ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 376 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי הַמַּאֲמָר הַזֶּה, אֲחַבֵּר אֵלָיו שְׁאָר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא תְקֻבַּל עִמָּהֶם הַתְּפִלָּה, וְאֹמַר כִּי הֵם שִׁבְעָה. תְּחִלָּתָם, כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם אַחַר שֶׁנִּגְזַר דִּין עָלָיו בְּדָבָר, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מֵעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', וְעָנָה אוֹתוֹ (שם כו): רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִי הַתְּפִלָּה מִבְּלִי כַּוָּנַת הַלֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים עח, לה-לז): וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וגו' וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו' וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי כח, ט): מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. 377 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מִזַּעֲקַת הֶעָנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם כא, יג): אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. 378 וְהַחֲמִישִׁי מִי שֶׁמַּתִּיר* לְעַצְמוֹ מָמוֹן שֶׁאָסוּר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מיכה ג, ג-ד): וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וגו' אָז יִצְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם. וְהַשִּׁשִּׁי כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלֹא טָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה א, טו-טז): גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ רַחֲצוּ הִזַּכּוּ וגו'. וְהַשְּׁבִיעִי מִי שֶׁרַבּוּ עֲווֹנוֹתָיו וְאֵינֶנּוּ מִתְקַבֵּל* בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (זכריה ז, יג): וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע. 379 וְצָרִיךְ שֶׁאֲבָאֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּל הָעֲווֹנוֹת יִמָּחֲלוּ עִם הַתְּשׁוּבָה, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, הַמַּתְעֶה* אִם בְּדַעַת רַע שֶׁמַּרְאֶה לָהֶם, אוֹ בְּהוֹרָאָה רָעָה שֶׁמּוֹרֶה לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לוֹ לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁעָשָׂה, וּבוֹ אָמַר (משלי כח, י): מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ* הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב. 380 וּמִי שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַהֲשִׁיבוֹ, וּבוֹ אוֹמֵר (שם כה, י): פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב. 381 וּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ גְּזֵלָה וְאֵינֶנּוּ מְשִׁיבָהּ אֶל בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ה, כג): וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. וְאָמַר (יחזקאל לג, טו): חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ. וְאִם יָמוּת הַנִּגְזָל יָשִׁיב לְיוֹרְשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ה, כד): לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאִם לֹא יֵדָעֶנּוּ, יַפְקִירֶנָּה וְתִהְיֶה הֶפְקֵר.
___________________________
שֶׁמַּתִּיר וכו' − לוקח ממון חברו שלא כדין. וְאֵינֶנּוּ מִתְקַבֵּל − אינו מקבל על עצמו לשוב. הַמַּתְעֶה − המכשיל אחרים. בִּשְׁחוּתוֹ − בחפירתו.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
69 - לימוד שבועי באמונה ב- ח ניסן תשע"ו
70 - מאמר חמישי חלק י'
71 - מאמר חמישי חלק י"א
טען עוד
376 -ו- שבעה דברים המונעים את קבלת התפילה
מכיון שהזכרנו מציאות בה לא מועילה התפילה להסיר את העונש בעולם הזה, נמנה שבעה מצבים בהם אין התפילה מתקבלת, ואלו הם:
א. תפילה לאחר שנגזרה גזירה, כמו אצל משה שהתפלל על הגזירה שלא יכנס לארץ (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה'" ותשובת ה' (שם כו): רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".
ב. תפילה בלי כוונה, כמו שנאמר (תהלים עח, לו-לז): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, וליבם לא נכון עימו".
ג. המתפלל לא רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שנאמר (משלי כח, ט): "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה". בספר משלי הסביר רבנו: "אומר אל תשאל על תחינותיו שהם דרך נדבה שאינם נענים, אלא אף גם תפילתו שהיא החובה אינה מתקבלת וזה ממה שמחייב השכל הפשוט, כי עבד שאינו נשמע לרבו היאך ישמע ממנו רבו?"
377 ד. המתפלל מתעלם מזעקת העניים, כמו שנאמר (שם כא, יג): "אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה". וכך כותב רבנו בפירושו לפסוק: "אתה יודע שכל בני אדם זקוקים זה לזה, ושהם בעת הצורך יפנה הנמוך למי שלמעלה ממנו, ומי שלמעלה ממנו אל מי שלמעלה ממנו, ולא יחדל הדבר לעלות כך עד שיגיע אל הנכבד שבבני האדם אשר אין למעלה להזדקק אליו, כי אם הצורך לאדון העולמים לבדו, אשר כל הברואים זקוקים לו ביצירה ובטבע. ולכן כל אדם כפי ערכו, ואם הוא לא ימלא בקשת מי שלמטה ממנו במה שפנה בו אליו ימנע ממנו ה' מילוי צרכיו מאתו בפועל, ומסבב מקרים כדי שימנע ממנו האדם אשר למעלה ממנו את מלוי צרכיו, לפי שאמר ולא יענה, דבר כללי מאת ה' ומבני אדם".
378 ה. המתפלל לוקח לעצמו ממון באיסור, כמו שנאמר (מיכה ג, ד-ה): "ואשר אכלו שאר עמי... אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם".
ו. המתפלל ללא טהרה, כמו שנאמר: "גם אם תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו" (ישעיה א, טו-טז). כוונת רס"ג לטהרת המעשים, וכך מובן מהפסוק, ואין הוא מדבר על טהרת קרי, שהרי בטלו את הטבילה כמו שמובא בברכות (כב, א).
ז. המתפלל מרבה לחטוא ולא שב בתשובה, כמו שנאמר (זכריה ז, יג): "ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע".
379 שלוש עבירות שאין עליהן תשובה
על כל העבירות יש מחילה אם שבים בתשובה מלבד שלוש. עבירה ראשונה – אדם המתעה אחרים בדעה לא נכונה או בהוראה רעה שהורה להם. אין לו תשובה מפני שבגללו אנשים רבים טעו, ולא ניתן להשיב דבר זה, ועליו נאמר (משלי כח, י): "משגה ישרים בדרך רע, בשחותו הוא יפול". רבנו פירש שם כך: "פשט ההתעיה הזו בענייני העולם הזה, כגון מי שיועץ לאחיו העברי בדבר שיגרום לו נזק, ואין הבדל בכך בין שהביאה אותה העצה ליועץ טובה או לאו. ועינינו במי שמורה בענייני הדת שלא כפי הראוי, בין שהייתה לו בכך סיבה מענייני העולם שגרמה לו לכך או לא. הרי שניהם יפלו באותו השוחה אשר בה התעו, או במשבו ממינה שהוא מאבד בעולם הזה, או בעונשה לעולם הבא". וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ו): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... ומחטיאי הרבים".
380 עבירה שנייה – הוצאת שם רע על איש כשר. גם בחטא זה אינו יכול לחזור בו מפני שהשם הרע כבר התפשט ושם האדם נפגע, ודבר זה לא ניתן לתקן, כי לא ניתן לשכנע את כולם שהייתה טעות בדבר. כמו שנאמר (משלי כה, י): "פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב".
381 עבירה שלישית – אדם שיש תחת ידו גזילה ואינו משיב אותה לבעליה, כמו שנאמר (ויקרא ה, כג): "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה", וכן (יחזקאל לג, טו): "חבול ישיב רשע גזלה ישלם... לא ימות". ואם הנגזל מת ישיב את הגזילה ליורשים, כמו שנאמר (ויקרא ה, כד): "לאשר הוא לו יתננו", ואם אינו מכיר את האדם, ייתן את הגזילה לצרכי ציבור ותהיה הפקר (ב"ק צד:).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
