ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום טוב
שאלה: מותר לבשל ביום טוב את סעודות החג, אך אסור לבשל אוכל שאינו לצורך החג. כלומר אסור לבשל מיום טוב לחול, מיום אחד של ראש השנה ליום השני או מיום טוב לשבת (כשלא הניח עירוב תבשילין). השאלה היא האם אדם המבשל ביום טוב את סעודת החג יכול להוסיף ולבשל כמות גדולה יותר מהנצרך לו ליום טוב, על מנת שיוכל לאכול מהאוכל לאחר יום טוב? האם הדבר מותר או שהוא הכנה האסורה מיום טוב לחול או לשבת?
תשובה: בברייתא בגמרא (ביצה יז א) כתוב: "ממלאה אישה כל הקדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד, ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה" כלומר מותר ביום טוב להרבות בכמות הבישול והאפיה מעבר לכמות הנצרכת ליום טוב עצמו וכך נפסק להלכה בשו"ע (תקג א ב).
הראשונים דנים מדוע מותר להרבות בשיעורים ביום טוב? מדוע לא לאסור זאת משום מכין מיום טוב לחול ?
מדברי הגמרא והראשונים עולה שיש שני תנאים שאם אחד מהם מתקיים יהיה מותר להוסיף בכמות ההכנה,
א: ההוספה מועילה לאוכל המתבשל לצורך היום טוב עצמו. ב: אין טרחה (מלאכה) נוספת בהוספת הכמות.
להלן נבאר תנאים אלו:
היתר להוסיף כשמועיל לאוכל הנצרך ליום טוב עצמו
למדנו שמותר למלא את התנור בפת למרות שצריך ליום טוב רק פת אחת. הגמרא בעצמה מנמקת את ההיתר בכך שהפת הנצרכת ליום טוב נאפת יפה בזכות ריבוי הפת בתנור, ממילא יוצא שמילוי התנור בפת הוא צורך יום טוב עצמו. כך הסבירו חלק מהראשונים את ההיתר לבשל בשר בקדירה יותר מהכמות הנצרכת ליום טוב, ריבוי הבשר בסיר מוסיף טעם לבשר המתבשל ביום טוב עצמו.
היתר להוסיף כשאין טרחה נוספת בהוספת הכמות
למדנו שמותר להרתיח כמות גדולה של מים למרות שדי לו במעט מים ליום טוב. רש"י כתב שההיתר נובע מכך שהמבשל טורח טרחה אחת בלבד למרות הכמות הגדולה של המים אותה הוא מרתיח. וצריך להבין מה משמעות התנאי שלא להוסיף בטרחה, בהערות איש מצליח (הערה 4 על מ"ב ס"ק יד) הוכיחו שהאיסור להרבות טרחה הכוונה להרבות בעשיית מלאכה נוספת, כלומר פעולה המוגדרת כמלאכה במלאכות שבת ויום טוב. לכן כל עוד הסיר לא מונח על האש מותר להוסיף לו מים אעפ"י שיש טרחה בהוספה, מכל מקום אין בה תוספת מלאכה. אך כשהסיר מונח כבר על האש אין להוסיף מים שלא נצרכים לאותו היום משום שבכל תוספת הוא טורח במלאכת בישול. לפי רש"י זו סיבת ההיתר לבשל כמות בשר גדולה מהרגיל, כאמור לעיל, משום שהמבשל לא טורח טרחא נוספת בבישול הבשר.
הלכה למעשה בדין תוספת בישול ביום טוב
א: כשמבשל את סעודת החג מותר להוסיף כמות בבישול אעפ"י שאינו צריך לה ביום טוב בהתקיים אחד משני תנאים, 1: לא מוסיף מלאכה בעקבות ריבוי הכמות, למשל מותר להרתיח מים בכמות גדולה ביום טוב אע"פ שצריך ליום טוב רק לכוס אחת בלבד, ומדובר שמוסיף את המים לסיר לפני שהסיר מונח על האש. (שהרי אם מוסיף מים כשהסיר על האש בכל תוספת ותוספת הוא מבצע מלאכת בישול). מאידך המטגן שניצלים וכדו' אין לו לטגן מעבר לנצרך ביום טוב, שהרי בכל טיגון של שניצל יש טרחה (מלאכה) נוספת האסורה ביום טוב.
2: ההוספה מועילה לאוכל המתבשל ביום טוב עצמו. כגון המבשל בשר או דגים וכדו', וריבוי בשר וירקות בסיר יועיל להשביח את טעם האוכל, מותר להוסיף על הכמות הנצרכת ליום טוב. כאמור מותר להוסיף בבישול אם אחד מתנאים אלו מתקיים.
ב: מותר להוסיף אעפ"י שמתכוין בהוספה לצורך הלילה! מכל מקום לא יאמר בפיו בפירוש שהוא לצורך הלילה, (מ"ב ס"ק ו' טו').
ג: אם כבר אכל סעודת יום טוב ורוצה לבשל לצורך חול, אסור להערים ולבשל ולאכול משהו מהתבשיל ביום טוב כאילו שמבשל לצורך החג, (תקג א). זוהי הערמה אסורה! משום שניכר שאינו צריך ליום טוב את הבישול. בדיעבד אם הערים בצורה כזו אסור לאכול את האוכל בשבת (תקכז כד), אך ביום חול מותר (תקג א).
ד: כשעדיין לא אכל את סעודת החג, אך אינו צריך את הבישול לסעודת יום טוב כלל, אלא לאחר יום טוב, ומבשל ביום טוב וטועם ממנו מעט על מנת להתיר את הבישול ביום טוב, יש מחלוקת בין הפוסקים האם הערמה כזו מותרת (תקג מ"ב ס"ק ז). כמו כן אם מבשל כמה קדירות של סוגים שונים של אוכל ואינו צריך לאוכלם ביום טוב אך טועם מהם ביום טוב על מנת להתיר את הבישול, נחלקו הפוסקים בהערמה זו האם היא מותרת, (תקג א ברמ"א, תקכז כא י"א בשו"ע).
ה: אם עבר ובישל בשוגג או במזיד, (ללא הערמה) מותר לאכול את האוכל לאחר יום טוב (תקכז כג, תקג א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
