בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • לקראת הנישואין
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
14 דק' קריאה 61 דק' צפיה
וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקֶיךָ בָּם
מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ
עד לפני 150 שנה מילאו יתושי הקדחת אל מקום הצרעה, שהייתה אמורה לעצור את הערבים שלא יתיישבו בארץ ישראל. יתושים אלו לא נתנו לערבים להתיישב באדמות הטובות של עמק החולה, חדרה, גדרה, עפולה, פתח-תקוה ועוד. התורה מספרת לנו כי הצרעות האלה לא באו מעצמן, אלא נשלחו על-ידי מנהיג הבירה. שנדע כי אלוקים מעורב בתהליך ההתיישבות ושולח לשם כך גם את היתושים.
הידיעה הזאת אמורה להסיר את החשש מריבוי הערבים בארץ ישראל. "לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא". אל תוותר על ארץ ישראל בגלל חשש מריבוי הערבים. תזכור כי התוכנית של ה' היא לשלח אותם מפה. אלא שהוא עושה זאת בקצב העלייה והריבוי של היהודים. "וְנָשַׁל֩ ה' אֱלֹקֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה" (דברים ז). וכן הוא אומר: " מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ" (שמות פרק כג כט).
הסכמי אוסלו נגד ה'
בימינו אנחנו יכולים לראות את הבטחת ה' מתקיימת. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר היהודים עלה בארץ ישראל אחרי מלחמת ששת הימים כמעט פי שניים וחצי. במקביל לעליית היהודים, הערבים עוזבים. אחרי מלחמת ששת הימים עזבו את ארץ ישראל בממוצע כל שנה 9,500 ערבים מיו"ש בלי לחזור. בסה"כ עזבו את הארץ הקדושה כ-300,000 ערבים עד שהחל תהליך אוסלו בשנת 1994. הסכם זה אפשר כניסת 45,000 מחבלים מתוניס ועוד 150,000 אזרחים ערבים ששפכו דמים של אלפי יהודים קדושים ופצעו רבים רבים. הסכם שהוא ממש נגד רצון אלוקים כפי שעולה מהפרשה שלנו.
שִׁיקְרָא לָא קָאִי
שקר לא מחזיק מעמד, ולמרות שההסכם הזה קיבל את אישור המעצמות, התקיים בו "רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת ה֗' הִ֣יא תָקֽוּם". עצת ה', שהערבים יצאו מפה, ממשיכה להתקיים, ולפי נתוני המנהל האזרחי של יו"ש, בין 1994 (שנת הסכם אוסלו) ל-2007 עזבו את יו"ש עוד 321,239 פלסטינים. ממוצע של 22,000 בשנה. לפי נתונים דמוגרפיים ערביים, ב-2007 עזבו עוד 59,861 ערבים את ארץ הקודש ולא חזרו. קשה לדעת כמה עוד עזבו בעשר השנים האחרונות, המספרים הללו מוסתרים כאילו היו הסוד המודיעיני החסוי ביותר.
וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה
הפלא הגדול הוא, כי מה שגורם לערבים לעזוב תנאים כל כך נוחים הוא התעמולה שלהם עצמם. הם מספרים על היהודים סיפורי זוועות ומבהילים את עצמם. ממש כמו שהפיצו במלחמת השחרור סיפורי זוועה על הטבח בדיר יאסין ובזכותו הפכה בריחת הערבים להיות נסיגה מבוהלת, כך גם היום ממשיכים הערבים לספר לעצמם ולעולם כי היהודים מערבבים דם של ילדים פלסטינים במצות חג הפסח. וכך הם ממלאים את חלקם בתהליך האלוקי המופלא.
לאן הולכים על הערבים הללו? כרבע מיליון מהם התיישבו באירופה, עוד רבע מיליון נמצאים בארה"ב. דרום אמריקה היא יעד מועדף. שם יושבים כ-600,000 מהם. אחרים נמצאים במדינות המפרץ, בקנדה ובשאר מדינות העולם.
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה – מהלכות שידוכים
מֵה' אִשָּׁה לְאִישׁ
נאמר בגמרא (מועד קטן יח ע"ב): אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן בַּר אִיצְטְרֻבָּלִי, מִן הַתּוֹרָה מִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים - מֵה' אִשָּׁה לְאִישׁ. מִן הַתּוֹרָה - דִּכְתִיב, (בראשית כד) "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵה' יָצָא הַדָּבָר". מִן הַנְּבִיאִים - דִּכְתִיב, (שופטים יד) "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא". מִן הַכְּתוּבִים – דִּכְתִיב: "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" (משלי יט).
ובמדרש (רבה ויצא) נאמר שמִזמן בריאת העולם הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים. ולכן "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת - שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" (תהלים קכז, וראה גר"א).
הִרְהוּרִים מֻתָּרִים, וּלְשַׁדֵּךְ הַבָּנוֹת
אעפ"כ שזו העבודה של ה', מצווה עלינו להיות שותפים בה, ובגמרא (שבת יב ע"א): "רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: אין משדכין את התינוקות לארס וכו' בשבת, דברי בית שמאי ובית הלל מתירין". והסביר רש"י שם כי דעת בית שמאי היא שאסור לשדך בשבת כי על זה נאמר: "ממצוא חפציך" (ישעיה נח). אמנם בית הלל מתירין, דקא סברי "חפציך" אסורים, אבל שידוכים מותרים כיוון שהם חפצי שמים (שו"ע או"ח שו סע' ו).
עַל אִשָּׁה יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא
וכיון שמה' אישה לאיש, חלק מההשתדלות היא תפילה שעושה מחצה. על כן בגמרא (ברכות ח ע"א) פירשו את הפסוק: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" (תהלים לב) – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, "לְעֵת מְצֹא", זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח) "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב". כי מה' אישה לאיש. ובגמרא (מו"ק יח) כתוב כי יש למהר ליארס את האישה, שמא מישהו אחר יתפלל עליה וימנע ממנו להתחתן אִתה. משמע שתפילה עושה בשידוכים יותר ממחצה. על כן יש להתפלל הרבה על זה. גם אדם על עצמו וגם הורים על ילדיהם כמו שכתב השל"ה בתפילתו על שידוכי הצאצאים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לָאָדָם, מָתַי יִשָּא אִשָּׁה
בן שמונה-עשרה לחופה
המשנה באבות (ה) אומרת: "בן שמונה עשרה לחופה". הגמרא (קידושין כט) מספרת על רַב הוּנָא שראה את רַב הַמְנוּנָא רווק. שלא לבש טלית על ראשו. אמר לו: "חָזִי דְּלָא חָזִית לְהוּ לְאַפָּאִי עַד דְּנָסְבַת". אל תראה את פני עד שתתחתן. "רַב הוּנָא לְטַעֲמֵיהּ - דְּאָמַר, בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה - כָּל יָמָיו בַּעֲבֵרָה. 'בַּעֲבֵרָה', סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אֶלָּא אֵימָא, כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה". שאותם שנים שאיחר בחתונה משפיעים לרעה על כל שנותיו. "אָמַר רָבָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לָאָדָם - מָתַי יִשָּא אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ עֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא, אוֹמֵר, תִּפַּח עַצְמוֹתָיו" (של אותו האיש).
המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן – וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ
"אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמִי, אַדְּיָדָךְ עַל צַוְּארֵיהּ דִּבְרִיךְ - מִשִּׁיתְסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. וְאַמְרֵי לָהּ, מִתַּמְנֵי סְרֵי עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כְּתַנָּאֵי, (משלי כב) 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר, מִשִּׁיתְסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַד אָמַר, מִתַּמְנֵי סְרֵי וְעַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע". אמר רבא לרב נתן בר אמי: כל עוד יש לך השפעה על הבן שלך, תחתן אותו עם אישה מגיל 16 ועד 22. ויש אומרים מגיל 18 עד 24. וזו באמת מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה בפירוש "חנוך לנער על פי דרכו". מהו המרווח הרצוי, האם 22-16 או 24-18.
וכן הוא בגמרא (יבמות סב ע"ב): המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא". ולהלכה נפסק כי ישתדל אדם להשיא את בניו לפני גיל 20 (שו"ע אבה"ע א' סע' ג-ד).
עתה הזקין יצר הרע ונתחזק בתוקף גדול
וכן כתב החיד"א (נחל קדומים, פרשת אמור, ויקרא כא, יג) שאין לאחֵר את גיל הנישואין בימינו יותר מגיל ח"י, דתורה חתומה ניתנה בש"ס ופוסקים, ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלויים בזה וכו', דהגם שעתה הגוף חלש, מ"מ עתה הזקין יצר הרע ונתחזק בתוקף גדול. וכך היה מו"ר אבא הולך ומורה שישתדל אדם גם להתחתן וגם להשיא את בניו לפני גיל 20, ולא יתחשב באלה המסבירים כי צריך לאחר את הנישואין מטעמים שונים, שבכך הוא כל ימיו בהרהור עבירה (וראה עוד בן איש חי ש"ש שופטים א).
מָתוּן נְסִיב אִתְּתָא
ובגמרא (קידושין מא ע"א): "דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך'". וברמב"ם (פכ"א מהא"ב ה"ג) כתוב כי מותר לאדם להסתכל על האישה שעמה הוא משתדך "כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות". וכן פסק בשולחן ערוך (אבן העזר כא ג).
ומה שהקלו בזה בגלות להשיא אישה בלי שיראנה קודם לא היה אלא מחמת צער הגלות, שהיו מתי מעט יהודים במקום אחד ולא היו הרבה הצעות לבחור ולבחורה, והקלו להשיאם בשידוך ההורים. אבל בימינו, שיהודים רבים נמצאים במקום אחד, חזרנו לדין הגמרא שלא יישאנה עד שיראנה (עיין בית שמואל סימן לה ס"ק ב). ואין הכוונה לראות פעם אחת, שהרי אמרו בגמרא (יבמות סג) "מָתוּן נְסִיב אִתְּתָא" ופירש רש"י "המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית".
כל שיוצאים יותר ונתראים יותר - מתגרשים ביותר
ולא כיוונו חכמים שיכיר אדם אישה חודשים רבים או שנים רבות. וכבר כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן רלה) כי בימינו יש חושבים שצריך להכיר את בת הזוג הרבה זמן ודוחים את הנישואין שנים רבות, כי בכך יתחזקו הנישואים לדעתם. והוא דוחה דבריהם ואומר כי הניסיון מראה כי דרכם לא מצליחה וכמות הגירושים בקרב אלה שמאריכים בפגישות היא רבה הרבה יותר מאשר בעבר, שהיו מכירים היכרות קצרה ומתחתנים.
"לכן צריכים הצעירים בעצמם לראות אם נושאים חן זה לזה". אבל לא לחכות הרבה ולהתראות הרבה. שהניסיון מוכיח כי "כל שיוצאים יותר ונתראים יותר - מתגרשים ביותר. והא ראיה דבני עם הארץ שיוצאים חדשים ולפעמים שנים זה עם זה ואח"כ נושאים זה את זה, ואעפ"כ הם מתגרשים, כמעט ארבעים אחוז מהם מתגרשים".

הבל היופי?
וּלְבַשְׁיֵיהּ וּנְכַסְייִהּ, כִּי הֵיכִי דְּקָפְצוּ עֲלָהּ אִינְֵשי
כפי שנאמר לעיל, ההשתדלות של ההורים בהשאת הילדים היא דווקא בגיל צעיר, שאז דבריהם נשמעים יותר. ולכן הגמרא אמרה "אַדְּיָדָךְ עַל צַוְּארֵיהּ דִּבְרִיךְ" – כשידיך נמצאות על צוואר בנך. ובאמת זו הלכה גם ביחס לבת. וכך בגמרא קידושין (ל ע"א) למדו מהפסוק בירמיה (כט) שההשתדלות היא, כמובן, גם על הבנות. שנאמר: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים".
והקשו בגמרא: "בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ - בְּיָדוֹ, אֶלָּא בִּתּוֹ - בְּיָדוֹ הִיא?" – כיוון שדרך העולם היא כי איש מחזר אחר אישה ולא להפך, בידו לעודד את בנו להציע נישואין. אבל מה יעשה אדם כדי שיציעו נישואין לבתו? ועונה הגמרא כי ירמיהו הנביא אומר שזה גם בידי ההורים. "הָכִי קָאָמַר לְהוּ, נִתֵּן לָהּ מִידֵי, וּלְבַשְׁיֵיהּ וּנְכַסְייִהּ, כִּי הֵיכִי דְּקָפְצוּ עֲלָהּ אִינְֵשי". תנו לבת נדוניה וקנו לה בגדים מתאימים כדי שיציעו לה הרבה הצעות נישואין.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוָּולְתָּן
על חשיבות הבגדים והאיפור למדנו גם בגמרא (נדרים סו ע"א) שמספרת על אדם שהציעו לו להשתדך עם בת אחותו, ולא רצה, וכנראה לחצו עליו ונדר שלא יישא אותה. ובאו ושאלו את רבי ישמעאל, ואמר להם להכניס אותו לחדר הלבשה ואיפור "וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְיִיפּוּהָ". אחר כך הפגישו את הבחור הנודר עם הבחורה וראה את יופיה הרב. "אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי, מִזּוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לֵיהּ: לָאו". לא ידעתי שהיא כל כך יפה. "וְהִתִּירָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל", כי הנדר היה נדר טעות.
מספרת הגמרא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוָּולְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת, "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה". כי כנראה זה לא היה סיפור אחד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל (ש"ב א) "בְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־שָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִם־עֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן". שגם שאול המלך היה משתדל שילבישו את בנות ישראל ויקשטו אותן כדי שיקפצו עליהן חתנים (עיין "אור-החיים" הקדוש בראשית כט, יז).
דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים מחריבין דעתו של אדם
ואע"פ ששיבחו חכמים את יופיין של האימהות הקדושות, הוא לא היה בראש מעייניהן. וצריך להיזהר ביופי שכל מעייני האישה נמצאים בו. עליו נאמר: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). שלפעמים יש אִשָּׁה יָפָ֗ה וְסָרַת טָעַם ובפנים היא חסרת כל, והיא זו שנמשלה לקישוט יפה המכסה על טומאה. בחינת "נֶ֣זֶם זָ֭הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר" (משלי יא כב).
ולכן אף שנאמר בגמרא (ברכות נז ע"ב) "שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול ומראה וריח. שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים". עם זאת כתב המהרש"א כי יש גורסים מחריבין דעתו של אדם. כיוון שכאשר אדם עושה מהם עיקר, הם מחריבים את הכול.
ובגמרא (תענית כג ע"ב) הובא מעשה ברבי מני, שהיה רגיל ללמוד לפני רבי יצחק בן אלישיב, ופעם אחת ביקש ממנו להתפלל על אשתו שתהיה יותר יפה. שאל רבי יצחק בר אלישיב: "מַה שְׁמָהּ? 'חַנָה'. אמר רבי יצחק: 'תִּיתְיָפֶּה חַנָה'! נִתְיַפְּתָּה". עבר זמן והתחילה חנה אשתו של רבי מני להתקשט בביתה ולריב אתו בגלל יופיה. חזר רבי מני ובכה לפני רבי יצחק בר אלישיב. "אָמַר: 'תַּחֲזוֹר חַנָה לְשַׁחְרִירוּתָהּ'! וְחָזְרָה חַנָה לְשַׁחְרִירוּתָהּ" (ועיין רש"י תענית ז "שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו").
היופי של מנהיגי ישראל
ובאמת יש לשאול: וכי ייפוי נשים הוא תפקידו של רבי ישמעאל כהן גדול, או של שאול המלך? אלא ששניהם היו מנהיגי ישראל, וכשרואים מנהיגי ישראל שיש חולשה בתחום הזה של הנישואין, צריכים הם לאזור חלציהם, למצוא את שורש הבעיה ולתקן אותה מהשורש. ולפעמים מסתבר כי הבעיה היא בבחורים שמחפשים את החן והיופי, ובמקום להטיף לחתנים מוסר על כך, השקיעו רבי ישמעאל ושאול המלך ביופיין של בנות ישראל וכך תיקנו את הקלקול הזה.
עוד צריך לומר, כי דווקא רבי ישמעאל ושאול המלך היו עושים כן, שהיו שניהם מפורסמים ביופיים וידעו את השפעתו הגדולה, ומתוך הכרות עם מהותו של היופי גילו את היופי האמיתי שנמצא אצל כל בת ישראל ולפעמים מסתתר בגלל דברים חיצוניים ופחות משמעותיים.
הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה – צָרִיךְ שֶׁיִבְדוֹק
שידוכים - כבוד לאישה
הגמרא (יבמות נב ע"א) מספרת כי רב היה מלקה מלקות מדרבנן למי שהיה מקדש את אשתו בביאה, למרות שזה מותר על-פי ההלכה, שכן מדובר בפריצות, בגסות ובזלזול. גם מי שפגש אישה בשוק וקידש אותה שם היה מקבל מלקות מאותה סיבה. כן היה מלקה מי שמקדש אישה בלי שעשו קודם שידוכים. "דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה, ומאן דמקדש בשוקא, ומאן דמקדש בלא שדוכי וכו'". כי כל דבר של קדושה צריך הכנה, ובוודאי קידושין צריכים הכנת הנפש. ולכן צריך לשדך אישה קודם שיקדשנה.
נְחוּת דַּרְגָּא וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינא
ובגמרא (יבמות סג) נתנו עצה לבחור ואמרו לו: "נְחוּת דַּרְגָּא וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינא". כלומר, צריך אדם לחפש אישה צעירה וקטנה ממנו, ובלבד שההפרש לא יהיה גדול מדי. ומובא בגמרא (קידושין מט) כי בהפרש גדול אומרת האישה: "מסאנא דרב מכרעאי, לא בעינא" – אני לא רוצה נעל גדולה מרגלי. ואע"פ שבוודאי הנעל הגדולה יותר יקרה, עם זאת היא לא מתאימה לי כי היא לא במידתי.
מה לחפש?
צניעות ומידות טובות – כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יט הלכה יז), שהדרך העיקרית לדעת איזו משפחה היא מזרע ישראל ובאיזו משפחה התערבבו פסולי ייחוסין היא לפי ההתנהגות שלהם: "כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחילה. ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר - חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם".
1. משפחה טובה – בשולחן ערוך (אבן העזר ב ו): "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ". "אָמַר רָבָא, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִבְדוֹק בְּאַחֶיהָ".
2. קשר נפשי, אהבה – בגמרא (קידושין מא ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה. שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך".
3. יראת שמים – שכן כתוב (משלי לא) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל".
4. בריאות - בשו"ע (אבן העזר ב ז) "לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין. ולא ממשפחת נכפין. והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם לידי כך".
5. הפרש גילים – בדרך כלל נוהגים לשאת אישה צעירה בשנה או בשנתיים, כמו שאומרת הגמרא (יבמות סג ע"א) בשם רב פפא: "נְחוּת דַּרְגָּא - וּנְסִיב אִתְּתָא". אבל אין זה מעכב ואפשר שהבחור יהיה יותר צעיר, ובלבד שלא יהיה ביניהם הפרש גדול מדי של שנים. כך כתוב בשו"ע (אבן העזר סימן ב ט): "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות". ואע"פ שכעת הם מסתדרים טוב ביניהם, אין לנישואין הללו תקווה גדולה כי אחרי כמה שנים יתרחקו בניהם בני הזוג והרי זה גורם להם קלקול גדול.
6. פרנסה אפשרית – כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה יא) "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה".
7. דעת ההורים – בשולחן ערוך (יורה דעה רמ סעיף כה ברמ"א): "אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב". עם זאת חובת ההורים לייעץ לבנים. והבנים צריכים לשקול את דברי ההורים בכובד ראש.
8. שם האישה כשם אם החתן; שם החתן כשם אב הכלה – יש צוואה של רבי יהודה החסיד שלא להתחתן עם אישה ששמה כשם אמו ועם חתן ששמו כשם אביה של הכלה. מובא בפת"ש (אבן העזר קטז סעיף ו דברי הנודע ביהודה באהע"ז סי' ס"ט) "דכל הצוואה הייתה רק לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים". עם זאת היה אומר מו"ר הרב זצוק"ל שבמקרים כאלה צריך לקבל ברכה מרב גדול. גם להיזהר שלא לקרוא לאשתו בשמה הפרטי כששמה כשם אמו, שיש בזה חוסר כבוד.
9. עדות שונות – עדה שונה לא מעכבת שידוך. ואמרו חכמים כי ט"ו באב הוא יום טוב שהותרו שבטים לבוא זה בזה. וצריך רק לשים לב להבדלים שביניהם כדי שלא יופתעו בעתיד.
10. שמות, גימטריות – כמה וכמה פעמים אמר מו"ר הרב זצוק"ל שצריך להיזהר מ"רבנים" שמפרקים זיווג בגלל שמות או שמחתנים בגלל שמות. צריך להתחתן לפי הדברים המנויים לעיל שהם הדרכת חז"ל ולא על-פי שמות או גימטריות וכד'.
11. כסף – כתב הרמ"א כי לא לא מתחתנים משום ממון. וכל מי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שהאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכו', אלא כל מה שייִתן לו חמיו וחמותו ייקח בעין טוב, ואז יצליח (ב"י בשם א"ח).
12. סימנים משמים – גם אליעזר עבד אברהם לא הסתמך רק על הסימנים משמים, אלא על משפחה ומידות וחסד. והגמרא אומרת כי יש מי ששואל ועונים לו כהוגן ויש מי שעונים לו שלא כהוגן. ולכן לא יסמוך אדם על סימנים משמים בלבד.

ימינך פשוטה לקבל שווים
שידוך עם בעל תשובה
בשו"ת "מנחת יצחק" (חלק ו סימן קלט) נשאל על שידוך של בעל תשובה, שאסור לצערו ולומר לו "זכור מעשיך הראשונים" – ושאלוהו: האם מותר לומר למשודכים שבעברו הוא עשה עבירות חמורות ביותר? והשיב כי אם שואלים אם העבירות הללו היו בעבר הרחוק של הבחור "ומאז לא נשמע ממנו מאומה, והוא עוסק בתורה - אין לגלות להשואל, ואם לפי דעת הנשאל הוא שידוך הגון, יכול ליעץ לעשות השידוך". ומכל מקום יאמר לשואל כי פלוני הוא בעל תשובה, שלא יהיה מקח טעות. אמנם אם לא נתברר שעשה תשובה – צריך לגלות לשואל על חטאו.
יש תשובה אפילו על חמורות שבחמורות
והביא את תשובת המהרי"ט (ח"ב סי' ח') על אדם שחטאיו עצמו מספר וגדלו עוונותיו מנשוא. שנים ארוכות בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ועשה תשובה ועכשיו הוא בן תורה, מכבד שבתות וימים טובים, האם תועיל תשובתו? וענה המהרי"ט כי תשובה מועילה אפילו על חמורות שבחמורות. ובלבד שישנה את אורחות חייו הקודמים. ויתמיד בזה זמן רב. ויתרחק מן הכעור ומן הדומה לו (ועיין שם באורך כל דרכי התשובה).
וכמו שנאמר על אלישע בן אבויה, שחטא והחטיא את הרבים ומן השמים לא רצו לקבלו בתשובה. ואעפ"כ בשעת פטירתו התחרט על מעשיו כמובא בירושלמי (חגיגה ט ע"ב) "באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר".
שידוכי טעות
לכן, כשמדובר בשידוך - צריך לספר לכלה באופן מאוד כללי על מעשי העבר של החתן בלי לפרט את מעשיו, כי לפעמים לא ניחא דעתא באחד שטעם טעם חטא שנאמר עליו "מים גנובים ימתקו". ועלול החתן להצטער כל ימיו שלא טועם את טעמו בהיתר. והובא בבית יוסף (יו"ד רכח) דברי הגהות מרדכי דשבועות (סי' תשפא) על איש ואשה שקיבלו עליהם חרם הקהילות לישא זה את זה ונשתמד האיש ושב אח"כ בתשובה. ואמר הבית יוסף כי למרות ששב בתשובה לא צריכה האישה התרה לשבועה שלה, כי על דעת משומד לא נשבעה. ואע"פ שחזר בתשובה יכולה לומר על דעת זה לא נשבעתי. ולאו דווקא אם המיר דתו, אלא אף אם קלקל מעשיו בשאר עניינים (עיין ד"מ שם בשם הרשב"א).
ויהי רצון שנזכה לראות בתשובה שלמה של כל ישראל, ונזכה לראות בגאולתם של הרווקים והרווקות, שה' ימלא מחסורם ויזכה אותם באהבה, אחווה, שלום ורעות, להם ולבניהם אחריהם, אמן.

סיפור
אין ייאוש בעלים כלל
את הסיפור הזה סיפרה אישה שהגיעה ללשכתו של הרב שמואל אליהו שליט"א, ועל אף השנים שעברו מאז התרחשותו של הסיפור הזה, ההתרגשות עדיין ניכרה בקולה. וכך סיפרה:
הייתי רווקה הרבה שנים. עשיתי כל מה שרק יכולתי, וגם מה שכבר היה לי קשה לעשות, אבל לא זכיתי לישועה. הגעתי אל הרב זצ"ל, מיואשת לגמרי. האמת, כבר לא האמנתי שמשהו יעזור. אבל בכל זאת הגעתי. המילים היחידות שהצלחתי לומר לרב היו: אני מיואשת, אני רוצה להתחתן.
עד היום הצעקה של הרב מהדהדת לי באוזניים. הרב הרים את קולו ואמר: ייאוש? אין ייאוש בעולם כלל. תתפללי מנחה ותתחתני.
סיפרתי קודם שהגעתי מיואשת לגמרי, אבל כנראה משהו בצעקה הזאת פתח לי את הלב ואת הרצון. וכמובן הברכה של הרב. כי לא עברו ימים רבים, שבהם כמובן הקפדתי להתפלל מנחה, ומצאתי את שאהבה נפשי.
אבל כאן לא הסתיים העניין. לאחר החתונה ציפינו כמובן לילדים, אבל לאחר תקופה שלא זכינו לפרי בטן, ובעקבות בדיקות שעשינו, אמרו לנו הרופאים שאין לנו סיכוי להביא ילדים לעולם. אבל אני זכרתי את הצעקה של הרב כי אין ייאוש בעולם כלל, וקיבלתי על עצמי לא להתייאש. להפך, להתחזק באמונה ובביטחון. ואכן, ב"ה, זכינו וקיבלנו מתנות נפלאות, ילדים מתוקים.
(מתוך "אביהם של ישראל" כרך ו')




תשובה כהלכה
ניתוח לב פתוח. יש מישהי שהציעו לי בשידוך, נפגשנו פעם אחת והמראה שלה לא הכי נאה בעיניי. אם נושאים אישה, זה לכל החיים, ואני חושש להמשיך עם זה. גם ליופי יש תפקיד. מה כדאי לעשות?
כדאי לך להיפגש אתה עוד כמה פעמים. אם תראה שהיא מתאימה לך רוחנית, יש פתרונות יצירתיים לגבי היופי. הכרתי בחור מיוחד שנפגש עם בחורה מיוחדת, אבל הוא לא רצה לשאת אותה בגלל שלא הייתה מספיק יפה בעיניו. הצעתי לו שנבקש מהבחורה לעשות ניתוח פלסטי. אמר לי: אין לי אומץ לומר לה. אמרתי לו: היא תשמח יותר לנתח מאשר להישאר רווקה. הציע לה, והיא הסכימה. וסיכמו ביניהם לעשות את הניתוח אחרי החתונה. כשהיא הזכירה לו אחרי החתונה את הזמן לעשות ניתוח, הוא אמר לה: עזבי. את יפה בעיני יותר מכל דבר אחר. אל תקלקלי את יופייך.

והיו לבשר אחד. איך זה הגיוני שה' עשה בעולם הזה אפליה כלפי נשים ויתרון לגברים?
הקב"ה יצר זכר ונקבה כאחד, וגם אחרי שנפרדו הם צריכים להיות אחד – ועל זה בא הציווי "לא טוב היות האדם לבדו". רק איש ואישה זכו למצב של "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". כל ההבחנות בניהם הן כהבחנות בין איברים שונים בגוף אחד. כל אחד עם תפקידים שונים.
בחטא אדם הראשון נוצרה הפרדה ואפליה ביניהם. "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". זה קלקול שלנו ותפקידנו לתקן אותו. לכן לעתיד לבוא, ממש בקרוב, אחרי שיתוקן חטאה של חוה אמנו בשלמות, כתוב שהאישה תהיה עטרת בעלה, כלומר לה יהיה יתרון.

הקדשה
השיעור מוקדש לעילוי נשמת ר' סעדיה בן בדרה זצ"ל, שיום פקודתו ח' אב. רוח השם תניחנו בגן עדן, אמן.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il