ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
במשנה בכריתות יט ע"א נחלקו התנאים לגבי אדם שמונחות לפניו שתי חתיכות אסורות, כגון שאחת חלב ואחת נותר, ואינו יודע איזו מהן כל אחת, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. יש כמה דעות במשנה מהן גבולות המחלוקת שלהם, ורבי יהודה סובר שפטר רבי יהושע אפילו בהתכוון ללקוט ענבים וליקט תאנים או התכוון ללקוט שחורים וליקט לבנים. רבי שמעון חולק וסובר שבכך רבי יהושע מחייב, ושואל, אם כן מה מלמדנו הפסוק "אשר חטא בה"? – לפטור במקרה של מתעסק. ומפרש רש"י שהתכוון להתעסק בהיתר ועסק באיסור. וכן בגמרא מובאת ברייתא שרבי אליעזר דורש פסוק זה למתעסק. הגמרא מבארת שלא מדובר לעניין חלבים ועריות שכן בהן אמר שמואל שאף מתעסק חייב הואיל ונהנה אלא מדובר במלאכות שבת (שמואל מנמק שבשבת פטור משום שאין זו מלאכת מחשבת, ורש"י מעיר שבכך רבי אליעזר חלוק עליו, שהרי הוא פוטר משום "אשר חטא בה").
לאחר מכן מביאה הגמרא מחלוקת בין רבא לאביי בגדרי מתעסק, ומחלוקת זו מובאת גם בשבת עב ע"ב. לדעת אביי פטור דווקא כשהתכוון להגביה דבר תלוש וחתך את המחובר ולדעת רבא אף כשהתכוון לחתוך דבר תלוש וחתך דבר מחובר. בשבת עג ע"א מובא שנחלקו גם בהתכוון לזרוק שתי אמות ברשות הרבים וזרק ארבע או בהתכוון לזרוק ברשות היחיד ונמצא רשות הרבים (התוס' עב ע"ב ד"ה נתכוין מפרשים ששם הפטור הוא מטעם מחשבת).
מדברי שמואל שלמד זאת ממחשבת משמע שפטור אף כשהתכוון לאיסור ונמצא איסור אחר ואילו רבא ואביי פטרו דווקא בהתכוון להיתר. רש"י (יט ע"ב ד"ה אפילו) יישב שזו מחלוקת, ואילו התוס' (שבת עב ע"ב ד"ה נתכוין וכריתות יט ע"ב ד"ה לשון) מיישבים שלא נחלקו אלא שמואל עוסק בשתי חתיכות שונות, שהתכוון לאחת ועסק בשנייה, ובכך פטור מטעם מחשבת אפילו בהתכוון לאיסור, ואילו רבא ואביי עוסקים בחתיכה אחת ובכך אין פטור של מחשבת הואיל והתכוון לחתיכה זו, אולם אם התכוון להיתר פטור מטעם "אשר חטא בה". כלומר, בכל התורה יש פטור מתעסק רק כשהתכוון להיתר, ובהלכות שבת יש פטור מתעסק נוסף מטעם "מחשבת" במקרה שיש שתי חתיכות, והוא נוהג אף כשהתכוון לאיסור.
רש"י בסוגיא בשבת מביא דוגמא למתעסק, שנפלה סכין בערוגה והוא התכוון להרימה ובטעות חתך ירק. התוס' לשיטתם מסבירים שמדובר אפילו במקרה שהתכוון לחתוך ירק מסויים שחשב שהוא תלוש ונמצא שהיה מחובר.
האם יש מעשה איסור?
בבבא קמא כו ע"ב אמר רבה שאם הייתה לו אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה, לעניין נזיקין חייב אך לעניין שבת פטור משום מלאכת מחשבת.
בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן ח) מקשה מדוע הגמרא נזקקה שם לפטור של מחשבת המיוחד רק למלאכות שבת, הרי שם הוא כלל לא ידע שמונחת אבן בחיקו ולא גרע מהתכוון לעסוק בהיתר, ואם כן בכגון זה פטור בכל התורה מטעם מתעסק.
וכדי ליישב מחדש הוא שיש חילוק עקרוני בין פטור מחשבת לבין פטור מתעסק. פטור מתעסק הנלמד מ"אשר חטא בה" האמור בפרשיית הקרבנות בא רק לפוטרו מעונש ולהחשיבו כשוגג, אולם החוטא עשה מעשה של עבירה. לעומת זאת הפטור של מחשבת מלמדנו שמעשה כזה אינו כלול כלל באיסור, ואם כן העושהו לא עשה כלל מעשה עבירה.
ומביא שלוש נפקא מינות מחילוק זה. הראשונה, לעניין 'קים ליה בדרבה מיניה'. העושה מעשה שבו גם התחייב ממון וגם עבר עבירה שחייבים עליה מיתה, אפילו אם עבר בשוגג פטור מהחיוב הממוני. לכן אם הפטור הוא מצד מתעסק, הרי שעשה מעשה עבירה וממילא אם גם הזיק באותו מעשה יהיה פטור, אך אם עשה מעשה שפטור בו מטעם מחשבת הרי שאין כאן כלל מעשה עבירה ולכן לא ייפטר מהחיוב הממוני. על פי זה מיישב את הסוגיא, וכותב שמדובר בסיפור אחד בו האבן גם הזיקה וגם עשה בכך מלאכה בשבת, ולכן אם הפטור היה מטעם מתעסק היה נפטר בקים ליה בדרבה מיניה גם מהחיוב הממוני, ולכן אמרה הגמרא שיש כאן גם פטור מחשבת ואין כאן כלל מעשה איסור ולכן אם הזיק חייב.
הנפקא מינה השנייה, אם חברו יודע שהוא עושה איסור, האם צריך להפרישו. בפטור מחשבת אין כאן כלל עבירה מהתורה, ולכן (לולא אסרו חז"ל) לא צריך להפרישו אך כאשר פטור רק מטעם מתעסק הואיל ויש כאן מעשה איסור צריך להפרישו.
כעין זה, נפקא מינה שלישית לעניין עבדו. אדם מצווה על שביתת עבדו ולכן צריך לדאוג שעבדו הכנעני לא יעשה מלאכה בשבת. במקרה שהעבד עושה מלאכה שפטור בה מטעם מחשבת ולא מיחה האדון הוא לא יעבור על שביתת עבדו, אך אם פטור מטעם מתעסק, הואיל ועשה מלאכה והאדון יודע מכך עליו להפרישו, ואם לאו – יעבור משום שביתת עבדו.
נפקא מינה אפשרית נוספת עולה מדברי העונג יום טוב (סימן כ). הוא דן באדם שהעמיד קדירה סמוך לאש והיה סבור שהקדירה ריקה אולם באמת הייתה שם חתיכת בשר שהתבשלה, והסתפק אם מותר לאכול אותה. להלכה נפסק כשיטת רבי יהודה שאדם שעבר ובישל בשוגג מותר רק במוצאי שבת, אך יש לומר שבמתעסק לא גזרו ומותר לאכול. למסקנה הוא נוטה לומר שהואיל וגם במתעסק יש מעשה איסור גם בכך גזרו.
הגרז"ן גולדברג שליט"א (אור המועדים, שבת, שיעור שני) מחדד שהחילוק בין מתעסק הפטור מטעם "אשר חטא בה" לאדם שפטור מטעם מחשבת הוא אם הטעות היא הלכתית או מציאותית. אם אדם טעה והתכוון לעשות פעולה מסויימת אך במציאות עשה פעולה אחרת זהו הבדל מציאותי ולכן יש כאן חסרון מחשבת, אך אם ההבדל הוא רק הלכתי, כגון אדם שהתכוון לחתוך פרי מענף תלוש אך באמת הענף היה המחובר, שמחשבתו המציאותית לחתוך פרי זה מן הענף התקיימה, אלא שיש הבדל הלכתי אם הענף היה מחובר או תלוש, אין כאן חסרון מחשבת אלא רק פטור מתעסק.
על פי זה דן באדם שלא ידע שהעירוב נקרע, אם חברו צריך ליידע אותו, וכותב שהואיל וכאן מחשבתו המציאותית התקיימה וכל ההבדל הוא הלכתי נראה שפטור רק מטעם מתעסק וצריך להפרישו 1 .
הקהילות יעקב (כריתות סימן יב ד"ה והנלענ"ד) מגדיר מה ההבדל בין מתעסק לשוגג, וכותב שאם הטעות היא בידיעה נחשב שוגג והפטור מטעם מחשבת ואם הטעות היא מצד ראייתו וטביעות עינו פטור מטעם "בה" 2 . לכן אם היו לפניו שני תינוקות שאחד מהם זמנו בשבת ואחד לא ונתחלפו לו, אם טעה בזיהוי ולכן מל את השני הרי זה מתעסק הפטור מטעם "בה", אך אם זיהה נכון אלא שהיה זכור לו שזה שמל כעת הוא זה שנולד בשבת, זהו שוגג. ומכל מקום במקרה זה פטור גם בכך מטעם מחשבת (וכהגדרתו 'מתעסק דשבת'), משום שלא השיג את התועלת והתיקון שאליה נתכוון בעשייתו, שהרי הוא רצה להרוויח את מצוות המילה ולא הרוויח הואיל ומל לפני זמנו.
עולה מדבריו שהגדרת החילוק בין פטור מתעסק הכללי מטעם "בה" לבין הפטור בשבת מטעם מחשבת היא שהפטור הכללי הוא כשיש חיסרון בטביעות העין ואילו הפטור של שבת הוא כשיש טעות בידיעה אלא שלא נעשתה התועלת שאליה נתכוון. יש לעיין אם הגדרתו עולה בקנה אחד עם הגדרתו של הגרז"ן, לפי שכאשר יש הבדל מציאותי החיסרון הוא בטביעות העין וכאשר יש הבדל הלכתי החיסרון הוא בידיעה, או שמא יש נפקא מינה בין ההגדרות.
^ 1.בשמירת שבת כהלכתה (יז, לד במהדורה השלישית) הביא בשם בעל ה"מחשבות בעצה" שאם אי אפשר לתקן את העירוב מוטב לא להודיע ברבים כי מוטב שיהו שוגגים אך יודיע לצנועים שמובטח שישמעו בקולו. בספר מחשבות בעצה הביא כמה טעמים לקולא זו וביניהם כתב שהואיל ולא התכוון למלאכה כלל אין זה אפילו שוגג, וכדברי רבא בדף עג ע"א לגבי מי שהוציא והיה סבור שזו רשות היחיד. הגרז"ן כותב שרואים בדבריו שלא ראה את דברי רבי עקיבא איגר, כי הוא דימה שם מקרה זה למתעסק וכתב שבמקרה זה לא צריך להפריש. הגרש"ז קיבל דבריו להלכה ונימק מטעם שמתעסק בדרבנן קל יותר משוגג. הגרז"ן כתב שנראה טעמו מצד דברי הנתיבות (חו"מ רלד ס"ק ג) שכל איסורי דרבנן הם רק מצד הגברא ולא החפצא ולכן כאשר האדם שוגג אין כאן כלל מעשה עבירה, אך העיר על כך שבדברי רבי עקיבא איגר שם מוכח שבכל איסורי דרבנן אף מתעסק הוא בכלל האיסור.
^ 2.וכן הוא ברש"י כריתות יט ע"ב ד"ה מתעסק בעריות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
