ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- הראי"ה בפרשה
להיזהר. ולפי רוב הצפייה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן אורות הקודש ח"ג עמ' רצ"ה.
הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל מבוטא בכך שארץ ישראל
נותנת פירותיה בעין יפה לעם השב לארצו: "אמר רבי אבא: אין
לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו
ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'." )סנהדרין צ"ח(. הרב מלמד
אותנו שהמאכל של ארץ ישראל יש בו סגולות רוחניות נסתרות
- פנימיות המקדשות את האדם, המאכל הוא גשמי רק בצדדיו
החיצוניים ולא במהותו הפנימית, ואילו מאכל הגדל בחוץ
לארץ עלול להיות מזיק לרוחניותו של האדם האוכל אותו. הרב
מסייג את דבריו ואומר שאדם החי בחו"ל ומצפה לארץ ישראל
יכול לעלות את המאכל שלא יזיק לו.
"וזהו סוד הזכרת ירושלים, ב'על נהרות בבל' או בשיר המעלות
שובה בכל סעודה. צפית ארץ ישראל, הבאה תכף למזון, מעדנת
את המאכל שבחוץ לארץ ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ
ישראל. גם בארץ ישראל מפני התמעטות הקדושה שעל ידי
החורבן יש הגשמה, לפי הערך, במאכל, שעולה ומתרחן על ידי
צפית הישועה, המובלטת במזמורים האמורים" )שם(. הזכרת
ירושלים או הגאולה "בשוב ה' שיבת ציון" בסיום הסעודה
מחברת את המאכל לקדושת ארץ ישראל וממזערת את הנזקים
הרוחניים ממאכל חו"ל. הרב מוסיף שגם בארץ ישראל בעת
החורבן עלול המאכל להיות מוגשם, וציפיית הישועה מעלה
את המאכל, ומפיצה ממנו ריח טוב )מתרחן(, וזו הסיבה שגם
בארץ אנו אומרים את המזמורים "על נהרות בבל" ו"שיר
המעלות" לפני ברכת המזון.
הרב מרחיב את היריעה ומלמד אותנו שקדושת אכילה זו היא
מעלה המצויה בישראל ואינה נמצאת באומות העולם: "מחשבות
עמוקות וחודרות בדבר קדושת האכילה, בצורתה האידיאלית
ריאלית, ...הוא רק נחלתן של ישראל, הרחוקים מגורלו של עשו,
באמרו הלעיטני נא". )אורות הקודש ח"ג עמ' רצ"ד(.
מדרגה גבוהה זו ניתן למוצאה בעיקר אצל הצדיקים: "מה
שהתיאבון הפשוט של האכילה עושה אצל בעלי חיים כולם,
ואצל בני אדם בינוניים, להמשיך את האדם לאכול להחזיק את
חייו וכוחותיו, פועל בצורה אצילית וכח נשגב אצל גדולי הדעה,
צדיקים יסודי עולם, החפץ להתאחד עם כל ניצוצי הקודש
הטמונים בתוך המאכלים, שהשמחה הנשמתית מתעוררת
מהאדם האוכל לעומתם, לקבלם אל תוך נשמתו, להוסיף בהם
אור וחדוות עולמים, והם בעצמם מוסיפים עז ושמחה בתנועה,
גם לפני האכילה. בעת האוכל כבר השמחה מתנוצצת במעמקים,
ובאכילה עצמה היא עולה במעלה יותר עליונה", )אורות הקדש
ח"ג עמ' רצ"ב(. הצדיקים מתחברים לניצוצי הקדושה הנמצאים
בתוך המאכלים. האכילה משמחת את האדם גדול הדעה
הצדיק, והוא מתעלה בעקבות ההתחברות עם ניצוצי הקדושה.
מתוך משנתו של הרב נראה שמאכל ארץ ישראל אין בו רק
ניצוצי קדושה אלא הוא במהותו הרוחנית קדוש. ולכן המאמרים
המבדילים בין ישראל לעמים בנושא האכילה והמבדילים בין
האדם הרגיל לצדיק תקפים לגבי כל המאכלים בעולם, ואילו
המאמר בכותרת על קדושת המאכל בארץ ישראל מלמד על
קדושה עצמית של כל המאכלים שמקורם בארץ.
יסוד זה נמצא כבר בדברי הרב יואל סירקיש ה"בית חדש"
בפירושו על הטור. הרב חי בפולין לפני כ-450 שנה והוא מסביר
את נוסח ברכת מעין שלש:
"על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי )במדבר לה לד( ולא
תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה
כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ואמר אם תטמאו את הארץ
נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה
השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ
נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה ונמשך מזה כי גם
כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי עד עתה 'היכל ה'
המה' היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש
ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה
כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל
יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל ועל כן ניחא שאנו מכניסין
בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה
אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה"
)ב"ח אורח חיים סימן רח(. פירות הארץ מושפעים ממעשיהם
של ישראל, ולכן אנו בברכה מבקשים לאכול מפירות הארץ
וגם לשבוע מטובה שהכוונה לטובה הרוחני. טוב זה מותנה
במעשינו, אם ניטיב אותם הקדושה תשרה בפירותיה. הרב
סירקיש שחי בגלות פולין רחוק מארץ ישראל חי וינק מקדושת
ארץ ישראל, וכל יהודי שמברך ברכת מעין שלש מבטא קדושה
זו בכל מקום בעולם.
הרב ראה את החקלאות בארץ ישראל כעבודת קודש, והסביר
שקרבן העומר דוחה שבת כשיום הנפת העומר- ט"ז בניסן חל
בשבת, כביטוי לכך שמדובר בעבודת קודש, שלמרות שבדרך
כלל בשבתות רגילות אסורה עבודת החקלאות ביום הנפת
העומר שחל בשבת הדבר מותר:
"החקלאות, הלא היא אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני
פשוט, אבל העם אשר הנושא שלו כולו הוא קדש קדשים,
וארצו, ושפתו, וכל ערכיו כלם קודש הם, ...הרי גם חקלאותו
כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט
הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא
למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה, והקרבן המקודש עמו הוא
קרבן צבור,שדוחה את השבת" )מאמרי הראי"ה ח"א עמ' קע"ט(.
הצדוקים לא הכירו בערך קדושת הארץ ולכן סברו שקרבן העומר
אינו דוחה שבת, ו"ממחרת השבת" הכוונה לשבת רגילה ולא יום
טוב ראשון של פסח, דעתם המוטעית נדחתה.
בחודש שבט ובמיוחד בט"ו בו, אנו נפגשים עם קדושת פירות
ארץ ישראל ועם ערך החקלאות הארץ-ישראלית, בשאיפתנו
לחיי קדושה בארץ ישראל אנו מרוממים את עצמנו ואת מעלת
פירות ארצנו הקדושה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
