערו עד היסוד בה". עשו מעונין לפורר את האחדות הישראלית, עשו שמח שאנחנו בעצמנו מערערים את היסוד, הוא שמח שאנחנו מפולגים ומפורדים הוא שמח שאנחנו איננו יכולים לדבר שפה אחת, הוא שמח שאנחנו כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו.
וזהו היסוד. היסוד, שדוד המלך שקידש את הרצפה, שהניח את היסוד לירושלים, ירושלים הבנויה הזאת, אשר היא צריכה לכוון כנגד ירושלים של מעלה, אשר איננה מחולקת, אשר כל שבט ושבט אמנם יש לו תפקיד משלו - "איש על מחנהו ואיש על דגלו", אבל כולם "סביב למשכן ה' יחנו" - שכולם יודעים שמטרה אחת מאחדת אותם, ומלבד זאת אם הוא רוצה אינטרס פרטי שזה נוגד לענין הכללי, הוא צריך לותר על הענין הזה ולקדש שם שמים, ולדעת שהענינים הכללים הרבה יותר חשובים מאשר הענין הפרטי, ובמידה שידאג לענין הפרטי, לא יהיה גם הענין הכללי - וממילא לא יהיה הענין הפרטי.
"ערו ערו עד היסוד בה" - זהו יום ירושלים, זהו יום שהאויבים שמחים מזה, ובמנוגד לענינים האלה - "העוז לאלוקים", הכח האלוקי הוא ע"י זה ששבטים עלו שם יחדיו, שכל השבטים עשו פה אחד ושכם אחד בעיר המאחדת את כולם, עיר המבטלת את הניגודים, עיר המחייבת את המאחד, את היסוד העיקרי של זרע אברהם יצחק ויעקב, אשר כל אחד ואחד יש לו תפקיד משלו, אשר כל אחד ואחד יש לו אופי, הווי משלו, אשר כל אחד ואחד יש לו מנהגים שצריך לפתח ולשמור. אבל אין זה אומר שצריך לעשות במה לעצמו, אין זה אומר שצריך כל אחד ואחד לעשות עיקר את הענינים הפרטיים, ולהניח ולהחביא ולהשפיל את הענינים הכללים, שבהכרח הם סובלים על ידי זה.
"תנו עוז לאלוקים" - זהו מה שהקב"ה מבקש. "על ישראל גאוותו". הרי מי יש לקב"ה עלי אדמות אם לא ישראל? הרי זהו העם הנבזה אשר משך במשך דורי דורות על כתפיו את הענין האלוקי, אשר לא התייאש אף פעם מגאולה, אשר זכה לנצנוץ קטן בדור הזה, אבל חס וחלילה לא לאכול את המשיח, חס וחלילה לא לבזבז על קטנות, לא לבזבז את הדברים אשר זכינו להם, אשר בדמים קנינו, בדמי קדושינו, בדמי חיילי ישראל אשר מסרו נפשם על קידוש ישראל, על קדושת א"י, על קדושת היסוד העיקרי של קדושת ישראל הפנימית, אשר איננה יכולה להטשטש בכל התנאים ובכל הזמנים.
וזהו מה שמיחד את היום הזה, וזהו שאנחנו צריכים היום - ביום זה שאנחנו מעלים את החסד הגדול, את "החסד שבמלכות", שזוהי הספירה היום שספרנו את השלושה וארבעים יום, שנכנסנו בספירה של "מלכות" - של "חסד שבמלכות", שנזכור את החסד, שלא נבעט בחסד, שנכיר בטובה הגדולה שהקב"ה הנחיל לנו, שאנחנו נדע לעכל את זה, שלא נאכל את המשיח, שלא נבזבז את הדברים האלה לדברים קטנטנים, שנדע להעריך את החסד הגדול שהקב"ה עשה לנו, ואשר בעזרת ה' יעשה לנו, אם נהיה ראויים לכך, אם נכיר את החסד האלוקי אשר גילה באותה שעה, לפני ארבע עשרה שנה.
"כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז). זהו שנות הי"ד, שזכינו להם בשנה זאת, שנת הארבע עשרה ליום הזה - "מלחמה לה' בעמלק". אנחנו איננו עם מלחמות, אנחנו איננו אוהבי דמים, אנחנו נלחמים במלחמות, אנחנו נלחמים בשופכי דמים, אנחנו מעונינים להקים מדינה שהדלתות תהינה פתוחות בלילה, שלא יצטרכו לסגור את עצמם מאחורי דלתיים ובריח. אנחנו מעונינים שתהיה מדינה שיבואו אליה אומות ללמוד כיצד מנהלים מדינה, כיצד מסדרים עניני בין אדם לחברו. אנחנו שואפים לדבר הזה, והשאיפה הזאת יכולה לצאת לפועל רק בנו, כי עם שבלבו העיקר של "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שיודעת לכוון את הדברים המעשיים, הממלכתיים, הכלליים, עם אור של ירושלים של מעלה.
יהי רצון שכל אחד ואחד יתן את תרומתו, כל אחד ואחד לפי דרכו, כל אחד ואחד לפי כוחו, כל אחד ואחד לפי תפקידו, כל אחד ואחד לפי נטיותיו, ירתום את עצמו, יתן את השכם לבנינה של מדינה המהווה "עוז לאלוקים", הנותנת את הכבוד למלכות שמים. ובזמן שיהיה הדבר הזה, ודאי וודאי שיקויים בנו גם "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י). זוהי הנקודה העיקרית - אנחנו איננו מעונינים להפחיד ע"י אוירונים וטנקים, אנחנו מעונינים להפחיד ע"י שם ה', אשר נקרא עלינו ואשר נדע לשאת אותו ברמה ולקדש את שמו ברבים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
