- פרשת שבוע ותנ"ך
- חקת
מגבלותיה של חכמת שלמה
שלמה המלך היה חכם מכל האדם אשר על פני האדמה. "וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וכו' (מלכים א, ה ט). בחכמה הזאת בונה שלמה את בית-המקדש – "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" (משלי כד).
למרות החכמה, אין הוא מצליח להשיג את סודה של פרה אדומה, ועל זה הוא אומר בספר קהלת (ז כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" (ועיין יומא יד ע"א).
שלמה היה חכם מכל האדם, ומשה היה עניו מכל אדם. בוודאי היו לשניהם עוד מעלות רבות אחרות, אך המעלה שבה בחר הקב"ה להכתיר אותם מעל כל בני-האדם היא החכמה והענווה. בזכות הענווה זכה משה לעמוד על סודה של הפרה האדומה (במדבר רבה יט ו), אף שלא זכה להיכנס לארץ ישראל. הוא זכה להשיג בכוח הענווה מה שלא השיג שלמה בכוח החכמה.
במה גדול כוח הענווה מהחכמה?
אולי טעם הדבר הוא, כי החכמה הגדולה ביותר שיכול החכם ביותר להשיג, היא כאין וכאפס לנוכח חכמתו של הקב"ה הממלאת מספר עצום של עולמות בחכמות אין קץ ולמעלה מזה בלי גבול. אבל מי שהוא עניו לגמרי יכול לקבל את החכמה האלוקית לפי כוחה ולא לפי כוחו. ובאמת התורה כולה היא כמו פרה אדומה. עמוקה מני ים. לכן נאמר על פרה אדומה: "חוקת התורה" ולא סתם "חוקה". ללמדך שבה נמצא סוד התורה. על מנת לתקן את הפגם שחכמה בלי ענוה עלולה להביא לאדם, מצווה דוד המלך את שלמה בנו: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלקֵי אָבִיךָ". אבל מיד אחר כך הוא מוסיף גם לומר: "וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה" (דברי הימים א, כח ט). כיוון שחכם ופיקח אתה, דע לך שלא מספיקה ידיעה. צריך גם עבודה. "כִּי גָבהַֹּ מֵעַל גָּבהַֹּ שֹׁמֵר וּגְבהִֹים עֲלֵיהֶם" (קהלת ח'. רמב"ן שמות כה כא). "לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא".
כל פרה אדומה על שם משה רבנו
חכמינו אמרו שלכך נאמר למשה על פרה אדומה "ויקחו אליך פרה" – שלעולם כל פרה אדומה נקראת על שם משה. שהיו מערבבים באפר של כל פרה אדומה מעט מאפר "פרה שעשה משה במדבר" (רש"י). טעם העניין הוא, כי סודה של פרה אדומה עמוק הוא ואין אדם שיכול להגיע לעומק סוד זה – איך ומדוע פרה זו מטהרת טמאים ומטמאת טהורים? למה דווקא אדומה? למה ארז? למה תמימה? למה שלא יעלה עליה עול? ועוד ועוד שאלות רבות. לכן היו מצרפים מעט מאפר פרה שעשה משה, כדי שתהיה נעשית על דעתו.
כתב הרמב"ם כי תשע פרות אדומות היו עד כה בכל ימי עם ישראל. את הפרה האדומה העשירית יעשה מלך המשיח, לטהר את ישראל, והוא יעשה אותה על-פי סודותיה, אותם יקבל ממשה רבנו שיקום עם כלל ישראל בתחיית המתים. ויהי רצון שנזכה לראות גאולה וטהרה זו בעגלא ובזמן קריב. אמן.
חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה
בפרשת השבוע2 "זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול". אומר רש"י2 "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל", בתואנה – מדברים אתם דברי צער, "ואומרים להם מה המצוה הזו? מה טעם יש בה? לפיכך באה התורה ואומרת זאת חוקת התורה, חוקה וגזרה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה". ואומרים חז"ל, חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה. שואל האלשיך הקדוש, מה זה שכתוב2 "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי" - פעמיים? כתוב2 "זאת חוקת התורה", חוקה אמרתי לכם וזה הכל! זאת חוקת התורה )למה צריך שהיהי כתוב "חוקת התורה, מספיק שיהיה כתוב זאת חוקת הפרה או זאת החוקה(!! אלא הוא אומר, שבאמת בפרה אדומה לא חוק אחד יש, אלא יש הרבה חוקים והרבה גזרות )מלבד פרה אדומה, אלא בכל התורה כולה(. והנה, הרבה דברים לא מובנים יש לנו בפרה אדומה. לא מובנים! למשל, כתוב שהכהן השורף את הפרה - כתוב בתורה2 "ונתתם אותה", "והוציא אותה", "ושחט את הפרה", "ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף" – וזה הכל. ואומרים חז"ל, שהכהן השורף - לוקחים אותו שבעה ימים לפני שהוא שורף, ושמים אותו בבית, קוראים לו2 "בית של אבן", ואומר הרמב"ם, ולמה קוראים לו בית של אבן? שכל הכלים שמה אבן שלא מטמאים, ומשתמש בצלחות של אבן, במזלגות של אבן, בסכינים של אבן – שבעה ימים. ושבעה ימים מזים עליו, ושבעה ימים פורש מביתו, וזה לא כתוב בתורה שככה עושים לכהן השורף אותה. כל כך נהיה טהור!! ואחר כך מזים עליו מי חטאת, על השורף, אומר הרמב"ם שאם אין מי חטאת אז רק שבעה ימים השורף מזים עליו. ואחר כך השוחט, המשליך, השורף, האוסף, כולם נהיים טמאים והטמא הזה ששופכים עליו הוא נהיה טהור. אז זה דברים קיצוניים! אותם הכהנים שהיו בשיא הטהרה – הם נטמאים בשביל שאותו האדם שנטמא למת יהיה טהור. על זה אומר2 "חוקה חקקתי" - חוק שהכהנים נטמאים, וחוקה חקקתי שהטמא מת יהיה טהור, גזרה גזרתי – כך וכך, העיקר הוא שאדם לא יהרהר אחרי המצוות.
לשמור כל מוצא פיו
בדרך רמז, כתוב2 "כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו – טמא הוא לכם", מכאן שאדם צריך לשמור את הפה שלו, לא שהפה שלו יהיה פתוח, אם הפה שלו פתוח אז נכנס בו טומאה, צריך להזהר ממה שמוציא מפיו, איזה מילים מוציא מפיו, איזה דברים מוציא מפיו ומה ההשפעה של הדברים האלה.
מועל במעיל
"וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר".
זכותו של הבן איש חי הייתה משום שהיה מכבד תלמידי חכמים, והיה מאוד מאוד זהיר בכבודם של כל בני-האדם באשר הם.
ביום גשום אחד, בא אליו אדם שלא היה מבני המקום ולא ידע על-אודות מזג האוויר שם, ועל כן הייתה רק חולצה לגופו. כשראה כך הבן איש חי, רצה לתת לו כסף שילך לקנות לעצמו מעיל. אמר לו אותו אדם: "תן לי את המעיל שלך ואחזיר לך אותו לאחר מכן". בטוב לבו, נתן הבן איש חי את מעילו לאותו אדם ונפרד ממנו לשלום. חיכה עד סמוך לשקיעה, ומשראה כי אותו אדם לא בא להחזיר את מעילו, לקח את מעילו הישן והלך לבית הכנסת. והנה כשנכנס, ראה כי אדם זה יושב במקומו. ברוב ענוותנותו, הלך הבן איש חי וישב במקום אחר. ועל זה נאמר "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל", שאין לאדם להתגאות בחן וביופי שלו, שהכול של הקב"ה, וכן שלא יתפאר אדם במעיל של רבנים שאינו שלו.
אופני השתמשות במקורות חום שונים בערב שבת לחימום המאכלים
יש גז, יש חשמל ויש פלטה חשמלית, יש תנורים.
2 תנור – בין לספרדים ובין לאשכנזים, אם מכניסים את האוכל לתוך התנור וסוגרים את התנור3 מה אתה עושה בו בתנור? והתנור שלנו בתנור זה לא כמו התנור של אז, תנור של אז – היית שם בו גחלים, הולך ופוחת האש. היום האש שהולך נשאר כל הזמן על אותו חום! אז אין אפשרות להכניס אוכל לתנור, אלא אם כן נשים איזה עץ או מקל כביסה – לא מפלסטיק אלא עץ ממש, קרש, בדלת של התנור כדי שהדלת של התנור לא תהיה סגורה עד הסוף. גז – גם כן עליך לשים פח, והפח הזה נקרא "קטום". וכירה חשמלית גם כן צריך "גרוף וקטום". על פלטה יש מחלוקת2 יש מי שאומר שפלטה לא צריך "גרוף וקטום", למה? בפלטה אין לך כפתור להרים ולהנמיך – אין לך! ואם אין לך זה מותר. ויש מי שאומר שזה פלטה של הדור הקודם, כיום הפלטות, אם תשים עליהם אוכל – הם מרתיחים לך את האוכל, מחממים לך את האוכל, ומרתיחים לך את האוכל, וזה הולך וטוב, זה לא כמו שפעם היה אותו חום נשאר, אלא מבשלים לך ועוד זה הולך ומצטמק וטוב לו. על כן, גם על הפלטה של היום צריכים לשים נייר כסף בכדי שיהיה כעין "קטום".
הוספת מלח, לימון או תבלינים חריפים לתבשיל המונח על הפלטה בשבת
אדם הכין אוכל, מרק, בליל שבת מוציאה מרק וישר טועמת חסר מלח, לא נעים, אורחים נמצאים, ומה תגיד להם? "תשימו מלח"?! או טועמת ורואה שיש הרבה מלח ורוצה לסחוט לימון בתוך המרק שלא ירגישו את טעם המלח. או שרואה שחסר חריף ורוצה לשים פלפל חריף בתוך הסיר. או ביום שבת – אדם לוקח תפוח אדמה של שבת או ביצה של שבת, ורוצה לשים עליהם מלח, רוצה לשים עליהם פלפל שחור או פלפל אדום3 לכל חלק וחלק ממה שהזכרנו – הלכה מיוחדת ודין מיוחד.
סוגי המלח לתקופתם ולמקומותם
פעם היה "מלח שלנו" – זה היה מלח "אבנים" מי שזוכר. בפסח היו משתמשים בו, זה "מלח שלנו". אחר כך מצאו "מלח שלנו" – מלח שחופרים אותו באדמה. זה נקרא "מלח שלנו". אחר כך מצאו "מלח שלנו", הוא מה שהיום עושים בעתלית, עושים ברכות, ממלאים שם מי ים ובאה השמש ומכה על הברכה, המים מתאדים ונשאר לך מלח – הנה "מלח שלנו". ויש לך "מלח שלנו" של אילת, שלוקחים אותו ומרתיחים אותו ומבריקים אותו בעד שהמלח יהיה לבן יותר, מבריק יותר, גרגרים יותר – מבושל על אש ממש. ויש "מלח שלנו" הוא מלח שולחני. אם כן כל אחד כתב "מלח שלנו", ולכל אחד, ההלכה שלו דין אחר. אנחנו לא נדבר על מלחים הקודמים אלא אנחנו נדבר על ה"מלח שלנו" אנחנו, נדבר ממש על "מלח שלנו".
נצחון ישראל על סיחון ועוג נגד כל הסיכויים
אנחנו היום בפרשת השבוע שלנו, בסוף הפרשה, שם מוזכר שני דברים שעשו עם ישראל עם משה רבנו, והדברים האלה הפחידו את בלק בן ציפור "אשר עשה ישראל לאמורי". מהם שני הדברים? המלחמה הראשונה היתה נגד סיחון מלך חשבון, ועל כן כתוב2 "על כן יאמרו המושלים באו חשבון, סיחון היה מלך גיבור, אי אפשר לכבוש את חשבון ואי אפשר לנצח את סיחון, ויצאו וניצחו. כתוב2 כי הקשה ה' את לבו ואת רוחו של סיחון2 "למען תתו בידך כיום הזה". אומר לו משה "נעבור בארצך", לא נעשה לך כלום! לא! רוצה למלחמה, יצא למלחמה ונתנו ה' בידינו. ואז אמרו2 "כי אש יצאה מסיחון" וכו'. בא עוג מלך הבשן להלחם נגד ישראל, ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו". מה זה "אל תירא"? אומר רש"י2 "שהיה משה ירא" – משה רבנו ירא! למה? "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם". הוא עזר לאברהם קצת, ועוג נשאר מזמן אברהם ועד היום, והוא אמר אולי הזכות של אברהם תעמוד לו, ועל זה פחד, הוא לא מה"עוג" שלו, הוא לא פחד מה גובה שלו, הוא לא פחד מהסלע ששם על ראשו ורצה להרוג את כל עם ישראל, הוא לא פחד, הוא פחד מהמצוות אולי יש מצוה! אמר לו ה' אין לו מצוה! אל תירא אותו! סיחון ועוג, שני המלכים האלה, משה רבנו ניצח אותם ובלק – כשראה שנצחו אותם – נבהל מהדבר הזה. סיחון – ה' הקשה את לבו.
הבוטח בה' – לא להכנע ללחצים פוליטיים מהארץ ומהעולם
אנחנו רואים היום, אנחנו לא מדברים פוליטיקה, אבל מה שכתוב פה, ישנו אדם אחד – האמריקאים לוחצים אותו. האירופאים לוחצים אותו, מובאראק לוחץ אותו, חוסיין – סיחון מלך... גם כן לוחץ אותו – לוחצים אותו! הימין לוחץ אותו. השמאל לוחץ אותו. כולם לוחצים אותו. מסכן נשאר לבדו. אנחנו נגיד לו2 "אל תירא!!", תבטח בהקב"ה, תבטח בהקב"ה, תבטח במצוות ומעשים טובים, ואל תירא!! אל תפחד משום אדם, לא מסיחון ולא מעוג. מי שיהיה – יהיה. כשאדם בוטח בהקב"ה2 "והבוטח בהקב"ה – חסד יסובבנו". זה נאמר למצב הנוכחי היום. יהי רצון שאנחנו נזכה שהקב"ה ידביר שונאינו תחתינו, ולא תעשינה שום ידיהם תושיה של אומות העולם, וכל כל האויבים שמסביב, וישראל ישב שקט ושאנן ואין מחריד.
ונברכו בך – ספר באור פניך
סיפר הרב, שבהיותו בבאר-שבע, הלך פעם מוקדם בבוקר לשוק, אחרי תפילת שחרית, לקנות מאה גרם פלפל שחור, מצא חנות וקנה. מאותו יום ואילך כל פעם שהרב היה עובר בחזרתו מהתפילה ליד אותה חנות, היה בעל החנות יוצא לקראת הרב, ומראה לו את הסחורה שיש לו בחנות, והרב מסביר לו שהוא בכלל לא בא לכאן לקנות, מה שהוא צריך הוא מביא אתו מירושלים, ממחנה-יהודה, ורק פעם אחת נצרך לקצת פלפל וזהו. היהודי בשלו, כל פעם מושך את הרב ומראה לו את הסחורה. שאל אותו הרב: מה זה? למה? ענה ואמר לרב שמיום שהרב נכנס לחנותו יש לו ברכה גדולה בחנות ובמכירות, וכך ממשיכה הברכה כל יום שהרב נכנס. אמר לו הרב: בסדר, אני אכנס לחנות ואצא בכל פעם שאעבור, בלי שתעכב ותטריד אותי בכל השאלות וההצעות.
סיפר זאת הרב על פירוש אור החיים הקדוש, על "משפחת השמרוני" (בפרשת פנחס), שתלמיד חכם צריך לעשות משמרת, כמו רבא שלא רצה ליקח בהקפה שיאמרו שלא שילם, ושאל הרב, למה הקצב רצה ליתן לרבא בהקפה? וענה על-פי סיפור זה, שהקצב רוצה שהרב יבוא אליו פעמיים, גם לסחורה וגם לתשלום, ומכל פעם ירוויח הקצב ברכה.
איך ללמוד אמונה?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
איך מתגברים על מידות רעות?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
חכמת התורה וחכמות החול
סודו החינוכי של חודש שבט
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך עושים קידוש?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
הלכות שטיפת כלים בשבת