ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הָאַהֲבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְלֵאָה בַּלֵּב לַכֹּל*.
(מִדּוֹת הָרְאִיָּה, אַהֲבָה, א)
אהבת הבריות
אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת* צְרִיכָה טִפּוּל* מְרֻבֶּה, לְהַרְחִיבָהּ בָּרֹחַב הָרָאוּי לָהּ, נֶגֶד הַשִּׁטְחִיּוּת הַנִּרְאֶה בִּסְקִירָה הָרִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כָּל צָרְכּוֹ*, מִצַּד הַתּוֹרָה וּמִצַּד הַמּוּסָר הַמִּנְהָגִי*, כְּאִלּוּ יֵשׁ נִגּוּדִים וּלְפָחוֹת שִׁוְיוֹן-נֶפֶשׁ* לְאַהֲבָה זוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְמַלֵּא תָּמִיד בְּכָל חַדְרֵי הַנֶּפֶשׁ. הַמַּעֲמָד הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן בְּאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת צְרִיכָה לָקַחַת אַהֲבַת הָאָדָם, וְהִיא צְרִיכָה לְהִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל הָאָדָם* כֻּלּוֹ, לַמְרוֹת כָּל שִׁנּוּיֵי דֵּעוֹת דָּתוֹת וֶאֱמוּנוֹת, וְלַמְרוֹת כָּל הַחִלּוּקִים שֶׁל הַגְּזָעִים וְהָאַקְלִימִים, נָכוֹן הַדָּבָר לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּם שֶׁל הָעַמִּים וְהַקִּבּוּצִים הַשּׁוֹנִים, כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד אֶת אָפְיָם וְאֶת תְּכוּנוֹתֵיהֶם, לְמַעַן דַּעַת אֵיךְ לְבַסֵּס אֶת הָאַהֲבָה הָאֱנוֹשִׁית עַל יְסוֹדוֹת הַמִּתְקָרְבִים* לְמַעֲשֶׂה. כִּי רַק עַל נֶפֶשׁ עֲשִׁירָה בְּאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת וְאַהֲבַת אָדָם תּוּכַל אַהֲבַת הָאֻמָּה לְהִתְנַשֵּׂא בִּגְאוֹן אֲצִילוּתָהּ וּגְדֻלָּתָהּ הָרוּחָנִית וְהַמַּעֲשִׂית. וְצָרוּת-הָעַיִן הַגּוֹרֶמֶת לִרְאוֹת בְּכָל מַה שֶּׁחוּץ לִגְבוּל הָאֻמָּה הַמְיֻחֶדֶת, אֲפִלּוּ אִם הוּא חוּץ לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל, רַק כִּעוּר וְטֻמְאָה**, הִיא מֵהַמַּחֲשַׁכִּים הַנּוֹרָאִים שֶׁגּוֹרְמִים הֲרִיסָה כְּלָלִית לְכָל בִּנְיַן הַטּוֹב הָרוּחָנִי, שֶׁכָּל נֶפֶשׁ עֲדִינָה מְצַפָּה לְאוֹרוֹ.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
104 - אהבת ישראל חלק א'
105 - אהבת ישראל חלק ב'
106 - אהבת ישראל חלק ג'
טען עוד
____________________
לַכֹּל – לכל הברואים. הַבְּרִיּוֹת – הברואים (אף גויים ובעלי-חיים). טִפּוּל – לימוד מעמיק. שִׁמּוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כָּל צָרְכּוֹ – לימוד שטחי. הַמּוּסָר הַמִּנְהָגִי – ההנהגה המקובלת שהאהבה הלאומית מעוררת שנאה לזרים. שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ – חוסר התייחסות, התעלמות. כָּל הָאָדָם – כל בני האדם. יְסוֹדוֹת הַמִּתְקָרְבִים – ההתבוננות בתכונות האומות מסייעת שהאהבה לא תתבסס על עניינים מופשטים בלבד. רַק וכו' – לראות באומה השנייה כיעור.
ביאורים
אתמול למדנו על כך שאהבת ישראל צריכה להתקיים גם במצבים של ירידה רוחנית. היום נראה שהאהבה צריכה להיות גם היחס הבסיסי שלנו לאומות העולם. הקב"ה ברא את הבריאה כולה – כל יצור וכל נברא, כל אדם וכל עם. מטרתו של הקב"ה היא להיטיב, ולכן בוודאי ישנה נקודה טובה בכל דבר שברא, ולמענה נבראה אותה בריאה. כיוון שכך, אנו צריכים לאהוב את כל הברואים השוכנים בעולם, שהרי הם חלק מהבריאה שברא ה', וייעודם הוא להשלים צד מסוים בעולם ולהיטיב בכך לכלל העולם. אהבה זו צריכה למלא את הלב כולו בלא שום הגבלה. גם כשיש רשעות בעולם, יש לאהוב מכל הלב ולעזור לתיקון, כיוון שלא הרשעות היא המהות, אלא הצד הטוב שקיים בכל נברא הוא המהות, ובשבילו הוא נוצר.
לכאורה, בתורה אנו רואים ההיפך. בתורה ישנם מקרים רבים שבהם מופיע חוסר אהבה לגויים, וישנן הלכות רבות שמתפרשות כאמירות נגדם. תפיסה זו היא שטחית, ואינה מעיינת במקורות ההפוכים, שבהם מתגלה אהבה לגויים.
כשמעיינים היטב במקורות השונים, מוביל יישוב הסתירות להבנה אמִתית – שאהבת הבריות צריכה להיות מלאה בלב לכל. אלא שבפועל, כשהדבר בא לידי מעשה, ישנה בעיה בכך: אנו עלולים להתקרב יותר מדי לגויים, וללמוד מדרכם הרעה ומהרשעות שקיימת בהם. לכן, לא תמיד מתבטאת האהבה בקירבה מעשית. לפעמים דווקא תפיסת מרחק מבטאת את האהבה וההטבה באופן האמִתי, כיוון שריחוק זה ישמור על הדרגה הרוחנית של עם ישראל – העם שמביא לתיקון הבריאה ועוזר לה.
מדוע עלינו לאהוב במיוחד את האדם, יותר מאשר שאר הבריות שברא ה'? כי האנושות היא עיקר העולם, וכל שאר הברואים נבראו כדי לשמשם. על כן, אהבת הבריות הגדולה ביותר היא אהבת האדם.
אהבת האדם צריכה לכלול את כל בני האדם, כי בכולם טמונה נקודה טובה. לכן ראוי להכיר לעומק את העמים ואת הקבוצות השונות בעולם, כדי למצוא את נקודות הטוב שבכל קבוצה, וכך תוכל האהבה אליהם לצמוח. ככל שנכיר ונזהה את הטוב הטמון בהם, נוכל להבין מדוע ברא אותם ה', וממילא לאהוב אותם.
לכאורה נראה שמי שאוהב את אומות העולם, אוהב פחות את עם ישראל. הרב קוק מחדש שההיפך הוא הנכון – אהבה הבריות היא הבסיס לאהבה הגדולה של עם ישראל, שהרי ישראל הם המביאים את הטובה לבריות כולן. על כן, ככל שאדם אוהב יותר את הבריות – כך הוא אוהב יותר את ישראל, שעתידים להביא טוב אין-סופי לכלל הבריות.
לעומת זאת, החושב שהאומות שייכות במהותן לרשע בלבד, וממילא אין שום טוב באומות, נפגם אצלו כל המושג של החסד וההטבה לברואים, והוא אינו תופס את התיקון הנפלא של עילוי המציאות כולה, וממילא גם ההבנה הנכונה של מעלת עם ישראל חסרה לו.
הרחבות
דברים שכדאי לקבל מהגויים
וְצָרוּת-הָעַיִן הַגּוֹרֶמֶת לִרְאוֹת בְּכָל מַה שֶּׁחוּץ לִגְבוּל הָאֻמָּה הַמְיֻחֶדֶת... רַק כִּעוּר וְטֻמְאָה. במקום אחר מוסיף הרב קוק , שלא זו בלבד שאפשר להסתכל בהערכה על תכנים הנמצאים אצל הגויים, אלא אפשר ואף ראוי גם ללמוד מהם: "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד ... אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי גם כן את העולם עמם מוכרחים צדדי כישרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו על ידי העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה" [אורות עמ' קנב]. כלומר, כדי שתיווצר בעולם אחדות, וכדי שיוכל עם ישראל להשפיע את השפעתו הטובה על הגויים, יצר הקב"ה יחסי נתינה וקבלה הדדיים בין ישראל לאומות העולם.
בהמשך מבאר הרב קוק מה עלינו לקבל מהגויים ומה לא: "פנימיות החיים שלימה היא בישראל, באין צורך להיעזר משום כוח זר בעולם... ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דווקא מבחוץ, 'יפיפותו של יפת באהלי שם' [מגילה ט, ב]... ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" [שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
