ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
יא. מֵרַעְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁהֵם מְבִיאִים לִידֵי עַצְבוּת צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים, כִּי יְסוֹד הַשִּׂמְחָה הַקְּשׁוּרָה בְּעֹמֶק הַקֹּדֶשׁ הוּא גָּדוֹל מִכָּל תֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר בָּאוֹת לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן* יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם עַד שֶׁתִּתְכּוֹנֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ, וִיקַבֵּל עָלָיו כָּל הַתֹּכֶן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם בְּדֶרֶךְ חֶדְוָה וְשִׂמְחָה הָרְאוּיָה לְיִשְׁרֵי לֵב עוֹבְדֵי ד' בֶּאֱמֶת.
עצבון הליקוי הנשמתי
יב. יֵשׁ עִצָּבוֹן פְּנִימִי, שֶׁבָּא מֵהַרְגָּשַׁת הַלִּקּוּי• הַנִּשְׁמָתִי. בְּיִחוּד כְּשֶׁהַתְּכוּנָה הַמַּעֲשִׂית הִיא לְקוּיָה, וְאֵין הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָאַחֲרָיוּת• הַמַּעֲשִׂית מְפֹרֶטֶת כָּל כָּךְ, מַרְגֶּשֶׁת הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר בְּחֶסְרוֹנָהּ מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּחַ הַמַּעֲשִׂי הוּא קָרוֹב לְחוּגָהּ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל הַחוּג הַמַּעֲשִׂי, שֶׁלְּקֻיּוֹתֵיהֶם מִתְפַּשְּׁטוֹת יוֹתֵר בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי• הָרָחוֹק, הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ חֶסְרוֹנָם עַד כְּדֵי עִצָּבוֹן, וִיכוֹלִים לִהְיוֹת יוֹתֵר שְׂמֵחִים בְּטִבְעָם. אָמְנָם, מִי שֶׁלִּקּוּיָיו הַמַּעֲשִׂיִּים נוֹגְעִים לְלִבּוֹ, וּשְׁאִיפוֹתָיו הֵן רוּחָנִיּוֹת אַדִּירוֹת, יִרְאֶה לְהַגְבִּיר אֶת הַשֶּׁטֶף הָרוּחָנִי• וּלְשַׁעְבְּדוֹ• לָעוֹלָם הַמַּעֲשִׂי בְּאֹפֶן שֶׁיָּאִיר אֶת הָאֹפֶק הַמַּעֲשִׂי, וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית• יִתְפַּתַּח, וְהָיָה לְמָאוֹר שֶׁל תְּשׁוּבָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַכֹּל, אֶת הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהָעִיּוּנִיִּים• בְּיַחַד.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
106 - אורות התשובה פרק י"ד ח'-י'
107 - אורות התשובה פרק י"ד י"א-י"ג
108 - אורות התשובה פרק י"ד י"ד-ט"ז
טען עוד
יג. אַף עַל פְּגָמִים שֶׁיְּסוֹדָם הוּא חֲלִישׁוּת הַגּוּף* צְרִיכִים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִתְפַּחֵד יוֹתֵר מִדַּי, בְּיִחוּד מִפְּנֵי הַפְּגָמִים הַלָּלוּ שֶׁהַמֶּזֶג הַחוֹלֶה שֶׁל הַגּוּף הוּא סִבָּתָם, שֶׁכְּבָר יֵשׁ פֶּתַח גָּדוֹל לְחֶסֶד עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב ד' לוֹ עָווֹן אֶת מַה שֶּׁבָּא לְיָדוֹ בְּאֹנֶס הַמֶּזֶג, בֵּין בַּמֶּה שֶׁהוּא בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. וּכְשֵׁם שֶׁטּוֹבָה הִיא מַרְדּוּת• בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם כָּךְ נְחוּצָה הִיא הַהִתְאַמְּצוּת הַלְּבָבִית•, כְּדֵי לִהְיוֹת נָכוֹן• לַעֲבוֹדַת ד' בְּתוֹרָה וּבַעֲבוֹדָה תַּמָּה, בְּדֵעָה צְלוּלָה עַד כַּמָּה שֶׁהַיָּד מַגַּעַת.
חיסרון גופני או ידיעתי
יג*. לִפְעָמִים מִתְאַמְּצִים לְתַקֵּן הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין מַגִּיעִים. וְסִבַּת הַדָּבָר הוּא שֶׁהַחֶסְרוֹן מֻנָּח בְּאֵיזוֹ חֻלְשָׁה גּוּפָנִית, אוֹ בְּחֶסְרוֹן יְדִיעָה וְהִתְרַגְּלוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וְהַחַיִּים, וְאָז הֵם הֵם גּוּפֵי תּוֹרָה•.
___________________________
הַלִּקּוּי – החסרון. הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָאַחֲרָיוּת – הקפדה ודקדוק בפרטי הלכה. בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי - בתחום האמוני והמידותי. הַשֶּׁטֶף הָרוּחָנִי – לבנות בנין אמוני ונפשי מתוקן. וּלְשַׁעְבְּדוֹ – לצרפו בקשר פנימי. עֵסֶק הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית – לימוד הלכה. וְהָעִיּוּנִיִּים – הרוחניים המופשטים. מַרְדּוּת – הכנעה. הַהִתְאַמְּצוּת הַלְּבָבִית – אומץ וגבורה. נָכוֹן – מוכן. הֵם הֵם גּוּפֵי תּוֹרָה – אף שהתיקון הוא בענייני 'עולם הזה', מכיוון שבו תלוי התיקון המוסרי נחשב הוא כעצמותה של תורה.
ביאורים
הרב קוק עוסק כאן בשלושה דברים מצערים העוסקים בענייני החטא והתשובה.
הראשון הוא רגשי התעלות הבאים יחד עם עצבות. לעתים האדם מרגיש נטייה לקודש, אולם הוא יודע שאם ילך אחרי נטייה זו, הדבר יגרום לו עצבות. הרב קוק מבאר שדווקא רגשי הקדושה הבאים יחד עם שמחה הם הגדולים יותר מכולם, ולכן פעמים האדם צריך להסיח דעתו מרגשי קודש שכאלה ולהתעלות דווקא בשמחה. כמובן, אין כוונת הרב קוק שהאדם יוותר על קיום מצוות או יעבור עבֵרה מחשש שהדבר יגרום לו עצבות, שהרי לא הותרו לאדם דברים אלו.
השני, מצוי אצל אדם שנטיותיו הרוחניות חזקות ואילו הנטיות הגשמיות חזקות פחות. אדם כזה עלול להיכשל יותר ולמעוד כאשר עולמו הרוחני נפגש בחיי החומר, כיוון שהוא מוכשר פחות להתמודדות בעולם גשמי. במצב זה, האדם צריך לעבוד ולחבר את עולמו הרוחני לעולם המעשי. אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא באמצעות עיסוק בצדדיה המעשיים של התורה.
השלישי, הוא פחד הנובע מירידות, שחווה האדם, שהגורם להן הוא חולשה גופנית. אדם שגופו חלש או חולה, עלול להימנע מלעשות מעשים טובים או לעשות חטאים. אולם על האדם להשתחרר מפחד זה, להבין שהקב"ה מוחל על מעשה שקרה לאדם באונס, לשוב בתשובה על מה שהיה, להתאמץ להמשיך לעלות מעלה מעלה, ולעבוד את ה' ללא מורא ומתוך צלילות הדעת.
לעתים חולשה גופנית זו גורמת לכך שהאדם מתאמץ לתקן את מעשיו ואינו מצליח. ומכיוון ששורש הבעיה היא בחולשה הגופנית, על האדם לחזק את גופו לצורך תיקונה. בדומה לכך, לעתים חוסר הצלחה בתיקון המעשים, נובע מחוסר ידע או מחוסר ניסיון בענייני העולם ובענייני החיים המעשיים, לכן גם כאן הפיתרון נמצא דווקא ברכישת הידע והניסיון האלה.
הרחבות
*יסוד השמחה ויסוד היראה
מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ עִצָּבוֹן. בספר הכוזרי כתוב: "...העדפת הכוח האחד מביאה להזנחת כוח אחר... כללו של דבר שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה והאהבה והשמחה. התקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה" [כוזרי ב נ]. בהתאם לכך כותב כאן הרב קוק שיש להיזהר ממחשבות של יראה שפוגעות בשמחה. יש לשלב בין כל כוחות האדם כך שאחד לא יפגע באחר.
*הנזק הרוחני מחולשת הגוף
פְּגָמִים שֶׁיְּסוֹדָם הוּא חֲלִישׁוּת הַגּוּף. בעניין בריאות הגוף והנפש כותב הרב קוק : "החלישות והעייפות הנן מבוא לכל המידות הרעות. הן מעוררות את העיצבון, והעצבות מביאה את הכעס ואת הגאווה, את הקנאה ואת המשטמה, ואת כל הנטיות היותר שפלות. לזאת, ההנהגה של בריאות, של האומץ הגופני, היא עבודת הקודש בעד הכלל ובעד הפרטי" [שמונה קבצים ה קסז]. תחושות רעות ש'סוחב' האדם לאורך הזמן מחדירות בו תחושות של לחץ והוא מרגיש מאוים, וכך כל הסובב אותו נראה לו שמתחרה בו ומתנגד לו. דבר זה מביא לכעס, לקנאה ולמשטמה כלפי הסובב, ולגאווה הנובעת מהצורך להרגיש חזק כדברי הגמרא 'איסטרא בלגינא קיש קיש קריא' [בבא מציעא פה:]. לא כן הוא האדם השמח, הוא מרגיש שלא חסר לו דבר. אין לו סיבה לחשוש מהסובב אותו, והוא ילך עם טבעו הטוב לרצות בטוב האחר ולשמוח בכל הצלחה ובכל טובה של רעהו.
שאלות לדיון
א. מדוע חשובה כל כך השמחה בתשובה? מדוע מסוכנת היא העצבות?
ב. איך נזהה חולשה גופנית כמניעה מחזרה בתשובה?
להצלחת יצחק בן שלום
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
