ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
ד"ה ויחי
גלות מצרים רומזת לגלות האחרונה
גלות מצריים רומזת לגלות האחרונה. הדמיון בין שתי הגלויות מלמד זאת. שתי הגלויות נגרמו על ידי ישראל עצמם, בשתיהן ישראל פתחו במעשה שכוונתו הייתה לקבל עזרה, שתיהן קשורות לרעב, בשתיהן ארך הקץ יותר מהמשוער, ושתיהן נגמרות בכבוד גדול לישראל. (כפירוש זה כתב הרמב"ן לעיל לב, ד)
מח, ז
ד"ה ואקברה שם
רמז לדברי המדרש בפסוקים
חז"ל דורשים שיעקב מתנצל לפני יוסף על שלא קבר את רחל אמו במערת המכפלה, ואומר לו שעשה זה על פי הדיבור, כדי שכאשר בניה יצאו לגלות תהיה קבורה בדרכם ותתפלל עליהם. הרמב"ן אומר שצריך לדייק את דברי המדרש מן הפסוקים, ומבאר שציינה התורה פעמיים בפסוק את קבורתה בדרך, בעוד שרחל לא נקברה כלל בדרך אלא בעיר (ברמה), ולכן צריך לפרש שהפסוק מציין זאת על שם העתיד, שבה תעבור דרכם של הבנים לגלות.
מח, טו
ד"ה האלהים
ביאור הכפילות בפסוק על פי מידתו של יעקב
יעקב חוזר על שני תארי אלוהות, ורמב"ן מפרש (על פי דבריו לעיל מו, א) שמידתו של יעקב מורכבת ממידותיהם של אברהם ויצחק, ומידה מורכבת זו היא הרועה אותו (מלשון רעות) מעודו, מלבד הזמן בו היה אצל לבן.
מח, כב
ד"ה ואני נתתי
ביאור הברכה בדרך נבואה
פסוק זה ממשיך את הפסוק הקודם, בו אומר יעקב ליוסף שעתידים הם לשוב לארץ לאחר שירדו למצרים. יעקב מברך את יוסף בבכורה, ונותן לו חלק נוסף על אחיו בירושת הארץ (עיין ברמב"ן לעיל מח, ו), ואת החלק הזה עתיד יוסף לקבל כאשר ישובו אל הארץ ויירשו אותה. ומה שאמר יעקב 'בחרבי ובקשתי' זה משום שכל מה שיירשו ישראל את הארץ הוא מזכותו של יעקב, וכאילו הוא נלחם להם בחרבו ובקשתו. ועוד נראה לומר שעשה יעקב כדרך הנביאים, הניף חרבו וירה חיצים, כדרך הנביאים שעושים מעשה לתחילת קיום הנבואה.
מט, י
ד"ה לא יסור
המלכות בישראל מיועדת ליהודה, ואסור לשבט אחר למלוך תחתיו
אמנם היו תקופות שסר שבט מיהודה, ומישראל בכלל, אך הברכה היא שמעת שיתחילו יהודה למלוך לא ימלוך מלך בישראל שאינו מיהודה. מלכות שאול קדמה למלכות דוד, שהיה ראשון מלכי יהודה, ואכן לא היתה מלכות ראויה שהרי תחילתה בבקשת מלך הייתה מתוך מאיסה בה', כתחליף לנביא שמואל. ומי שמלך אחרי דוד ואינו מזרעו עבר על נבואה זו, ועל זה נענשו החשמונאים ונכרת זרעם.
מט, טז-יח
ד"ה דן ידין
ברכת דן רומזת לשמשון
דן ינקום בפלישתים בשם כל ישראל, על ידי שמשון, שמלחמתו היתה כדרך הנחש, ובייחוד נקמתו האחרונה בהפלת הבניין עליו ועל פלישתים, כנחש הנושך עקבי סוס וגורם לנפילת הרוכב עליו. סיום הברכה הוא בצפייה לישועה, כי שמשון הוא השופט האחרון, והיחיד מהם שמת ביד אויביו, ויעקב מתפלל לישועה מאת ה', שלא בדרך המלחמה של שמשון, כנחש, אלא ישועת עולמים המתקיימת לעד.
מט, ל-לא
ד"ה וטעם שמה
היתה מחלוקת בין יעקב לעשו על הקבורה במערה
יעקב מזכיר את הקבורים במערה כדי להגדיל את חשיבותה בעיני בניו. כאשר קברו אותו מוזכרת שוב קניית המערה ביד אברהם כי בקבורתו נחתמת כוונת אברהם, שהתכוון שהאחרון שייקבר במערה יהיה יעקב. יעקב מדגיש שלו ראוי מקום הקבורה, מפני שחשש שעשו יטען לבעלות על הקבורה במערה כי הוא הבכור. ואכן למסע הקבורה של יעקב הצטרפו 'גם רכב גם פרשים', ומתואר בספר יוסיפון שהיתה מלחמה עם נכדו של עשו, ונצחוהו. וכן מוזכר במדרשים.
מט, לג
ד"ה ויגוע ויאסף
מיתת יעקב וסיום הספר
המדרש אומר שיעקב אבינו לא מת, ואע"פ שנזכר בפסוקים שיעקב מת, אין זה אלא מצד יחס הבנים, שאינו עמם. וכוונת המדרש לנפשו של יעקב, שבמובן מסויים לא מתה כשאר הנפשות ונותר לה לבוש מסויים בו היא מתגלה.
בסיכום הספר מדגיש הרמב"ן את היסוד שמעשה האבות רומז לבנים את אשר יצמח בעתיד, ומודה לה' על עזרתו.
פרשת ויחי
מז, כח ד"ה ויחי גלות מצרים רומזת לגלות האחרונה גלות מצריים רומזת לגלות האחרונה. הדמיון בין שתי הגלויות מלמד זאת. שתי הגלויות נגרמו על ידי ישראל עצמם, בשתיהן ישראל פתחו במעשה שכוונתו הייתה לקבל עזרה, שתיהן קשורות לרעב, בשתיהן ארך הקץ יותר מהמשוער, ושתיהן נגמרות בכבוד גדול לישראל. (כפירוש זה כתב הרמב"ן לעיל לב, ד)
מח, ז ד"ה ואקברה שם חז"ל דורשים שיעקב מתנצל לפני יוסף על שלא קבר את רחל אמו במערת המכפלה, ואומר לו שעשה זה על פי הדיבור, כדי שכאשר בניה יצאו לגלות תהיה קבורה בדרכם ותתפלל עליהם. הרמב"ן אומר שצריך לדייק את דברי המדרש מן הפסוקים, ומבאר שציינה התורה פעמיים בפסוק את קבורתה בדרך, בעוד שרחל לא נקברה כלל בדרך אלא בעיר (ברמה), ולכן צריך לפרש שהפסוק מציין זאת על שם העתיד, שבה תעבור דרכם של הבנים לגלות.
מח, טו ד"ה האלהים ביאור הכפילות בפסוק על פי מידתו של יעקב יעקב חוזר על שני תארי אלוהות, ורמב"ן מפרש (על פי דבריו לעיל מו, א) שמידתו של יעקב מורכבת ממידותיהם של אברהם ויצחק, ומידה מורכבת זו היא הרועה אותו (מלשון רעות) מעודו, מלבד הזמן בו היה אצל לבן.
מח, כב ד"ה ואני נתתי פסוק זה ממשיך את הפסוק הקודם, בו אומר יעקב ליוסף שעתידים הם לשוב לארץ לאחר שירדו למצרים. יעקב מברך את יוסף בבכורה, ונותן לו חלק נוסף על אחיו בירושת הארץ (עיין ברמב"ן לעיל מח, ו), ואת החלק הזה עתיד יוסף לקבל כאשר ישובו אל הארץ ויירשו אותה. ומה שאמר יעקב 'בחרבי ובקשתי' זה משום שכל מה שיירשו ישראל את הארץ הוא מזכותו של יעקב, וכאילו הוא נלחם להם בחרבו ובקשתו. ועוד נראה לומר שעשה יעקב כדרך הנביאים, הניף חרבו וירה חיצים, כדרך הנביאים שעושים מעשה לתחילת קיום הנבואה.
מט,י ד"ה לא יסור אמנם היו תקופות שסר שבט מיהודה, ומישראל בכלל, אך הברכה היא שמעת שיתחילו יהודה למלוך לא ימלוך מלך בישראל שאינו מיהודה. מלכות שאול קדמה למלכות דוד, שהיה ראשון מלכי יהודה, ואכן לא היתה מלכות ראויה שהרי תחילתה בבקשת מלך הייתה מתוך מאיסה בה', כתחליף לנביא שמואל. ומי שמלך אחרי דוד ואינו מזרעו עבר על נבואה זו, ועל זה נענשו החשמונאים ונכרת זרעם.
מט, טז-יח ד"ה דן ידין ברכת דן רומזת לשמשון דן ינקום בפלישתים בשם כל ישראל, על ידי שמשון, שמלחמתו היתה כדרך הנחש, ובייחוד נקמתו האחרונה בהפלת הבניין עליו ועל פלישתים, כנחש הנושך עקבי סוס וגורם לנפילת הרוכב עליו. סיום הברכה הוא בצפייה לישועה, כי שמשון הוא השופט האחרון, והיחיד מהם שמת ביד אויביו, ויעקב מתפלל לישועה מאת ה', שלא בדרך המלחמה של שמשון, כנחש, אלא ישועת עולמים המתקיימת לעד.
מט, ל-לא ד"ה וטעם שמה היתה מחלוקת בין יעקב לעשו על הקבורה במערה יעקב מזכיר את הקבורים במערה כדי להגדיל את חשיבותה בעיני בניו. כאשר קברו אותו מוזכרת שוב קניית המערה ביד אברהם כי בקבורתו נחתמת כוונת אברהם, שהתכוון שהאחרון שייקבר במערה יהיה יעקב. יעקב מדגיש שלו ראוי מקום הקבורה, מפני שחשש שעשו יטען לבעלות על הקבורה במערה כי הוא הבכור. ואכן למסע הקבורה של יעקב הצטרפו 'גם רכב גם פרשים', ומתואר בספר יוסיפון שהיתה מלחמה עם נכדו של עשו, ונצחוהו. וכן מוזכר במדרשים.
מט, לג ד"ה ויגוע ויאסף המדרש אומר שיעקב אבינו לא מת, ואע"פ שנזכר בפסוקים שיעקב מת, אין זה אלא מצד יחס הבנים, שאינו עמם. וכוונת המדרש לנפשו של יעקב, שבמובן מסויים לא מתה כשאר הנפשות ונותר לה לבוש מסויים בו היא מתגלה.
בסיכום הספר מדגיש הרמב"ן את היסוד שמעשה האבות רומז לבנים את אשר יצמח בעתיד, ומודה לה' על עזרתו.
;
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








