ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
עַל הַיַּלְדוּת תִּפּוֹל תָּמִיד הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אָנוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ בְּיִחוּשָׂהּ לַחִנּוּךְ. אִם הִיא רַק כְּמוֹ הֶכְשֵׁר לְהָאִישׁוּת*, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵרֶךְ כַּבִּיר בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מוּבָן הַדָּבָר שֶׁכְּשֶׁמַּעֲמִידִים אֶת יְסוֹד הַחַיִּים רַק עַל הָעֲבוֹדָה וְהַפַּרְנָסָה, אֵין לַיַּלְדוּת זְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, כִּי אִם, הַיֶּלֶד הוּא לְפִי זֶה גֹּלֶם* יָפֶה שֶׁאֶפְשָׁר לָחֹק* מִמֶּנּוּ כְּלִי מַעֲשֶׂה חָזָק וְעוֹבֵר לַסּוֹחֵר. לֹא כֵּן הוּא לְפִי הַהַכָּרָה הָאִידֵאָלִית, הַמַּעֲרֶכֶת אֶת הַחַיִּים לְפִי הַטֹּהַר שֶׁבָּהֶם, לְפִי הַטּוֹב הַחֶסֶד וְהַתֹּם הַנִּמְסָךְ בְּקִרְבָּם. עַל פִּי זֶה הַמִּשְׁפָּט יַעֲלֶה לָנוּ עֵרֶךְ הַיַּלְדוּת לֹא רַק בְּתוֹר הֶכְשֵׁר לְאִישׁוּת וְגַדְלוּת, כִּי אִם חֲטִיבָה יְקָרָה בַּחַיִּים מִצַּד עַצְמָהּ, וְלִפְעָמִים תַּעֲלֶה אֶצְלֵנוּ בְּתוֹר הַמְעֻלָּה שֶׁבִּתְקוּפוֹת הַחַיִּים שֶׁכָּל הַחַיִּים רְאוּיִים לִהְיוֹת כְּמַכְשִׁירִים לְעֶמְדָּתָהּ. אָז נֹאמַר דְּבָרִים כְּמַשְׁמָעָם "אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן" מִפְּנֵי שֶׁהוּא "הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא".
טהרת החינוך
הַתִּינוֹק, כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ*, כָּל זְמַן שֶׁטֻּמְאַת שׁוּק הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֶת הַחֵן וְהַהוֹן* שֶׁל פֶּרַח שׁוֹשָׁן זֶה, כַּמָּה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר הוּא.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
118 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ז
119 - חינוך חלק י'
120 - חינוך חלק י"א
טען עוד
אָמְנָם טוֹבָה הַיַּלְדוּת, נָאָה וּקְדוֹשָׁה הִיא, אֲבָל הֲלֹא הִיא גַּם כֵּן חֲלוּשָׁה, וְלֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי זֶרֶם הַחַיִּים הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, לְפִי מִדַּת הַגַּדְלוּת*, גַּדְלוּת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ, וְהִתְרַבּוּת יַחַס* הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה וְהַמְסֻבֶּכֶת. עַל כֵּן זֹאת הִיא חוֹבָתֵנוּ, לִשְׁמֹר בְּכָל עֹז אֶת תֻּמַּת הַיַּלְדוּת וְטָהֳרָתָהּ וּלְהַעֲבִירָהּ לְאִטָּהּ עִם כָּל זָהֲרָהּ וְנִקְיוֹנָהּ אֶל תְּקוּפַת הַגַּדְלוּת, בְּאֹפֶן שֶׁהַגַּדְלוּת תַּעֲנִיק לָהּ רַק אֶת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה הַחֲסֵרִים לָהּ, גְּבוּרַת הַגּוּף וּגְבוּרַת הָרוּחַ, אֲבָל לֹא תָּהִין* לְהָרֵס אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת הַיְקָרִים שֶׁל הַיַּלְדוּת הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה עֲדֵי עַד. "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדוּת בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ וְטָהֳרָתָהּ אֶל גְּבוּל הַבַּחֲרוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה, בְּאֹפֶן שֶׁתִּוָּסֵד עֹז, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָנוּס לֵחָהּ, זֹאת הִיא תְּעוּדַת הַחִנּוּךְ בְּיִשְׂרָאֵל. "בַּת ק' כְּבַת כ' וּבַת כ' כְּבַת ז'", "כְּבֵן שָׁנָה שֶׁלֹּא חָטָא" - זֶהוּ הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר מְרוֹמָם שֶׁל מַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּחִנּוּךְ עַמֵּנוּ.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְהָאִישׁוּת – לאיש בוגר. גֹּלֶם – חומר גלם לא מפותח. לָחֹק – לחקוק, ליצור. הַהוֹן – הרכוש הרוחני שצבור בו. מִדַּת הַגַּדְלוּת – התפתחות הגיל של האדם. וְהִתְרַבּוּת יַחַס וכו' – כפי מידת ההשפעה של החברה על האדם. תָּהִין – תעז.
ביאורים
כדי להגדיר מהי מטרת החינוך, אנו צריכים לשאול את עצמנו מהי מטרת חיינו. מהו הדבר המרכזי והחשוב ביותר? הגדרה זו תגדיר גם את יחסנו לתקופה המיוחדת בחיים שבה מתבצע עיקר החינוך – תקופת הילדות.
כאשר הערך המרכזי בחיים הוא העולם החומרי , פיתוח הכלכלה, הטכנולוגיה, התשתיות וכלל צורכי האדם – ממילא תהיה מטרת החינוך לייצר ילדים שבעתיד יוכלו לעסוק בתחומים החשובים לפיתוח הצד החומרי של העולם – מהנדסים, פועלים ואנשי היי-טק. כאשר זו התפיסה, לילדות אין שום ערך בפני עצמה – נהפוך הוא, הילד הוא עול להוריו שזקוקים לפרנס אותו, בעוד הוא אינו עושה דבר. כל ערכה של הילדות היא בכך שזהו הזמן שבו עלינו לפתח את כישוריו החומריים של הילד, כדי שבעתיד הוא יהיה איש חזק ומוכשר שיוכל להרוויח כסף ולפתח את העולם החומרי.
לעומת זאת, כאשר הערך המרכזי בחיים הוא הרוח והקדושה , ממילא תהיה מטרת החינוך שונה לחלוטין – לפתח את רוחו של הילד, לגלות את נשמתו . כאשר כך אנו תופסים את החיים, הילדות מקבלת ממד אחר לחלוטין – בילדים ישנה קדושה מיוחדת , קדושה טבעית ותום, שעִמם נולד האדם. במהלך החיים נשחקת קדושה תמימה זו, כאשר נפגש האדם במצבים קשים, התמודדויות עם הסביבה או תאוות. יוצא אם-כן, שהילדות – לא רק שאינה פחותה משאר שנות החיים – אלא היא אף נעלה ממנה, ואולי אפשר אף לומר שהיא התקופה המרכזית – שהרי עיקר החיים הוא הרוח והקדושה, ואין זמן טהור כמו זמן הילדות. נראה שהרב קוק מלמד אותנו שכל מטרתו של האדם היא לשמר את הילד שבו, את הנשמה הטהורה, הקדושה והתמימה שבו . להצליח לפתח אותה כך שיחד עם בגרותו של האדם, התפתחות כוחותיו החומריים והשכליים ועמידתו בדרישות החיים כמו פרנסה ועבודה, תישאר הילדות הטהורה שבו דומיננטית ומרכזית, כזו שמדריכה את כל כוחות החיים אל הקדושה. בחוץ הוא איש מבוגר, אך בפנים אישיותו טהורה כמו של ילד.
כשזהו היחס לילדות, מקבלת מטרת החינוך כיוון שונה לחלוטין – לא הכשרה לקראת העתיד אלא פיתוח מה שקיים ושמירה על הקדושה שכבר כעת מצויה בילד . החינוך צריך מִחד ליצור סביבה שבה נשמת הילד תוכל לפרוח כראוי – אווירה נקייה מטומאה ורוע, מתאוות ומיִצריוּת. מאידך, על החינוך ליישב את הסתירות העולות בין הקדושה הטבעית של הילד לבין עוצמת החיים החומריים, ולהדריך את הילד איך לשלב בין קודש לחול, בין רוח לחומר, בין תורה לפרנסה – כך שהילד הטהור שבו יישאר בשיא עוצמתו עד ימי זקנה ושיבה.
הרחבות
חנוך לנער
כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ. לפי הרב קוק, בתקופת הילדות מלא האדם תום וטהרה, ומטרת החינוך היא להצליח לשמור עליהם ולרומם אותם גם בתקופת הנערות והבגרות שאחריה. ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר את הקושי הגדול בחינוך הילד דווקא בנערותו: "ופתי אין בו חכמה ונער אין בו בינה. כמו שנאמר: 'איולת קשורה בלב נער' [משלי כב, טו]. ודעת – הוא הפכו... ועל פי התורה יוכל לברור האמת מתוכו ולהסיר הזימה והדמיון" [פרי צדיק שמות ליקוטים]. לפי דבריו, לבו ומחשבתו של הנער מלאים במחשבות משונות ובהרבה דמיונות שווא ותאוות – מה שמקשה עליו לשאוף לטוב וללכת בדרך ישרה, בדרך לימוד התורה. השכל הישר והברור, ההבנה הנכונה הבאה באמצעות לימוד התורה, מסירה את העקמומיות משכלו של הנער, ומעניקה לו הבנה בהירה ורצון אמתי לתיקון דרכו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
