הלכות מילה- סימן רס"ג | הרב מאור צוברי | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
ברית מילה

קטגוריה משנית

12 דק' קריאה

הטור וב"י סע' א:
א. שבת קלד.
"ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דסומק - דאכתי לא איבלע ביה דמא, ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה. דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה - ליתרחו עד דנפל ביה דמיה, ולימהלוה. דתניא, אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום, אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא...ראיתיו שהוא ירוק...והמתינה לו, ומלה אותו וחיה..."
וע"פ גמ' זו פסק הרמב"ם - קטן שנמצא בח' שלו ירוק ביותר אין מלין אותו וכו' וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים.
ב. עוד כתב הטור בשם הרמב"ם - שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי דסכנת נפשות דוחה הכל שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל.
שו"ע סעיף א:
"קטן שהוא ירוק, סימן שלא נפל בו דמו ואין מלין אותו עד שיפול בו דמו ויחזור מראהו כמראה שאר הקטנים. וכן אם נמצא אדום 1 , סימן שלא נבלע דמו באבריו, אלא בין עור לבשר, ואין מלין אותו עד שיבלע בו דמו. וצריך ליזהר מאד באלו הדברים 2 , שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי, דסכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".
א. תינוק שלא קשרו את הטבור כראוי ויצא ממנו דם הרבה נראה דאין למולו עד שיתחזק ויבוא לו דם אחר 3 .
ב. נחלקו הפוסקים האם ירוק אפי' לא ביותר 4 וי"א 5 ירוק ואדום היינו ביותר.
ג. כל מין ירוק בכלל כזהב או ככרתי או כעין הכחול 6 .
ד. אפילו ירוק רק בפניו ולא ברוב גופו יש להחמיר ולא למול דספק פיקוח נפש. ומ"מ אם יש צד לתלות שמראה זו צבע משפחתו הוא, והמראה רק על פניו ניתן להקל למול מיד, אם הוא לא חולה 7 .
ה. תינוק שא"א לחתוך ולכרות ערלתו מחמת הסכנה שאין הדם נקרש ובמילה רגילה יש סכנה גדולה לחייו, מותר למולו ע"י קרני לייזר שמסיר הערלה עם הפריעה באופן שאינו יוצא דם 8 .
ו. כהן שמל את התינוק, ומת התינוק. יכול לישא את כפיו 9 .
הטור וב"י סע' ב-ג:
א. יבמות סד:
"מלה הראשון ומת, שני ומת, שלישי לא תמול דברי רבי . רבן שמעון בן גמליאל אומר שלישי תמול"
ועוד נחלקו שם רבי ורשב"ג בשאר דברים אי בתרי הויא חזקה או בתלתא, ולמסקנה נישואין ומלקיות כרבי . וסתות ושור המועד כרשב"ג .
הרי"ף הרא"ש והרמב"ם – מסתבר שמילה כנישואין שבתרי זימני הויא חזקה דספק נפשות היא וספק נפשות להקל. וביאר הב"י לגבי המילה - משמע אפילו בדלית ביה שום חולי עסקינן ומשום דאיכא משפחה דרפי דמא[דאי אית ביה שום חולי מאי איריא ג' אפילו הוא ראשון נמי] .
ב. הטור - אשה שמלה את בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה כחו ומלה גם השני ומת מחמת מילה - הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה לא שנא היו מבעל אחד או משנים ולא תמול הג' אלא תמתין לו עד שיגדל ויתחזק כחו.
o ה"ר מנוח - הוא הדין אם איש מל בנו ראשון ושני לא ימול שלישי בין שהיו לו מאשה אחת בין משתי נשים.
o דרכ"מ בשם האגודה - דוקא גבי אשה יש לחוש.
ג. הרא"ש - לאו דוקא באשה אחת אלא אפילו באחיות "דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מעשה בארבע אחיות שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר לה אל תמולי".[שם]
שו"ע סעיף ב:
"אשה שמלה 10 בנה ראשון ומת מחמת מילה 11 שהכשילה כחו 12 , ומלה גם השני ומת מחמת מילה, הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה, ל"ש מבעל אחד או משנים, ולא תמול השלישי אלא תמתין 13 לו עד שיגדל ויתחזק כחו 14 , והוא הדין אם איש אחד מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה, לא ימול השלישי, בין שהיו לו מאשה אחת בין משתים. (ויש חולקין וסבירא להו דלא שייך באיש רק באשה (חידושי אגודה פר"א דמילה), ונראה דספק נפשות להקל).
א. בענין איש אחד שמל :
o מרן – נקט כהר"ר מנוח , שהוא הדין לאיש שמל.
o רמ"א – הביא את שיטת האגודה דלא שייך באיש רק באשה 15 .
והרמ"א למסקנה נקט כדעת הר"ר מנוח , דספק נפשות להקל.
ב. אם האשה עברה ומלה השלישי וחי, אפשר דנתבטל החזקה קמייתא ותמול מכאן ולהבא 16 .
ג. אם במשפחה אחת שלש נשים מתו בניהן הראשונים מחמת מילה, שאר המשפחה והם – לא ימולו בניהם עד אשר יגדלו 17 .
ד. אם מלה בנה ומת מחמת שיצא ממנו דם הרבה, ובתה ג"כ מתה מחמת שנחתכה ויצא דם הרבה, ואמרו הרופאים שהם רפויי דם, אסורה לימול אח"כ שאר בניה 18 .
ה. תינוק בן שלש שנים שעדיין לא נימול מחמת שמתו אחיו מחמת מילה 19 :
o נודע ביהודע – אע"פ שיש סברא שלא למולו כלל, סומכים על הרי"ף והרמב"ם והטור ולכן - אם התינוק הזה רואים בו שהוא בריא וחזק כדרך שאר כל בני ג' שנים וגם מראה פניו צהובות ולא ירוקות ימולו אותו וטוב להשגיח שיהיה בזמן שהיום שהאויר זך.
o חת"ס – מלים אותו לכתחילה.
ו. איש ואשה שמלו בניהן א' וב' ומתו מחמת מילה וגירש האיש את אשתו ונישאו לאחרים ונולדו להם בנים - לא ימולו אותם דכל ספק כי האי במילה וקטלנית ראוי לאסור דחמירא סכנתא מאיסורא 20 .
ז. מי שנולדו לו תאומים ומתו מחמת מילה, אסור למול הבן ג' 21 . אמנם יש שכתב 22 שמותר למול השלישי דתלינן שמתו מחמת חולשתן. ובאופן כזה ודאי צריך שאלת חכם.
ח. ואם היה לאשה ב' בנים ולא מתו מחמת מילה, ואח"כ נולדו לה ב' בנים ומתו מחמת מילה, נחלקו האחרונים אם מותר למול תינוק הבא אחריהם, ולמעשה יעשה שאלת חכם 23 .
שו"ע סעיף ג:
"והוא הדין אם אשה מלה בנה ומת מחמת מילה וגם אחותה 24 מלה בנה ומת מחמת מילה, שאר האחיות לא ימולו בניהן אלא ימתינו עד שיגדלו ויתחזק כחם".
א. אם האיש מל בנו ומת מחמת מילה וגם אחיו מל בנו ומת מחמת מילה, יש להסתפק לדעת מרן בסוף סע' קודם 25 .
הטור וב"י סע' ד:
א. נולד כשהוא מהול :
שבת קלה. נחלקו האמוראים והתנאים האם נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. ונחלקו הראשונים כמי לפסוק:
o תוספות, בה"ג – אין צריך להטיף דם ברית.
o רמב"ם, רי"ף, רא"ש ור"ח – צריך להטיף דם ברית.
ב. רבינו האי – הסכימו רבנן קמאי שצריך להטיף ממנו דם ברית ומיהו צריך שההטפה תהיה בנחת וצריך לבדוק יפה יפה בידים ובמראית עינים שאכן הוא נולד מהול. ולא בפרזלא דלא לעייק ליה .
נחלקו הפרישה וי"א מה כוונת'ולא בפרזלא דלא לעייק ליה' :
o פרישה - קאי על הבדיקה , שבודק שהוא אכן נולד מהול, שיבדוק זאת בלי ברזל. לשיטתו – ההטפה ניתן לעשותה ע"י ברזל .
o י"א – קאי על ההטפה , שצריכה להיות בלי ברזל אלא ע"י הציפורן או קוץ 26 .
ג. טור - ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה . ורואין ונזהרין היאך מלין אותו וממתינין לו הרבה ואין חוששין ליום ח' שלא יביאוהו לידי סכנה.
וביאר הב"ח - היכן שאין ספק שאין שם ערלה כבושה אלא דנולד מהול ודאי פשיטא דאין לברך דכיון דמספקא לן אי צריך הטפה וכשא"צ הטפה הויא ברכה לבטלה ספק ברכות להקל. אבל היכא דנראית לו שהיא ערלה כבושה צריך לברך דהא אם היה ודאי ערלה כבושה היה דוחה שבת א"כ עכשיו דאינו ודאי אלא נראית לו וקרוב לודאי שהיא ערלה כבושה אף על גב דאינו דוחה שבת מ"מ צריך לברך על הטפת דם ברית.
שו"ע סעיף ד:
"נולד כשהוא מהול 27 , צריך להטיף ממנו דם ברית. ומיהו בנחת. וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים, ולא בפרזלא 28 , דלא לעייק ליה, ורואים ונזהרים היאך מלין אותו. וממתינים לו הרבה ואין חוששין ליום שמיני, שלא יביאוהו לידי סכנה".
א. מרן פסק כרוב הראשונים שנולד כשהוא מהול צריך הטפת דם ברית.
ב. כשנולד שהוא מהול ומטיפים ממנו דם ברית, אין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה 29 .
ג. כשנולד שהוא מהול, אין לאביו לברך לא ברכת להכניסו ולא ברכת שהחיינו ויש שכתב שכן יברך שהחיינו 30 . כמו כן אם הוא ספק אם מכוסה רוב העטרה נמי אין מברכין 31 .
ד. וההטפה זו די בהטפה אחת ואין צריך יותר 32 . וי"א 33 דאין צריך הוצאת דם בפועל אלא כל שנצרר הדם כל שהוא כדרך שרט דק בעור סגי.
ה. בנולד מהול א"צ מציצה 34 , אמנם יש מי שהצריך למצוץ 35 .
הטור וב"י סע' ה:
א. הטעמים למה שנוהגים שתינוק שמת ולא נימול שמוהלים אותו בבית הקברות :
o הכלבו - נהגו למול בן שמת קודם שיגיע להיות בן ח' בצור ובקנה בבית הקברות להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו .
o הגהות מימון - משום תקנת הפושעים , דאמרינן בבראשית רבה שד' מעביר הערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל, כדי שאברהם אבינו לא יבחין שהם יהודים ולא יצליח לעצור אותם מלהיכנס לגיהנום.
ב. הטעם למה קוראים שם לנפלים:
רב נחשון גאון - רגילין דמהלין על קבריה ולא מברכין על המילה ומסקין ליה שמא דכד מרחמין ליה מן שמיא והוי תחיית המתים הויא ידיעה לתינוק ומבחין ליה לאבוה 36 .
ג. אין מסירין ערלת נפל ביום טוב אפילו הוא שני של גליות דנפל אין מצוה לקברו ואסור לטלטלו [והוסיף על זה בדרכ"מ : שאע"ג שיו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ בבן קיימא אבל נפל אין מצוה לקוברו ואסור לטלטלו ומה שנהגו להסיר ערלת הנפלים בחול אין חובה אלא מפני המדרש].
ד. דרכ"מ בשם רבינו ירוחם - כתבו הגאונים דאסור למול גוי שלא לשם גירות 37 .
שו"ע סעיף ה:
"תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה 38 , מלין אותו על קברו בצור או בקנה 39 ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם 40 , לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים. הגה: ואין עושין כן אפילו בי"ט שני של גלויות, דאסור לקבור ביום טוב הנפלים 41 , דאפילו לטלטלו אסור. (הגהות מרדכי פר"א דמילה והג"א פ"א). ואסור למול עובד כוכבים שלא לשם גרות, אפילו בחול. (ב"י בשם רבינו ירוחם ס"ס רס"ו).
א. מרן נקט כלשון רב נחשון גאון .
ב. רמ"א נקט את דבריו בדרכ"מ המובא לעיל.
ג. מה הטעם שאסור למול גוי שלא לשם גירות, והנפק"מ :
o ט"ז - כיון שאמרינן שאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא שנימול שאינו מניחו לגיהנם וזה שמל את העובד כוכבים מבטל סימן המילה בישראל .
o עט"ז - כיון שאין כוונתו להתגייר למה נסיר חרפתו ממנו ולהחתימו בחותם ברית קודש .
o ש"ך - משום רפואה שאסור לרפאות גוי בחינם 42 .
o מעיל צדקה - דלא יהא כי אם טלית מצוייצת שאין מוכרין לעובד כוכבים דחיישינן שיתלווה עם ישראל בדרך ואף שאין המילה נראית בכל פעם כמו טלית מ"מ חששא מיהא איכא כמו שהראה יוסף מילתו לאחיו.
הנפק"מ – למול בשכר: לט"ז ולעט"ז ולמעיל צדקה – אסור. לש"ך – מותר שכל האיסור לרפאות גוי זה רק בחינם 43 .
וכן מותר למול נכרי כדי להתלמד ולהתחכם עליו במעשה המילה, דהטעם דלהתלמד לא גרע מבשכר [ למען בריתו ].
ד. אם שכחו וקברו אותו בלי למול פותחין קברו כדי למולו 44 .
ה. אם עברו כמה ימים אחר מותו יש שכתבו שאין לפתוח את הקבר שלא לראות בנוולו 45 . אך יש שכתבו שאף אחר זמן אחר מותו פותחין 46 .
ו. אם אירע שלא קברו את הנפל עד שמתה גם היולדת וקברו את הנפל עמה על יד ימינה ושכחו למול את הנפל אין פותחין את הקבר אבל קורין לו שם 47 .
ז. אם אפשר יש למול את התינוק שמת ביום, ואין עושין פריעה, ומותר למולו ע"י נשים ונחלקו לגבי למולו ע"י נכרים 48 .
ח. אם נולד מהול א"צ לעשות לו איזה חיתוך במקום הטפת דם הברית, אלא רק יתן לו שם בלבד 49 .
ט. בענין למול לערבים :
נחלקו הרמב"ם ורש"י האם בני קטורה לדורותם חייבים במילה. שלרמב"ם - חייבים אך ל רש"י - דוקא אותן ששה עצמן שנולדו לאברהם ולא זרעם.
o שאגת אריה 50 - העיקר כרש"י ואין היתר למולן . שקשה על הרמב"ם דאפילו לפי דעתו דב"ק וזרעם נצטוו על המילה מ"מ לאחר שבלבל סנחריב את כל האומות הכל פטורים מן המילה, דאזלינן בתר הרוב.
o נו"ב תניינא 51 - תירץ קושיית הש"א על הרמב"ם משום דהא דאזלינן בתר רובא היינו דוקא בישראל אבל לגבי בני נוח לא אזלינן אחר רובא, ולכן לרמב"ם צריכים עדין בני קטורה [למרות שסנחריב בלבל האומות] למול 52 53 .

^ 1.ר"ל שנראה כאילו הוא צבוע, אבל מה שהרבה תינוקות אדומים איזה ימים אחר הלידה אינו בכלל אדום [ זוכר הברית י, כט].
^ 2. כתב החת"ס ביו"ד סימן רמח שאין למול שום תינוק אם לא יבקרו תחילה ויעיין בו היטב. והביא בדרכ"מ שנכון שהמוהל יבקר התינוק ביום ולא בלילה לאור הנר, דלאור הנר א"א לעמוד על המראה.
^ 3. חמודי דניאל.
^ 4.כך משמע מסתימת הטור ושו"ע ומדברי הפוסקים שלא כתבו ביותר.
^ 5. רמב"ם פ"א, וכן העתיקו חכמת אדם כלל קמט ס"ד. ובשו"ת בית דינא [סימן ז] תמה על החכמת אדם שהיקל בדבר סכנה נגד טור ושו"ע וכל הפוסקים שסתמו דינם ולא כתבו כלשון הרמב"ם .
^ 6. לבושי שרד בשם מהרי"ע .
^ 7.בספר אות שלום , הביא בזה מחלוקת אחרונים אם אין למול את התינוק כאשר הוא ירוק רק בפניו או דאסור דווקא כשהוא ירוק עכ"פ על רוב גופו, ופסק להחמיר דדילמא הוא סימן שלא נפל בו דמו כי באפו נשמת חיים.
^ 8.שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ריב אות ו.
^ 9. למען בריתו . והטעמים: דלא דמי לכהן שהרג את הנפש דהתם מיירי במזיד, ואת"ל אף בשוגג, שאני הכא דאיכוין לשם מצווה, ועוד מי יימר דכלו לו חודשיו, ועוד שמא הרוח בלבלתו.
^ 10.כלומר שנתנה למול את בנה. ש"ך .
^ 11.כל שלא הבריא אחר המילה ומת מיקרי מחמת מילה. פת"ש .
^ 12. ש"ך - כלומר שנראה שהמילה הכשילה כחו ודלא כפרישה שפירש שהאשה הכחישה כחו.
^ 13.לגבי קריאת שם שלו כתב בברית אבות [סימן ח,ב] שיהיה בעת עלית אביו לתורה.
^ 14.הקשה בפלתי [סי' ל"ח], מדוע השמיטו הטור וש"ע מה דאיתא פרק ר"א דמילה אמר ר"נ כו' שלישי הביאתו לפני ראיתי שהוא אדום אמרתי לה המתיני עד שיבלע בו דמו שוב פ"א כו' ג' הביאתו לפני ראיתי שהוא ירוק אמרתי לה המתיני עד שיפול בו דמו כו' ואמאי לא כתבו ג"כ הט"ו דאם בניה החזיקו למות ורואים בולד הנולד עתה שהוא אדום או ירוק מלין אותו אחר שיבלע או יפול בו דמו כמו שהורה ר"נ? ובשו"ת בית אפרים [חי"ד סימן נ"ז] כתב דבפשיטות ניחא דבאמת לא משכחת לה השתא לדידן דקיי"ל האי ינוקא דסומק או ירוק ליתרחו ליה עד שיבלע או יפול בו דמו ואפילו בפעם ראשון הדין כן ובזמן ר"נ עדיין לא נתחדשה הלכה זו שצריך להמתין עד שיבלע בו דמו.
^ 15.והטעם, לפי שהדם בא מן האשה. ט"ז.
^ 16.חידושי רע"א .
^ 17. ברכי יוסף .
^ 18.שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סימן עד, ועיי"ש עוד דאם הבת כבר נתגדלה בעת שנחתכה י"ל דאסור למולם אף בגודלם.
^ 19. פת"ש.
^ 20. שבו"י ח"א סימן עט.
^ 21.שו"ת דברי יעקב [סי' פ], שו"ת בר ליואי [יו"ד, סימן לח]. שואל ומשיב [קמא ח"א סימן רלח].
^ 22.שו"ת כתב סופר [סימן קיז].
^ 23. למען בריתו .
^ 24.לא שנא אחיות מן האב או מן האם. פת"ש .
^ 25. גליון מהרש"א, ובברכי יוסף כתב להחמיר.
^ 26.וזה כוונת הדרכ"מ וז"ל "וכן הוא במהרי"ל (הל' מילה סו ב) שעשה מעשה בנולד מהול דלא ברכו על המילה והטיפו ממנו מעט דם בציפורן "
^ 27.הכוונה שאין בו אפי' ערלה כבושה, ונולד מהול כזה לא שכיח בזמננו כלל, והעידו כמה מוהלים שלא ראו כזה מימיהם, ומה שמצוי אצלנו הוי נולד חצי מהול, ובזה פשוט שצריך להסיר הערלה ולא די בהטפת דם ברית, ומברכין עליו כדרך שמברכין על שאר המילות. למען בריתו .
^ 28.קאי על הבדיקה, כהסבר הפרישה. ש"ך וט"ז .
^ 29. ש"ך בשם הטור .
^ 30.לגבי שהחיינו כתב הילקו"י בשובע שמחות [ח"ב עמוד קכו] "יש אומרים שאבי הבן יכול לברך שהחיינו. ויש חולקים. והנכון הוא שילבש חולצה או בגד אחר חדש, ויברך שהחיינו על הבגד ויפטור את המצוה ".
^ 31.ברכי יוסף.
^ 32. אות שלום סק"ה.
^ 33. חזון איש.
^ 34.מסתימת מרן משמע כך, וכן משמע בסתמא מלשון המהרי"ל שהובא בדרכ"מ .
^ 35. שו"ת מהרי"א [סימן רנח].
^ 36.וכעין זה כתב רבינו הגרשוני – 'מוהלים אותו על קברו ומשימים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעה ויכיר את אביו' ויש להעיר, שמדבריו נראה שיש שני עניינים, האחד שגם ירחמו אותו מן שמיא, וגם יכיר את אביו. אך מרב נחשון גאון זה נראה שהוא ענין אחד, שכשירחמו אותו מן שמיא אז ע"י השם יהיה בו דעה להכיר את אביו.
^ 37.ויתבאר הטעם לקמן.
^ 38.וה"ה הגיע לבן ח' אלא שלא נימול בחיים מחמת איזה סיבה. ש"ך .
^ 39.לאו דווקא אלא ה"ה בסכין או בכל דבר הכורת [ שולחן גבוה ]. והמנהג בזכוכית [ זוכר ברית ].
^ 40.יש נוהגין ליתן לו שם שאינו מצוי כגון מתושלח או תנחום, ויש שנותנים שם רגיל. [ למען בריתו ].
^ 41.וזה דווקא בידוע שלא כלו לו חודשיו או שלא נגמר שערו וצפורניו, אבל בלא"ה קוברין אותו ביו"ט. הגהת הט"ז .
^ 42. הש"ך דוחה את הסבר העט"ז שכן בש"ס מוכח שהסיבה זה מצד רפואה ולא מצד חותם ברית קודש כדאיתא בע"ז (דף כ"ו ע"ב) ת"ר ישראל מל העובד כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא. ופירש"י תולעת שיש לו בערלתו דלא, דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין. וכ"כ התוס' שם דטעמא הוא דאסור לרפאותן בחנם אבל בשכר שרי. הרי שלא אסור אלא משום רפואה הא לאו הכי ליכא איסורא משום מילה ושרי אפי' שלא לשם גירות כגון בשכר וכה"ג, וכ"כ מרן ורמ"א והעט"ז עצמן לקמן. וכן משמע בר' ירוחם שלא כתב דין זה בנתיב א' גבי דיני מילה רק בנתיב י"ז כתבו גבי דיני דהעובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין ושאסור לרפאותן. אמנם המעיל צדקה [הובא בפת"ש יג] תירץ דברי העט"ז דודאי כוונת הגמ' דאם רואין שכוונתו לרפואה שרי בשכר ואין בו משום חתימת ברית כלל, אבל בלא"ה אסור אפילו בשכר משום שלא לחתום כו' כדברי העט"ז .
^ 43.אמנם כתב המעיל צדקה שלכ"ע אם ברור שכוונת הגוי לרפואה אז יהיה מותר למול בשכר.
^ 44.חידושי רע"א.
^ 45. נו"ב תניינא חי"ד סימן קס"ד.
^ 46. כנסת יחזקאל שאלה מד.
^ 47. שו"ת מאיר נתיבים סימן ס"ז.
^ 48. למען בריתו.
^ 49.שו"ת ויצבור יוסף סימן כו.
^ 50.סימן מט.
^ 51.אה"ע סימן מ"ב בתשובה מבן המחבר.
^ 52.ועיין במנ"ח שהקשה, שא"כ לפי הרמב"ם דלא אזלינן בתר רובא בגויים, אזי שכל הגויים יהיו חיביים למול שמא הם מבני קטורה. ובאמת בצל"ח בסנהדרין [נט:] כתב שלדעת הרמב"ם אין הכי נמי שכל בני נוח חייבים למול.
^ 53.ולמסקנה לגבי מילת גויים פסק הילקו"י שובע שמחות "מעיקר הדין מותר למול גויים, בין ערבים בין נוצרים, במילה ופריעה כדת, כהלכות גוברין יהודאין, ואפילו בחנם מותר, ולא אסרו חז"ל למול את הגויים אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה. והמחמיר כדי לחוש לדעת האוסרים, תבוא עליו ברכת טוב".

ברית מילה