ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
"אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי - אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן". הַמְּשִׁיחוּת* אֵינֶנָּה פְּעֻלָּה עוֹבֶרֶת*, שֶׁדַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ. הִיא מְסֻמֶּנֶת בִּזְמַנָּהּ* וּפוֹעֶלֶת בְּכָל הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל פְּעֻלַּת הַמָּשִׁיחַ. "מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו, מִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב*? שֶׁנֶּאֱמַר "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ". אָמַר לוֹ רַב אָחָא בְּרֵהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא כֹּהֵן שֶׁסָּךְ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתְעַגֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ*? אָמַר לוֹ, הָתָם* "וּמֵתוּ בּוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" כְּתִיב, כֵּיוָן דְּחִלְּלֵהּ הָא אִתְּחִיל*. אֲבָל גַּבֵּי שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב: "כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו", שֶׁמֶן מִשְׁחָה קַרְיֵהּ רַחְמָנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיתֵהּ עָלָיו לֹא אִתְּחִיל*". נֵזֶר אֱלֹהָיו הִיא הַמְּשִׁיחוּת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ גַּם אַחֲרֵי עֲבוֹר הַשָּׁעָה הַמַּבְרֶקֶת, שְׁעַת הַפְּרָחִים*, זְמַן הַמְּשִׁיחָה, וְכָךְ הוּא מִשְׁפַּט הַיַּלְדוּת הַמְאֻשָּׁרָה כְּשֶׁהִיא מִתְנַהֶלֶת בְּעֶרְכָּהּ הָרָאוּי*, לֹא לַהֲשָׁבָתָהּ מִטָּהֳרָתָהּ עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁל הַחַיִּים הַגַּסִּים וְהַכְּעוּרִים שֶׁבַּחֶבְרָה הַמְקֻלְקֶלֶת, כִּי אִם לְשָׁמְרָהּ בִּקְדֻשָּׁתָהּ וְטָהֳרָתָהּ בְּאֹפֶן שֶׁתִּשָּׂא פְּרִי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לָאִישׁוּת* לְכָל חֲלִיפוֹת* תְּקוּפוֹתֶיהָ - אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.
החינוך ביישוב החדש
זֶהוּ מַבָּט שָׁלֵם, עִבְרִי, עַל הַחִנּוּךְ בִּכְלָל וְעַל הַחִנּוּךְ הָאֶרֶץ יִשְׂרְאֵלִי בִּפְרָט, וְיוֹתֵר מִכָּל אֵלֶּה עַל הַחִנּוּךְ שֶׁבְּקֶרֶב הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ, שֶׁבּוֹ צְבוּרִים הַרְרֵי עֹז שֶׁל תִּקְוָה לְעַמֵּנוּ וְאַרְצֵנוּ. יוֹתֵר נִכְבָּד וּמְעַנְיֵן הוּא לָנוּ הַחִנּוּךְ שֶׁבַּיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּץ בּוֹ עִם הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה הַתֹּם וְהָאֱמוּנָה, גַּם תִּפְאֶרֶת וָעֹז, כָּרָאוּי לְחֵפֶץ הַחַיִּים הֶחָזָק וְהַמְתֻכָּן*, הַהוֹלֵךְ וּמְפַעֵם בְּמוֹשְׁבוֹתֵינוּ, שֶׁעָתִיד הוּא לִהְיוֹת פּוֹרֵחַ וְעוֹלֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל לְהוֹבִילוֹ לְמַטְּרָתוֹ יָפֶה. "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה". הַתְּעוּדָה* הַגְּדוֹלָה וְהַנִּכְבָּדָה הַזֹּאת שֶׁל שִׁכְלוּל הַחִנּוּךְ* בַּמּוֹשָׁבוֹת, לְהַצְלָחַת הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ וְהַפְרָחָתוֹ הִיא עוֹרְרָה אֶת לְבַב הָאֲגֻדָּה הַגְּדוֹלָה וְהַקְּדוֹשָׁה שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחַד מִגְּדוֹלֵי עוֹלָם, גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, נְדִיבִים וְגִבּוֹרִים, אַנְשֵׁי שֵׁם וְאַנְשֵׁי מַעֲלָה מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ, אֲגֻדָּתֵנוּ הַנֶּהְדָּרָה בְּעֹז לֵאלֹהִים חֶבְרַת "שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה", לְהָחֵל מַעֲשֶׂיהָ.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
121 - חינוך חלק י"ב
122 - חינוך חלק י"ג
123 - חינוך חלק י"ד
טען עוד
הֶאָח! אַחִים יְקָרִים, כַּמָּה יִרְחַב הַלֵּב וְיִשְׂמַח לִרְאוֹת כַּמָּה הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת הַחֲבֵרִים הַחֲבִיבִים וְהַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ בַּזְּמַן הַקָּצָר שֶׁבּוֹ אַךְ הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. כַּמָּה גְּדוֹלִים הֵם מַעֲשֵׂי צַדִּיקִים "כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ שֶׁמַּעֲצִים כֹּחָן שֶׁל צַדִּיקִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ".
פאר הבניין
אֵין דֵּי אֹמֶר בְּפִי וְלֹא דֵּי רֶגֶשׁ בִּלְבָבִי כְּדֵי לְבָרְכָם וּלְפָאֲרָם כְּמִדָּתָם הָרְאוּיָה לָהֶם. "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" - מַה נָּאִים הֵם הַבִּנְיָנִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵקִימוּ לְתַלְפִּיּוֹת, כַּמָּה הִשְׂכִּילוּ לַעֲשׂוֹת בָּזֶה מְחָאָה פֻּמְבִּית עַל כָּל אוֹתָהּ הָעֲלִילָה הַמְּצוּיָה בַּדּוֹר עַל אוֹהֲבֵי שֵׁם ד' הַחֲרֵדִים בְּאַהֲבָה וְיִרְאָה טְהוֹרָה לִדְבַר קָדְשׁוֹ, שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵרִגְשֵׁי הַהוֹד וְהָעֹז. הִנֵּה עֵידֵיכֶם בִּירָה*! רְאוּ הַבְּנִיָּה וְהַגִּזְרָה, הַפְּאֵר הַטֹּהַר וְהַנִּקָּיוֹן, הַמְּעִידִים עַל טוּב טַעֲמָם שֶׁל בּוֹנֵיהֶם. וְכַמָּה יָקָר לָנוּ טוּב טַעַם וְחֵן תִּפְאֶרֶת זֶה הַמְפַעֵם בְּלֵב אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, צַדִּיקִים וּתְמִימִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ. הַטַּעַם הַטּוֹב הַזֶּה הוּא עֲרֻבָּה נְכוֹנָה לָנוּ עַל הַסְּדָרִים הַנָּאִים שֶׁיָּשֹׂרוּ* בִּפְנִים הַהַנְהָגָה בְּעֶזְרַת ד' יִתְבָּרַךְ. בָּרוּךְ ד' הַבּוֹחֵר בְּצִיּוֹן שֶׁהֶחֱיָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה, לִרְאוֹת בְּהַתְחָלַת צְמִיחַת קֶרֶן לְעַם ד' עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ בַּמּוֹשָׁבוֹת, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, וּבְחַסְדּוֹ וְאוֹר פָּנָיו אָנוּ בְּטוּחִים כִּי בִּימִינוֹ נִסָּעֵד* לְהַגְדִּיל פָּעֳלֵינוּ בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת הָעוֹמְדוֹת וְשֶׁעֲתִידוֹת לְהִוָּסֵד בְּחֶסֶד ד' עַל עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ וְיָחִישׁ דְּבָרוֹ הַטּוֹב "כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ, וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם".
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
הַמְּשִׁיחוּת – עניינו של משיח. עוֹבֶרֶת – זמנית. מְסֻמֶּנֶת בִּזְמַנָּהּ – מוגדרת בזמן. חַיָּב – מלקות. מִתְעַגֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ – מתחכך בו ונמצא שסך ונהנה ממנו – וזה מותר. הָתָם – שם, לגבי שמן תרומה. כֵּיוָן דְּחִלְּלֵהּ הָא אִתְּחִיל – ברגע שהשתמשו בו פקעה קדושתו. דְּאִיתֵהּ עָלָיו לֹא אִתְּחִיל – שישנו על הכהן – בכל זאת לא נתחלל השמן מקדושתו. הַפְּרָחִים – 'פרחי כהונה'. לָאִישׁוּת – לתרופת הבגרות. חֲלִיפוֹת – שינוי. הַמְתֻכָּן – בעל תוכן. הַתְּעוּדָה – המטרה. עֵידֵיכֶם בִּירָה – יעידו (יוכיחו) בניית המבנים המפוארים. שֶׁיָּשֹׂרוּ – שישררו ויתקיימו. נִסָּעֵד – ניעזר.
ביאורים
הרב קוק חוזר לבאר את דברי הגמרא שבה פתח את הדרשה, ומסביר מדוע תינוקות של בית רבן נקראו 'משיחַי' – משיחות זו תכונה שטבועה באופן נצחי. הוא לומד זאת מההלכה האומרת שגם לאחר שנעשה שימוש בשמן המשחה המקודש – לא עוברת קדושתו, ומי שמשתמש בו לצרכי חול חייב כרת. כזו צריכה להיות הילדות – ילדות שלעולם לא נס לֵחָה, תום-קדושה שמלווה את האדם לאורך כל חייו.
חינוך כזה, שיוצר ילדי-נצח כאלה, מלאי תום וטהרה, מחוברים לרוח ישראל מדורי-דורות – הוא החינוך שנדרש בארץ ישראל, כפי שהסברנו בימים האחרונים, ובמיוחד שכאן יש צורך לשלב בחינוך הילדים אלמנטים רבים מחיי העולם הזה – ויחד עם זאת לשמור על מקומו העליון והחזק של הקודש. יש כאן קריאה גדולה לעיצוב הדור הגדל בארץ ישראל, שיגדל בטהרה ובקדושה, ויהיה מלא עוצמה ויכולת להגשים את משימת הדורות – ממלכת כהנים וגוי קדוש.
את דבריו מסיים הרב קוק בשבח והלל למקימי התלמוד תורה, אך נראה שגם בדברים אלה הוא מלמד אותנו עקרונות חשובים.
ראשית, ה' עוזר. יש סייעתא דשמיא. בזמן קצר הגיעו לתוצאות יפות, וכנראה שה' עוזר גם בגלל המצוה וחשיבות החינוך בארץ ישראל.
שנית, חשיבות הפאר החיצוני – לעִתים נדמה שלהיות יהודי נאמן לתורה פירושו למאוס לחלוטין בענייני העולם הזה. הרב קוק מלמד אותנו שיש חשיבות גם לעולם החיצוני, וכאשר בונים בניין קודש שהוא גם יפה ומפואר, והסדר והנקיון נשמרים בתוכו, יש בזאת הסברה לציבור שאינו מכיר יהדות מהי – בעצם יופיו והדרו.
שלישית, וכהשלמה לנקודה הקודמת – אחרי הבניין היפה צריכה לבוא הרוח המתוקנת והנעלה. בתוך הבניין המפואר שנבנה יש ליצוק סדרים מתוקנים של דרך ה'.
לסיום, מלמד אותנו הרב קוק לראות בכל התקדמות קטנה את התהליך הגדול. זוהי אינה רק חנוכת תלמוד תורה, אלא זהו שלב נוסף בדרך לגאולה השלמה. בעיני רוחו רואה הרב קוק יישובים רבים שעתידים לצמוח, הוא רואה איך יקומו תלמודי תורה נוספים ובהם יזכו צאצאי עם ישראל לינוק מרוח ה' ולברכת אלוהים, יצמחו ויפרחו על אדמת ארצנו הקדושה.
הרחבות
הלימוד בגיל צעיר
מִשְׁפַּט הַיַּלְדוּת הַמְאֻשָּׁרָה כְּשֶׁהִיא מִתְנַהֶלֶת בְּעֶרְכָּהּ הָרָאוּי. רבי אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ מסביר את המעלה הגדולה ללימוד דווקא בימי הנערות: "כתיב [קהלת יב א] 'וזכֹר את בוראיך בימי בחרותיך'. שאז הזמן היותר נאות לעבוד את בוראו, כי כאיש גבורתו וחיליה (=וכוחו) לאוריתא ליגע בכל כוחו על העיון ולהשים לילות כימים במיעוט שינה, ואז הוא פנוי שאין לו כל כך טרדות הזמן, ודעתו צלולה ומיושבת עליו ויוכל להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד. ומתוך שאין לו כל כך טרדות, ובפרט אם הוא סמוך על שלחן אביו שאין לו טרדה כלל, כל מה שלומד נרשם במוחו, וכמאמר חז"ל (אבות ד, כ) 'הלומד תורה ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש', שהיא ברורה ומתקימת, וזאת התורה היא שתעמד להם לתלמידי חכמים לעת זקנתם שתהא דעתם יותר מתישבת עליהם, שהתורה של הבחרות היא השאור שבעסה, אבן הראשה" [פלא יועץ, בחור]. בימי הבחרות ההבנה של האדם כבר במיטבה. יש לו יכולת הבנה במה שהוא לומד, ומצד שני עדיין אין לו טרדות פרנסה על כתפיו. ומשום כך האדם גם זוכר יותר טוב את הדברים שלמד בגרסא דינקותא והם נרשמים על ליבו יותר.
לעילוי נשמת יעקב בן אברהם אבא ז"ל
לרפואת קרוס בן שלום, מרי בת ערבי, אביבה בת נוריא הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
