ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בין פורענות לנחמה
בשבתות שבין ט' באב לראש השנה קוראים שבע הפטרות של נחמה. התוס' (מגילה לא ע"ב) מביא את המקור בפסיקתא שאומרת כי יש כאן רצף של 12 הפטרות מהפטרת "ג' דפורענותא קודם תשעה באב" עד "שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא", שבע הפטרות של נחמה ושתיים של תשובה אחריה, שהן "דרשו" בצום גדליה, ו"שובה" בשבת שובה.
התבוננות בתוכן ההפטרות מלמדת אותנו שיש קשר גדול בין נבואות הנחמה לתפילות בראש השנה וביום הכיפורים שבהן מתפללים על מלכות ה' שתתגלה בעולם. כל הנבואות של הנחמה עוסקות בקיבוץ גלויות ובניין ירושלים, והן הבסיס למלכות ה' בעולם. מלכות ה' מתגלה רק כשישראל נגאלים, מתנחמים ויושבים על אדמתם. "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ". רק בירושלים על-ידי בני ישראל "בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ" (עיין "ישמח ישראל" ואתחנן. "פרי צדיק" בשלח ו' ז' ועוד).
דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר
התוס' מפנה את תשומת לבנו לכך שההפטרות הללו, שלקוחות כולן מנבואות ישעיהו, לא הולכות כסדר הפרקים. נחמו נחמו (מ, א-כז), ותאמר ציון (מט,יא - נא,ג), עניה סוערה (נד, יא – נה, ה), אנכי אנכי (נא,יב - נב,יב), רני עקרה (נד, א-י), קומי אורי (ס, א-כב), שוש אשיש (סא, י – סג, ט). בולט במיוחד שהן לא כסדר הפרקים בהקדמת ההפטרה של "עניה סוערה" הנמצאת בסוף פרק נד, ל"רוני עקרה" שהיא תחילת הפרק. תוס' מסביר שהסיבה היא ש"דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר". וצריך להבין מהו סדר נבואות הנחמה שהולכות ומשתבחות.
עוד צריך להבין למה בחרו דווקא בנבואות אלו מתוך עשרות נבואות נחמה שיש בספר ישעיהו. במיוחד כשאנו רואים שההפטרות הללו מתחילות לפעמים באמצע פרק ומסתיימות באמצע הפרק שאחריו. שחלקן מכילות 26 פסוקים וחלקן 10 או 12 פסוקים (אע"פ שבד"כ אין פוחתים מ-21 פסוקים בהפטרה). כל אלה מלמדים שנבואות הנחמה הללו עוסקות בנושאים מרכזיים של תהליך הגאולה, והן נבחרו וסודרו במחשבה תחילה שצריך להבין אותה.
נחמה דוחה ראש חודש
חשיבות סדר ההפטרות הללו נמצא גם בהלכה. ולכן כתב הבית יוסף "כי אין מדלגין ז' דנחמתא" (או"ח תכה). ואע"פ שמקור שבע ההפטרות הללו אינו בתלמוד אלא בפסיקתא, "כבר כתבו התוספות בפרק כל שעה (פסחים מ:) דבכמה דברים אנו סומכין על ספרים החיצונים ומניחין דברי התלמוד". ולדעת השו"ע אפילו אם חל ראש חודש בשבת או אחריה, לא מפטירים הפטרת "מחר חודש" או שבת ראש חודש, כי לא מבטלים ולא מפסיקים בהפטרות נחמה אלו. "ואחר שגמרו ההפטרה מז' דנחמתא אומרים פסוק ראשון מהפטרת 'השמים כסאי' ופסוק 'והיה מידי חודש' לזכר שהיום ראש חודש" (שו"ע או"ח תכה. ותכ"ח).
הרמ"א חולק ופוסק שבשבת שחל בראש חודש צריך להפטיר בהפטרת שבת וראש חודש. אמנם כבר כתב עליו המגן אברהם כי לא מוותרים על פרשת הנחמה הזאת ומשלימים את החסר ב"כי תצא" שמפטירין גם "רני עקרה' וגם עניה סוערה" (או"ח תכה ס"ק א. ומשנ"ב ס"ק ז). וכל זה בגלל שיש חשיבות לכל אחת משבע הנבואות הללו, וחשוב לדעת את כולן ולא להפסיד אחת מהן. גם חשוב לשמוע אותן כסדרן. וננסה להבין מהם הנושאים שבהם עוסקות כל הנבואות הללו, ולמה סדרן חשוב.
הסבר דרך צחות
כתב האבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות( כי אפשר לרמוז "על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי' כלומר שהקב"ה אמר לנביאים 'נחמו נחמו עמי'. על זה משיבה כנסת ישראל 'ותאמר ציון עזבני ה''. כלומר איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר 'עורי עורי לבשי עוז זרוע ה'' עורי כימי קדם. ובמקומות שמפטירין במקום ההפטרה זו 'עניה סוערה לא רוחמה' כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקדוש ברוך הוא ואומר 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'. ואומר עוד 'רני עקרה לא ילדה' ואומר 'קומי אורי כי בא אורך'. על זה משיבה כנסת ישראל: 'שוש אשיש בה'' כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח. 'תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע וגו'. אמנם זה בדרך צחות. וההסבר לסדר ההפטרות נמצא בתוכן של ההפטרות. שהם הולכות מדרגה לדרגה ומחוברות כל אחת לסופה של ההפטרה שלפניה.
נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי – גאולה היא כבוד ה'
וְרָא֤וּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר
ההפטרה הראשונה היא ההפטרה שבה פתח ישעיהו את הנחמה שלו (ישעיהו מ'). רוב מוחלט של הפסוקים בהפטרה זו, עוסקים בגדולת ה' שברא את העולם אל מול אפסות האלילים. "וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ". כל הגאולה באה לגלות את כבוד ה': "וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר". ביסוד הזה אנו פותחים את תפילת י"ח "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". וביסוד הזה מסיימים ב"עלינו לשבח" כל תפילה: "לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָֹר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ" וכו'.
כדי להפנים את היסוד הזה אנו אומרים לפחות 10 קדישים ביום כדי להתפלל על העולם שינהג כרְעוּתֵיהּ. וימליך מַלְכוּתֵיהּ. ויצמח פֻּרְקָנֵיהּ ויקרב מְשִׁיחֵהּ. לא מתפללים על רצוננו, מלכותנו, ישועתנו ומשיחנו. אע"פ שמלכות בית דוד היא מלכות ה', כמו שאומרים בברכה זו בתפילת י"ח, כי המטרה היא ישועת ה' "כי לישועתך קיווינו כל היום". כן אנו מתפללים בקדיש שיתקיים "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". כשיהיה קיבוץ גלויות ובניין ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש.
אִישׁ לֹא נֶעְדָּר
סוף ההפטרה היא גם תחילת ההפטרה הבאה, "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה'". ההפטרה הבאה עוסקת בקיבוץ גלויות. לכן בסוף הפטרה זו נאמר על גדלות ה': "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹ֤ב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". פשט הפסוק הוא ששום כוכב לא נעדר כי כל כוכב ספור, לכולם יש שם ותפקיד אע"פ שאנחנו לא מבינים אותו.
מכאן מובן שכאשר ישעיהו אומר בנבואת הגאולה "אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" הוא מדבר גם על כל אחד ואחד מישראל, שעליהם הקב"ה "חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב' יד). ואע"פ שאנחנו לא מבינים את התפקיד של כל איש ואיש – יש לכולם תפקיד חשוב.
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' – קיבוץ גלויות
מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ
הנבואה הזאת עוסקת בקיבוץ גלויות. וההקדמה שלה על חשיבות עם ישראל בכללותו וחשיבות כל אחד ואחד בעיני ה' באה לתקן את הקלקול שהביא את הגלות. המחשבה שחשבנו בחטא העגל, כי אנחנו לא חשובים בעיני ה'. שאלוקים עוזב אותנו ולא ממשיך לעזור לנו כמו שהיה בעבר. המחשבה שחשבנו ברפידים ובמסה, שאלוקים עזב אותנו אחרי שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים. המחשבה שהייתה לנו בחטא המרגלים, כי "בשנאת ה' אותנו הוציאנו ממצרים".
הנבואה הזאת באה לתקן את המחשבה הקלוקלת הזאת לזכור ולהזכיר לעצמנו כל הזמן שאלוקים אוהב אותנו אהבת עולם. על כן אומר הנביא ירמיהו "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" (לא), נבואה שאנחנו מזכירים לעצמנו פעמיים בכל יום לפני קריאת שמע.
1,064,340,000,000,000,000 כוכבים בשבילך
הגמרא (ברכות לב ע"ב) מספרת כי אחרי טענת ציון "עֲזָבַנִי ה', וַה' שְׁכֵחָנִי" – "אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַזָּלוֹת בָּרָאתִי בָּרָקִיעַ וְעַל כָּל מַזָּל וּמַזָּל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים חַיִל, וְעַל כָּל חַיִל וְחַיִל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים לִגְיוֹן, וְעַל כָּל לִגְיוֹן וְלִגְיוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים רַהֲטוֹן, וְעַל כָּל רַהֲטוֹן וְרַהֲטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים קִרְטוֹן. וְעַל כָּל קִרְטוֹן וְקִרְטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלֹשִׁים גַּסְטְרָא, וְעַל כָּל גַּסְטְרָא וְגַסְטְרָא תָּלִיתִי בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רִבּוֹא כּוֹכָבִים, כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה, וְכֻלָּן לֹא בָּרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילֵךְ, וְאַתְּ אָמַרְתְּ עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתַּנִי?".
יש ביקום 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים, וכולם בשבילך, ואת אומרת עזבתני ושכחתני? מסתבר שכאז כן עתה כנסת ישראל לא מודעת לגודל האהבה שאלוקים אוהב אותה. על זה היה אומר מו"ר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שכאשר אנחנו שומעים על אמא או אבא ששכחו את בנם באוטו אנחנו מזדעזעים. זה מפליא, אבל זה קורה לעתים נדירות. אומר הקב"ה, גם המקרים הנדירים האלה לא קורים אצלי מרוב אהבה. "הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן בִּטְנָ֑הּ גַּם אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ". אני אוהב אתכם יותר ממה שהורים אוהבים את ילדיהם. אני זוכר אתכם יותר ממה שהורים אוהבים וזוכרים את ילדיהם.
מתוך אהבה – קיבוץ גלויות
אומר לנו הנביא שקיבוץ הגלויות יהיה ענק. "שְׂאִֽי סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ לָ֑ךְ חַי אָ֣נִי נְאֻם ה֗' כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה". לכן דעי, כי אם לא תבני בתים בארץ ישראל יהיה צפוף ומחירי הדירות יעלו. "כִּ֤י עַתָּה֙ תֵּצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב". ואע"פ שהערבים יברחו מכאן - וְרָחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ - אעפ"כ הבתים הנטושים לא יספיקו לריבוי הגדול של העולים, "ע֚וֹד יֹאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה".
הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ
הנביא אומר כי גם הגויים יסייעו בקיבוץ הגלויות הזה. כותבי ההיסטוריה מספרים כי אחרי כישלון הערבים במלחמת השחרור, ישבו ראשי הליגה הערבית והגו רעיון למוטט את מדינת ישראל. הם ידעו כי המדינה הצעירה נמצאת במצוקה כלכלית קשה, והם הגו רעיון לשחרר בבת אחת את כל יהודי מצרים, תימן, עירק, מרוקו ותוניס, שיעלו לישראל בלי רכוש, וכך הם יגרמו לה לקרוס כלכלית. כמעט מיליון יהודים עלו בזכות ההחלטה הגאונית הזאת, אלא שהמדינה לא קרסה כי "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט).
זה שאומר לנו אלוקים: אל תפחדו שמישהו יצליח לעצור את הגאולה. "הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט: כִּי כֹה אָמַר ה֗' גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ". קיבוץ הגלויות הוא עניין שלי. אני משחרר אתכם, ואין מי שיכול לעצור בידי. לא אובמה ולא האיחוד האירופי. לא גוי כזה ולא גוי אחר. אין מי שיכול לעצור את אלוקים.
מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ?
על כן שואל ישעיהו את אלה שעוד לא עלו לארץ ישראל: "מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָֽאתִי֘ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל?". ואע"פ שחלק מהנשאלים זלזלו וירקו על ישעיהו. "גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק". הוא לא נבהל מהם. "וַא-דֹנָ֤י ה֙' יַֽעֲזָר־לִ֔י עַל־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל־כֵּ֞ן שַׂ֤מְתִּי פָנַי֙ כַּֽחַלָּמִ֔ישׁ וָאֵדַ֖ע כִּי־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ". ידעתי כי בסופו של דבר תבוא הגאולה, על כל מרכיביה.
כמו שאלוקים התחייב לאברהם ולשרה שיהיה מהם עם גדול, והוא מקיים את דברו – "הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם: הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ" – כך אלוקים יקיים את כל הבטחות הגאולה.
עֲנִיָּה סֹעֲרָה – בניין ירושלים
הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּ֔ם
הנבואה השלישית היא נבואה קצרה, ועיקרה מדבר על בניין ירושלים. הנבואה הזאת קשורה לנבואה שלפניה בכך שהיא מספרת על עוצמת הגאולה. ובזה היא ממשיכה את מה שנאמר בסוף הנבואה הקודמת, "הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם". כאן אומר ישעיהו כי ירושלים בנויה מאבנים חזקות. "הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים: וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח וְכָל־גְּבוּלֵ֖ךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ". וכל האבנים הללו הם גם ביטוי לבנים של ירושלים. ובהמשך "וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י ה֑' וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ".
וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה
בגלל החוזק והעוצמה – אל לכם לפחד כלל מהאויבים והמציקים שבאים בדרך כלל בעת הגאולה. "הֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵֽאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל". ובאמת כך אומר ירמיהו (ל, טז) "לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ – יֵאָכֵלוּ, וְכָל צָרַיִךְ - כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ. וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה, וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז". וכל מי שינסה לפגוע בך – לא יצלח. "כָּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכָל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי".
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
אומר הנביא לאלה שמהססים לעלות ולבנות בארץ ישראל: למה לכם לסבול בגלות? "לָ֤מָּה תִשְׁקְלוּ־כֶ֙סֶף֙ בְּֽלוֹא־לֶ֔חֶם וִיגִיעֲכֶ֖ם בְּל֣וֹא לְשָׂבְעָ֑ה? שִׁמְע֨וּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי֙ וְאִכְלוּ־ט֔וֹב וְתִתְעַנַּ֥ג בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם". אל תפחדו להיות שותפים בגאולה, ותצליחו מאוד.
על-פי הנבואה הזאת ואחרות, חוזר רבי שלמה הלוי אלקבץ זצוק"ל בשירו "לכה דודי" ואומר לעם ישראל: דעו לכם כי בית המקדש הוא ביתו של ה'. "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה". לכן אין לכם מה לחשוש מהאויבים, כי הם נלחמים בכם – בה'. על כן ממשיך ואומר רבי שלמה הלוי אלקבץ: "קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה. רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא".
אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם – התעצמות וגבורה
שִׁמְעוּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי – וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם
בשאלה שבה מסתיימת הנבואה השלישית ואומרת: למה לכם להיות בגלות ולסבול? ממשיכה הנבואה הרביעית ואומרת: "אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן". דעו לכם שפחד בא מחוסר אמונה. "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים" (ישעיהו לג). זה מגיע רק משכחת ה'. "וַתִּשְׁכַּ֞ח ה֣' עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק". אם תסתכל טוב תראה שכל האיומים על כישלון הגאולה לא עובדים. "וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק?".
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר' ק֥וּמִי
אחת מקללות הגלות היא הפחדנות. "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף" (ויקרא פרק כו לו). בשעת הגאולה צריך להתעורר מתרדמת הגלות. "הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם". תזכרי כי כעת אלוקים משקה את הגויים אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה. הוא נותן את כוס התרעלה הזאת לאלה שניסו לשבור את רוחך ולהציק לך כל היום, ובהם לוב, עירק, אירן, מצרים וכל מי שניסה פעם להילחם בישראל.
דעו לכם: נגמרה הגלות! "עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן, לִבְשִׁ֣י׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא". אין צורך לשבת עוד בעפר. "הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הִֽתְפַּתְּחִי֙ מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן". לא לחינם אנחנו מכירים את הפסוקים הללו מ"לכה דודי". כי ב"לכה דודי" רוצה רבי שלמה הלוי אלקבץ זצוק"ל להעצים את עם ישראל להתנער מהפחד ולחזור לגבורתו. כי זה חלק גדול בתהליך הגאולה.
רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה – בניין הארץ
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָ֔שׁ
אחרי שבנבואה הרביעית אמר ישעיהו כי "חָשַׂ֤ף ה֙' אֶת זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹקֵֽינוּ", בנבואה החמישית הקצרה מאוד הוא אומר לנו: דעו כי הגאולה היא דבר גדול מאוד. עוד יבואו לכאן מיליוני עולים. תבנו הרבה דירות והרבה ערים. "הַרְחִ֣יבִי׀ מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵֽיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי: כִּי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ". בניין ערי הארץ הוא חלק מרכזי בגאולתם של ישראל. גם צמיחת פירותיה הטובים של הארץ הם קץ מגולה לעם ישראל.
גם מהנבואה הזאת לקח בעל "לכה דודי" מילים לשירו, והוא אומר לנו: תשכחו מצער הגלות, כי ה' אתנו והוא הגדול מכולם. "אַל־תִּֽירְאִי֙ כִּי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד: כִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ ה֥' צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹקֵ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא". כאן הוא אומר את המילים הכי מרגשות: "בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ: בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ הֽ'". כל הגלות היא כמו רגע לעומת גודל הגאולה. היא תהיה לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא.
וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמ֔וּט
הוא גם אומר להם לבטוח בגאולה. זאת שבועה יותר חזקה מהשבועה לנח על קיום העולם. "כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ: כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ הֽ'".
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ – כל הגויים יעלו לירושלים
כִּי יֵהָפֵ֤ךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ
חלק מהגודל של הגאולה מתבטא בזה שכל האנושות תעלה ללמוד ולהכיר את ה' בירושלים. בזאת עוסקת הנבואה של ההפטרה השישית. מרוב אור שיזרח מירושלים, ינהרו לכאן כל הגויים. "וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ". ולפעמים רק אחרי שהגויים מכירים בגאולה, באים גם חלק מהבנים שסירבו עד עכשיו להגיע. "שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ בָּנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה". הם יגיעו מעומק רוחני פנימי, וידעו להגיע למקום הנכון, כמו יונים שעפות מקצה העולם ועד קצהו לבית ולבן הזוג שלהם, בלי שום מפה ומצפן. "מִי־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם".
כִּי ה' יִֽהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ
המתעקשים שלא להכיר במרכזיותה של ירושלים ישלמו מחיר כבד. "כִּֽי־הַגּ֧וֹי וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ". הגאולה מתקדמת בלי לעצור. זאת גאולה שאין אחריה גלות. "לֹא־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף כִּ֣י ה֗' יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ". זאת גאולה שאין אחריה הפסק "וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר מטעו מַטָּעַ֛י מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר: הַקָּטֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י ה֖' בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה".
שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה֗' – גאולה היא כבוד עם ישראל
כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא
ההפטרה השביעית מתחברת למה שנאמר בסיום הנבואה השישית: "כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא". בזה עוסקת ההפטרה שנאמרת לפני ראש השנה. בנבואה הראשונה דיברנו על כבוד ה' שממלא את העולם בגאולה. וכאן מדברים על כבוד ישראל שצומח ועולה וממלא את העולם. "כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן אֲ-דֹנָ֣י ה֗' יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם".
ישעיהו חוזר ומדבר על כבוד ישראל בלב בוער. "לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר". כל המשפילים שהשפילו את עם ישראל עד דכא יחזרו בהם. "וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י ה֖' יִקֳּבֶֽנּוּ".
כל זה בגלל החיבור שיש בין ישראל לקב"ה. כשהם כואבים –הוא כואב יחד אתם. "בְּֽכָל צָרָתָ֣ם - ל֣וֹ צָ֗ר". כשיורדים לגלות – הוא עמהם. כשהם עולים – הוא עמהם. זאת גאולה שלו וגאולה שלהם. לכן בתחילה הוא גואלם על-ידי מלאך, "וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם". אבל אחר כך הוא גואלם בכבודו ובעצמו, "בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם". ולא עוד, אלא שהוא נושאם כאשר יישא האומן את היונק "וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם".
יהי רצון שנזכה לראות עין בעין את ישועת ה' על עמו ישראל במהרה. אמן.
סיפורים
לא באמת חושבים על המשיח
סיפר הרב אליהו זצוק"ל: פעם הייתי נוכח בפגישה של שני גאוני עולם מהדור הקודם, כשהרה"ג בענגיס זצוק"ל, אב"ד העדה החרדית, בא לבקר את הרה"ג צדקה חוצין הזקן זצוק"ל, שהיה ידוע כירא שמים, חסיד, למדן וצדיק גדול. הרה"ג בענגיס דיבר אז בעברית הקרובה לאידיש, ומנגד הרב צדקה בעברית הקרובה לערבית. כיוון שכך, היה להם קשה לשוחח ביניהם, ואני העברתי את הדברים מזה לזה.
באותה פגישה שאל הרב צדקה את הרב בענגיס למה חכמים תיקנו להתפלל על משיח, הרי אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת! ענה הרה"ג בענגיס שיש הבדל בין תפילה לבקשה. והרה"ג צדקה לא קיבל תשובתו.
שאל הרב בענגיס: ומה כבודו אומר? אמר הרב צדקה לרב בענגיס: כשכבודו מתפלל "את צמח דוד" האם הוא חושב על המשיח או על הרמב"ם שלמד באותו יום? פחדתי לומר מילים אלו להרה"ג בענגיס. והרב צדקה לחץ עלי לומר וחששתי, וציווה עלי: תאמר לו משמי שכך אני אומר! ואמרתי: הרב אומר כך. ענה לי אז הרה"ג בענגיס: נכון! אנחנו לא חושבים שבאמת יבוא משיח.
למה לא בא בן ישי?
סיפר הרב אליהו זצוק"ל: היה רגיל החכם הגאון רבי יעקב מוצפי עליו השלום, חסידא קדישא ופרישא, לומר תיקון חצות בבכיות נוראות, ממש אבן מקיר תזעק. היינו הולכים אליו לשמוע את בכיותיו. היה יושב בחצות לילה ושופך דמעות על בגדיו.
שמעתי אותו שלוש שנים בראש השנה שהיה אומר: "למה לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם". רבותי! אתמול התפללנו, תקענו בשופר, לא אכלנו חצי יום. למה לא בא אתמול, ולמה לא בא היום שעדיין יום שני של ראש השנה הוא?
על זה אומר הפסוק "אל הלחם", כלומר שכל תפילותינו היו על עצמנו ולא לצורך הכלל. התפללנו שנהיה בריאים ושיהיה לנו שכל, ושתהיה לנו פרנסה ולחם לאכול. אבל על המשיח לא התפללנו.
וסימנך שכאשר אומרים "אבינו מלכנו, פרנסנו פרנסה טובה", או "שערי פרנסה טובה", כולם אומרים אמן בחוזקה. אבל כשאומרים "שערי גאולה" ו"שערי משיח", עונים ברפיון. ועל כן אנחנו מתפללים "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
תשובה כהלכה
הגיע זמן הגאולה.אומרים שהגאולה קרובה בעזרת ה'. מה נעשה כשתהיה גאולה? מה נעשה כשיהיה בית מקדש? מה יגידו היהודים שהם רחוקים? איך אפשר לרצות את זה מספיק כרגע? לרצות מציאות של בית מקדש, קורבנות, בתי-דין ומשיח?
אנחנו כבר בתוך הגאולה, ולכן אין עלינו שיעבוד מלכויות כמו שהיה במשך אלפי שנים. אנחנו כבר בארץ ישראל, שלא היינו בה הרבה שנים. אנחנו עוסקים בבניין ירושלים ומתקדמים יום-יום, למרות כל המכשולים. בעזרת ה' אנחנו רוצים את בית המקדש, שמביא אור ואמונה לנו ולכל העולם. ושאר היהודים יתקרבו לאט לאט, כמו שמתקרבים עכשיו קמעה קמעה. איך לרצות? ללמוד על ערך בית המקדש והגאולה. בהצלחה.
להשתדל בהשתדלות. האם לה' משנה כמות ההשתדלות שלנו? האם יותר השתדלות מסמנת פחות אמונה?
הקב"ה ברא את העולם בשביל ההשתדלות שלנו! בשביל שנפעל ונעשה ונקדם את עולמו יתברך. חלק מההשתדלות זו תפילה על כל דבר, וחלק זה מעשה. כמובן שההשתדלות צריכה להיעשות ביחד עם אמונה גדולה שהקב"ה הוא זה שעוזר ומחיה אותנו בכל דבר, כולל בהשתדלות עצמה. צריך להיזהר לא לעבור את הגבול הטוב של ההשתדלות הנורמלית בכל דבר.
נסיעות חינם לנושאים בנטל. האם מותר לחייל לנסוע במדים וליהנות מנסיעות בחינם גם שהוא לא נוסע לבסיס, או שמא זה גזל?
כל עוד הוא משרת, הוא רשאי לנסוע עם מדיו לכל מקום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
