ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שב"צ
אחרי שני סיפורים (הוא היה ילד מקסים ממש היום. מגיע לו. וגם לי מגיע קצת זמן ילד...) הגיע שלב טקס ה"שמע ישראל". שנינו הכנו את יד ימין, כיסינו את העיניים (הוא כיסה את האף) לקול קריאת "שמע ישראל" שלי, ושמנו את האצבע על השפתיים תוך כדי לחישת "ברוך שם" מחוייכת. רגעים קטנים של אושר.
"בוּ", הוא חיפש, והושטתי לו את בקבוק המים. הבחור התחיל לגמוע ואני עמדתי לידו, מייחל בסתר לבי שלאחר שיסיים, יתהפך מרצונו הטוב על בטנו, ויעצום את עיניו בדרך ללילה של שינה. הלוואי רצופה.
אך המים נגמרו, והמרץ חזר לחייו של הפעוט. הוא נעמד והתחיל לדפוק על קיר החדר. "אריאלצ'וק, עכשיו הולכים לישון!" תפסתי בו בעדינות תקיפה והשכבתי אותו שוב. הוא שכב, עצם עיניים, ולאחר מכן התהפך ועשה לי עם היד "סבלנות". חייכתי. גם הוא חייך, וסימן עם האצבע על כף ידו: "פר!" "בוא אליי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד..." הילד היה מבסוט על החיים, ואבא שלו שמח איתו. זה כיף שהילד שלך נרדם עם חיוך על הפנים.
רק שיירדם כבר. עמדתי לידו וקיבלתי בדיוק את אשר יגורתי. "טטא", הוא החזיק את ידו בצמוד לאוזן. "מחר נדבר בטלפון עם סבתא. עכשיו הולכים לישון". הלוואי ש'הולכים' היה כולל גם אותי. העבודה היום סחטה אותי על 800 סל"ד, אבל אי אפשר לקום ולפרוש עכשיו לישון. עוד לא ישבתי עם נאוה לשיחה נורמלית, וחוץ מזה יש עוד דברים לסדר בבית. "תנצל את זה שאין לך ילדים קטנים ואתה יכול ללכת לישון", המלצתי לפשוש. הנער נעמד ופרש ידיים בתחינה.
"אני לא מרים אותך". ידיים זה נחמד, אבל אתה צריך עכשיו משהו אחר. "רוצה לישון עם דובי?" ניסיתי כיוון חדש. "בודי", הפשוש, שנרגע מהכניסה שלי לחדר, חיבק את הדובי שלו, ונשכב בלול. נשארתי לעמוד שם, מלטף את גבו בתנועות מעגליות. אט אט נעצמו עינינו. שלי נפקחו אחרי כמה רגעים. שלו נשארו סגורות. ברוך ה'. מתוק.
"בתום מאבק עיקש, אריאלצ'וק ניצח והצליח להירדם", בישרתי לבת הזוג כשיצאתי מהחדר. "ברוך ה', יישר כח. רוצה לאכול משהו?" "משהו"... אין לי כח לאכול, ואני רוצה רק לשבת ולדבר קצת אחרי היום, לסיים מה שצריך לסיים, וללכת לישון עד הבוקר.
או עד שאריאל יקום. המוקדם מביניהם. הסירנה שיללה לי בחלום התגלתה כילד מציאותי ממש שעומד בלול בחדר השני ומחכה שאבא יבוא. הסתכלתי בשעון. 1:57. שמע שאסור להרעיש בין שתיים לארבע, אז מיהר להזעיק אותי לפני... מיהרתי אליו, שלא יעיר את אמא. "קח בקבוק", הושטתי לו את משתיק הקול, ואחרי חצי דקה חזרתי לישון. זריז הילד.
אין לו סבלנות לחכות לבוקר. 3:05. הבכי הפעם היה קצת אחר. שמעתי בקול שלו שכואב לו. הוא גם סייע לי ב"איה" ובכיווצים בבטן. מסכן. "רוצה ברכיים?" השטתי לו ידיים. הרמתי אותו והחזקתי אותו קרוב קרוב אלי, תוך כדי כיפוף ברכיים ויישורן. למטה למעלה, למטה למעלה. זה נראה מצחיק למי שלא מכיר, אבל לבטן הקטנה של אריאל זה עוזר להוציא מה שמפריע. "זה יעבור, מתוק", ניחמתי אותו, מייחל שבקשתי תתקבל במערכת.
המתוק נרדם בזרועותיי. ראשו שעון על זרועו של אבא. יש בחיים רגעים יפים יותר? המשכתי לנענע אותו עוד כמה פעמים ליתר בטחון והשכבתי אותו לישון. הוא חש את המזרן והתחיל לבכות. ניסיתי ללטף את גבו, ומשלא צלח הניסיון, הרמתי אותו שוב. שלוש לפנות בוקר, ובמקום לחרופ, אני עומד עם עיניים כמעט סגורות, ומשקשק את הבן שלי. אם זה לא היה עייף, זה היה מצחיק. אבל אלו החיים. יש בהם גם כאבי בטן. והורים עם לב אוהב.
4:00 באלגן הזה ימשיך ככה תמיד? נגזר עלי שלא אשן יותר בלילות?! היה בא לי לצעוק עליו: "די! הרסת לי את הלילה! גם אני צריך לישון קצת. אני צריך כח כדי לעבוד ולהביא לך אוכל!" אבל הבחור מילא פיו מים. גם אני התקפלתי וחזרתי למיטה.
בחמש וחצי היתה הקימה האחרונה ללילה. גם נשברתי וגם כבר בוקר. הבאתי אותו לנאוה לאכול. מה אני יכול לעשות? יש עבודה מחר (כבר "היום")... נישקתי אותו נשיקה ארוכה בלחי ומסרתי אותו לחיק אמו. "בוא חמודי, רוצה 'אמ'?" "אמא", הוא קרא. שלושה פיות חייכו באותו רגע.
רגע קצר של התלבטות, והגעתי למסקנה שאין עכשיו כבר טעם לחזור לישון. עוד מעט צריך לקום למניין ראשון. דמעות עמדו לי בגרון. מה כבר ביקשתי?! לעבור את שנת הלילה שלי בשינה?! לא להיות הרוג מעייפות בעבודה?! הלילה שלי נהרס. ילדים זה שמחה, אבל הייתי שמח שהם ואני נישן בלילה, ולא נבלה אותו ביחד.
רגע לפני שיצאתי להתכונן למפגש שלי עם אבא, בפתח יום עבודה נוסף, העפתי מבט באשה היחידה בעולם ובמלאך שלי, שלווים ומחויכים. חיים שלי.
מי אמר שלילה בלי שינה הוא לא מנוצל?
חיים ברנסון כותב את ה"שבּ"צ – לומדים תורה, ובכיף": עלון אינטרנטי שבועי מגוון המעביר מסרים בשפה שכיף לקרוא. להצטרפות בוואצאפ או בדוא"ל - כנסו ל:www.shabatz.022.co.il או שלחו את המילה "שב"צ" ל:[email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
