חירות על הלוחות | הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
שבועות
מעמד הר סיני ומתן תורה

קטגוריה משנית

ספריה
מועדים
ביכורים

10695

5 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

חג השבועות הריהו מבחינות רבות סיומו והשלמתו של חג הפסח. עצם שמו של החג מורה על האופן המיוחד במינו של הקשר הזה. חג השבועות איננו קשור במועד מסוים בתוך החודש, אלא במנין ימים (- שבעה שבועות) מאז חג הפסח. וכאשר יושלמו שבעה שבועות אלה של מנין ("ספירת העומר"), ייחגג ביום החמישים חג השבועות.
גם שמו האחר של החג חג העצרת, מורה על קשר מיוחד זה. כשם שיש לחג הסוכות יום עצרת מיוחד בסיומו ("שמיני עצרת"), כך יש גם לחג הפסח יום חג של עצרת.

הקשר הזה בין חג הפסח וחג השבועות אינו רק קשר חיצוני ופורמלי, אלא הוא ביטוי ליחס הפנימי שבין חגים אלה. במילים אחרות: חג הפסח, חג הגאולה והחירות, אינו מגיע להשלמתו, אלא בחג השבועות - חג מתן תורה. חג הפסח ללא חג השבועות חסר את השלמתו ואת תיקונו, כשם שחג השבועות נזקק לחג הפסח, כדי להקנות לו תשתית בתוך החיים הממשיים. שני אלה קשורים זה בזה, וכל המפריד ביניהם אין בידו מהות שלימה, כי אם רק מחצית, צד אחד בלבד של הדברים.
בחג הפסח יצאו אבותינו ממצרים, ועל-ידי כך הסירו מעליהם את השעבוד החיצוני, את היותם עבדים בארץ לא להם. אולם רק עם מתן תורה מגיע העם להיות באמת ליחידה אחת, למהות בעלת תוכן, לחטיבה בעלת משמעות, רק אז ניתן לומר: "היום הזה נהיית לעם" 1 . מה שהיה קודם-לכן, קבוצת עבדים מעוּנַה, קבוצת שבטים הזוכרת בקושי את הקשר הקדמון בין חלקיה, אספסוף הבורח מתוך השעבוד - נעשה מאז מתן תורה ליחידה לאומית, לעם אחד, שיש קשר פנימי בין חלקיו, שיש משמעות לקיומו, שיש מטרה להווייתו הנמשכת.

מהסרת השעבוד - אל החירות
היציאה-בריחה מארץ מצרים, היתה פריקתו של עול השעבוד מעל בני ישראל. היציאה מבית עבדים, על כל הכרוך בה, מסירה מן העם את החובות והקשיים של עבודת פרך בארץ זרה. אולם עצם היציאה הזאת עדיין איננה מקנה חירות.
אם חירות היתה מושג שלילי בלבד, אם חירות פירושה העדר עבדות - הרי השחרור מן העבדות מקנה, כשלעצמו, את החירות. אולם יש לחירות גם תוכן חיובי, ותוכן זה איננו נוצר מעצמו על-ידי הורדת העול בלבד. שעבוד הוא מצב שבו אין אדם (או אומה) עושה מה שלבו חפץ, אלא את הדברים שאומרים לו אחרים לעשות. מצב של חירות הוא, כשיכול אדם לעשות את שלבו חפץ, לחיות את חייו שלו. אולם לשם-כך חייב הוא לחפוץ בדברים משלו, חייב הוא שיהא לו תוכן חיים משל עצמו.

הנקודה הזו איננה שייכת דווקא בבני אדם או בהערכות מיוחדות של המושג חירות, אלא במשמעות האלמנטרית של החופש. חופש בלי רצון עצמי אין לו תוכן, אין לו מהות - ולכן אין לו כל מובן. עקרון זה נכון לא רק בתבניות המורכבות של חיי הרוח של אומה, אלא למעשה בכל יחיד ואפילו בכל יצור חי. קיימת תופעה ידועה של בעלי חיים הנולדים והמוחזקים זמן רב בשבי. גם כאשר הם משתחררים מפעם לפעם ובורחים אל מחוץ לסורג, מתברר כעבור זמן קצר, כי אין הם יודעים כיצד לחיות בחופש, כי אין הם מסוגלים לחיות בעולם חופשי ללא אדונים ומטפלים, וכי בעצם אין להם כל דחיפה פנימית לכך. יצורים אלה, הנראים כמתאמצים כל-כך להחלץ מתוך כלאם, אינם פועלים אלא מתוך אינסטינקט עמום, אך כשהם מגיעים לשחרור זה - אין הם בעצם חפצים בו ואינם מסוגלים לחיות אתו. בדרך-כלל הם חוזרים כעבור ימים אחדים אל הנוחות של המכלאה, אל סדר החיים הקבוע בה, אל מציאותו של המטפל הדואג להם - אפילו אם הוא מעביד אותם בפרך.
ואם בבעלי חיים כך - בבני אדם על אחת כמה וכמה. להיות בן חורין פירושו: להיות בעל אישיות עצמית, להיות בעל מטרת חיים עצמית, שיש טעם לנסות לחיות אותה על אף כל הקשיים שבה.

הדברים הללו מובאים בתמציתיות רבה בתוך מאמר מפורסם של חכמינו, הדורשים את הכתוב "חָרות על הלוחות" 2 - "אל תקרא 'חרות' אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" 3 . והפרדוכס הזה הוא הפרדוכס של החירות כשלעצמה. מי שאינו עוסק בתורה, או בעצם - מי שאין לו תורה, אין לו חיים עצמיים משלו. העובדה שאין עליו כרגע עולו של שעבוד זר הנראה לעין, בעצם אינה משנה לגביו. שהרי מה יעשה בחירות זו שלו, כשאין הוא לאמיתו של דבר רוצה משהו מסוים לעצמו? ועל-כן בהכרח, מטבע הדברים, הוא חוזר ומשעבד את עצמו שוב לבית העבדים, לכל מי שיהא אדון לו, לכל מי שיקבע בשבילו מה לעשות וכיצד לפעול.

מתן תורה הריהו, אפוא, גמר התהליך של פריקת עול השעבוד ממצרים. בחג הפסח יש רק חופש במובן השלילי של המילה. אולם יש צורך בחג השבועות, חג מתן תורה - כדי לקנות את החירות, כדי לתת תוכן חיובי, תוכן עצמי לעם היהודי. משעת מתן תורה ואילך יש לו חירות של אמת.
השגתה של החירות על ידי קבלת "עול מלכות שמיים", איננה דבר פשוט ומובן מאליו. קיימת שאלה נוקבת, אשר מן-הסתם כבר שאלו אותה גם יוצאי מצרים, והיא ממשיכה להישאל גם בימינו שלנו: מדוע יכולים עמים אחרים, גדולים וקטנים, לחיות את חייהם בפשטות ללא משימות חיים, ללא תורה? ומפני מה חייב עם ישראל דווקא, לשם קיומו, להיות יוצא דופן?

התשובה לשאלה זו נעוצה באנומליה (=זרות, חריגות) של עם ישראל, אנומליה הקיימת לאו דווקא בהיותו בגלות, אלא מתחילת קיומו כעם - מאז יציאת מצרים. משהו מן הייחוד הזה, המלווה את עם ישראל בכללו, מגיע לביטוי בדברי הנביא: "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם יוולד גוי בפעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה" 4 . ככלל, יצירתו של עם היא תהליך אטי, הנמשך מאות שנים, כאשר מציאות חיים משותפת קושרת מעט מעט את היחידים למכלול גדול יותר, המגיע לבסוף לידי זהות עצמית. אולם אין הדבר כן לגבי עם ישראל. משום שעם ישראל "נולד פעם אחת", בתהליך חד פעמי, הרי מתחילת קיומו אין אחדותו וייחודו הלאומי יכולים לנבוע בפשטות רק מן העובדה ש"אנו פה" ולא עוד. משום שגידולו של עם ישראל איננו "טבעי" כשל כל האומות, על-כן לא יתכן שיוכל להסתפק בעצם עובדת קיומו, כדי לבסס את עצמותו כעם אחד.

עם ישראל צמח כאומה מתוך בסיסה של אידיאה מאחדת, וקיומו הנמשך קשור בכל הדורות באותה אידיאה. ביטויו של רב סעדיה גאון: "אומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה" 5 , נשאר בעל משמעות אפילו בדורות שבהם לא החזיקו רוב בני העם בתורה זו, אף-על-פי-כן נשארה התורה היסוד העקרוני של חיי העם; משום שקשרי הזהות נמשכים תמיד אל העבר המשותף, ועבר משותף זה טבוע בחותם המאחד של התורה האחת.

נתינת וקבלת התורה
ייחוד זה של העם היהודי לא פחת אלא גבר עם הקמתה של מדינת ישראל. המדינה נוצרה, כמו העם בראשיתו, "ביום אחד", לא כפועל יוצא של מצב קיים שנמשך דורות רבים עד שהגיע לידי ביטוי, אלא כמילוייה של משאלה, כהתגשמותו של רעיון. קיום מיוחד במינו זה של המדינה מודגש על ידי שני גורמים; האחד - שהוא אולי זמני, הרי הוא חוסר ההכרה של שכניה לא רק בגבולותיה, אלא אף בעצם קיומה כמדינה. והשני - שהוא יציב הרבה יותר, בעובדה שהמדינה מנסה (ואף חייבת) למשוך אליה ללא הרף עולים חדשים מארצות העולם. לחצי הקיום של המדינה, הפועלים על כל החיים בה (וכל המתעתדים לבא אליה), מציגים משום-כך את הווייתה באור שונה לחלוטין משל אומות אחרות.

עם ישראל נזקק אפוא לסוג אחר, מעמיק יותר, של חירות משל אומות אחרות. אכן, ימות המשיח מתוארים בהלכה כמושתתים על הסרתו של שיעבוד מלכויות בלבד. אולם דבר זה יכול להיות בעל משמעות רק על רקע של קיום משמעותי קודם; של תורה שאין לה אפשרות להגיע לידי ביטוי מלא תחת עולם של אחרים. אולם ללא התורה, אין הסרתו של השעבוד מהווה עצמאות של ממש, היא מהווה רק אפשרות לקראת חירות מלאה. חג הגאולה ממתין עדיין להשלמתו במתן תורה.

^ 1 דברים כז,ט.
^ 2 שמות לב,טז.
^ 3 אבות פ"ו מ"ב.
^ 4 ישעיה סו,ח.
^ 5 אמונות ודעות, מאמר שלישי, אות ז'.

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל

מבאר התלמוד בבלי, תנ"ך, משנה, רמב"ם ועוד עשרות ספרי עיון והגות. נשיא מוסדות שפ"ע, ונשיא ישיבת ההסדר תקוע, ישיבת מקו"ח, ישיבת שפע ועוד.

קרוב אליך
פה גדול
גליון מס 160
שבט תשע"ז
תמוז
להתוועד עם הרבי
גליון מס' 41 תמוז תשע"ד
תמוז תשע"ד
תמוז
כל ימי חייו – להביא לימות המשיח
תש"ע
קרוב אליך
תפסיק להיות קרפיון
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 77
סיון התשע"ה

מעמד הר סיני ומתן תורה

37 דק'
נצח ישראל – הרב משה חביב
גידול המשיח מתוך האומות
נצח ישראל פרק כח
הרב משה חביב | כ"ג סיון תשפ"ה
45 דק'
ליקוטי מוהר"ן
צימאון לאל חי
הרב יהודה מלמד | י"ח סיון תשע"ו
מעמד הר סיני ומתן תורה
מעמד הר סיני
הרב דוד דב לבנון | שבועות תש"ס
יתרו
שיחה לפרשת יתרו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשמ"ט-נ"א

מעמד הר סיני ומתן תורה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נח
פרשת נח
ספר בראשית פרקים ו (ט) - יא
רבנים שונים
ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט
מאבני המקום
התרת נדרים בפתח ובחרטה
מאבני המקום כרך ט"ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אייר תשע"ג
ספר תהילים
תהלים פרק יב
רבנים שונים

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרב דוד חי הכהן
הרב אליקים לבנון
הרה"ג צבי שכטר
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב יהושע שפירא
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז