ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- הלכות בין אדם לחברו
על אף העובדה שישנה חשיבות מרובה, המוכרת לנו היטב, לשאת בעול עם חברנו, להיות עמו בכאבו הגדול ולהיות שותפים בבכיו ובזעקתו, לא תמיד יש בנו פניות נשמתית לעשות זאת. בשל העובדה שמדובר במפגש בין עולמות – עולמו של הכואב ועולמנו שלנו – המציאות הנפשית שלנו מחויבת להיפתח לקראתו, אלא שמטבעם של דברים יש מעצורים הרבה.
לעתים מדובר במעצורים טכניים, כגון משימות אחרות המוטלות עלינו, שלא תמיד הן משימות רשות אלא לעתים הן חובה, ואנו נתקלים במשמעות הנפשית של "העוסק במצווה (אחרת) פטור או אפילו אסור בהפניית המבט לאדם אחר". ברם, גם במצבים אלה מוטל עלינו להיות עם האדם במצוקתו ככל שאנו יכולים, מכיוון שכל הסבר, מוצדק ככל שיהיה, אינו יכול לבטל את הצורך שלו בנו – בריכוך, בהארת פנים, בפתיחת פתח מנחם, בתקווה ובתפילה.
ברם, ישנם מצבים שהם הרבה יותר קשים, ואנו מוצאים התייחסויות מרתקות בדברי חכמינו ובעולמה של ההלכה, המתמודדים עם מצבים אלה. אחת הדוגמאות למציאות מורכבת זו נלמדת בעולמם של חכמים מהמפגש שבין רעי איוב ובינו, בשעה שבאו לנחמו. הכתוב מעיד על כך שכוונתם הייתה רצויה מאוד, והם באו כמנחמי אמת: "וישמעו שלושת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו, ויבואו איש ממקומו - אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי - וייוועדו יחדיו לבוא לנוד לו ולנחמו. ויישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו, ויישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה. וישבו איתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות, ואין דובר אליו דבר, כי ראו כי גדל הכאב מאד". ואף על פי כן, מצאו עצמם מול מה שנדמה בעיניהם כדברי חירוף, גידוף וכפירה כלפי שמיא, ודברים אלה מנעו מהם להזדהות עם כאבו של איוב, ומדברי ניחומים עברו למתקפה קשה על איוב, אשר מתאר את תחושתו במילים "אחיי בגדו בי כמו נחל".
האם נהגו כשורה? האם בעימות שבין דברים קשים שנאמרים כלפי שמיא ובין הכאב הגדול שאיוב חש וחובתם להיות עמו במצוקתם – בחרו באפשרות הנכונה? חכמינו קבעו שלא, ואף ראו זאת כעבירה חמורה מהתורה: "מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו - באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים... אם היו ייסורין באין עליו, אם היו חולאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב 'הלא יראתך כסלתך תקוותך ותום דרכיך, זכור נא מי הוא נקי אבד..." (בבא מציעא נח, ב).
לא כך עונים
מדברי הגמרא ומההקשר עולה כי הביקורת על הרעים אינה בשל התוכן שאמרו, אלא דווקא להפך: גם אם התוכן נכון, בשעה שאדם נמצא במצוקה אין זה הזמן להטיח בפניו את האמת האמונית. צריך להיות שותף עמו בכאבו ובמצוקתו, לנחמו, לפייסו, ולדחות את העיסוק בעניינים הרוחניים והאמוניים לזמן שבו הוא עומד על רגליו. בדרך אחרת נהג אליהו הנביא בבואו לנחם בבית חיאל בן האלי, שנפטרו כל בניו בשל בניין יריחו, וחז"ל לימדו אותנו לקרוא במקרא קודש כי בסופו של דבר החליף הקב"ה את מנהיגותו הנבואית של אליהו בדרכו המפייסת של אלישע.
בפרשתנו עולה היבט נוסף של מפגש מצוקתי. רחל אמנו, הכואבת את מעמדה, פונה ליעקב ואומרת לו: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". יעקב אבינו מגיב למצוקתה: "וייחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן". לדו-שיח של יעקב ורחל יש קומות רבות, ויש בו יסודות עמוקים מאוד של המבט על ההשגחה האלוקית. אך חכמים כולם לימדו אותנו לקרוא גם את ה"סולם מוצב ארצה" של דבריהם – הן את מתקפתה של רחל (ראו רמב"ן) והן את דבריו של יעקב, שמבטאים את עולמו שלו, ולא את רגישותו לכאבה. חז"ל ביטאו זאת במפורש: "אמר לו הקב"ה: כך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה..." (מדרש רבה עא, ז). תהיה המלאות הנפשית אשר תהא, ותהיה תחושת החרון אשר תהיה, אי אפשר לענות כך לאישה במצוקה ואי אפשר לדחות אותה.
ומה אנו למדים מכך? אנו למדים כי יש יסוד אנושי ומאיר פנים, שותף בכאב ובצרה, הקודם לכל האידיאולוגיות והתפיסות הרוחניות, כמו גם למלאות הנפשית שלנו או לזמן המועט הקצוב לנו. לפני דבר אחר – לעולם יהיה אדם שותף בכאבו של חברו, ולא ידחה אותו מפני דבר בעולם.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
