ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
תאונה היסטורית או עקרון בריאה?
מטבע הדברים, המציאות עצמה, החל מהתא הזעיר ביותר, בנויה מאבני בניין רבות ואינה ניתנת לאפיון של תכונה אחת בלבד. עיקרון זה נוכח בעוצמה רבה בתורה שבעל פה, שהמאפיין המובהק ביותר שלה הוא המחלוקת, שנוכחת בכל סוגיה, ואפילו בקיומה של מחלוקת על המחלוקת. הרמב"ם ראה בריבוי המחלוקות מעין תאונה היסטורית. לתפיסתו, חז"ל לימדו אותנו שהמחלוקות הרבות שפרצו החל מימי תלמידי שמאי והלל, נבעו מכך שהתלמידים "לא שימשו כל צורכן". הן אינן מעידות על תקלה בשלשלת המסירה, אלא על התמוטטות מוסדות ההכרעה ההיסטוריים, דבר שיצר מחלוקות רבות. הרמב"ם לא הסתפק בביאור הסיבות למחלוקת, אלא גם פעל להתגבר עליה, ובספרו הגדול 'משנה תורה' הוא מביא עמדה הלכתית אחת בלבד, ללא תיאור ההשתלשלות והדעות החלוקות.
ואולם מול תפיסתו של הרמב"ם ניצבת מסורת ארוכה וענפה של הוגים ופרשנים שראו במחלוקת יסוד מאפיין של תורת ישראל, שראשיתו עוד במעמד הר סיני. המהר"ל מפראג למשל טען כי המורכבות היא תכונה יסודית של הבריאה כולה. כשם שבעולם הפיזי כל דבר מורכב מיסודות מנוגדים, כך גם בעולם הרוחני: אין דבר טמא שאין בו איזה היבט של טהרה, ואין דבר טהור שאין בו אחיזה קלה של טומאה. המחלוקת אם כן אינה כשל, אלא תולדה ישירה של מהות היצירה הקוסמית. הריטב"א מצידו הסביר שכשעלה משה להר סיני, הראה לו הא־ל על כל דבר ודבר 49 פנים לאיסור ו־49 פנים להיתר, והותיר את ההכרעה בידי חכמי כל דור ודור. כל הדעות הללו, על אף סתירתן, הן "דברי א־לוהים חיים".
ראשיתה של המורכבות שיצרה את המחלוקת המעשית טמונה כבר בתורה שבכתב. דוגמה קלאסית ומרתקת לכך היא מצוות שמיטת קרקעות. מצווה זו מופיעה בתורה פעמיים, אך בשני פנים שונים לחלוטין. בספר שמות, השמיטה מוצגת כציווי סוציאלי וחברתי מובהק: "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך". זוהי מצווה של חסד, שבה החקלאי מפקיר את שדהו כדי לדאוג לחלשים בחברה. לעומת זאת בספר ויקרא, השמיטה מוצגת כ"שבת הארץ" – ציווי הקשור לקדושה ולהשבתת הקרקע לשם ה'. בפסוקים אלו, בעל השדה, משפחתו ואפילו חיות הבר מוזכרים כמי שאוכלים מן הפירות, אך העניים כלל אינם מוזכרים. זו אינה סתירה ספרותית בלבד, אלא ניגוד ערכי ומעשי: האם ייעוד הפירות בשנת השמיטה הוא חברתי (לעניים), או רוחני (לבעלים כביטוי לקדושת הארץ)? התורה למעשה מציבה בפנינו מורכבות מהותית של מערכת ערכים מתנגשת, המלמדת אותנו שלא ניתן לצמצם רעיון אלוקי לממד אחד בלבד. חכמי התורה שבעל פה קבעו להלכה כיצד להביא לידי ביטוי את שני הצדדים הסותרים של מורכבות זו. דוגמת שנת השמיטה לא ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל כולו יצאה.
הרב קוק זיהה את הסכנה העצומה שבחשיבה החד־ממדית. הוא טען שכל המגרעות בעולם נובעות מכך שאדם תופס רק צד אחד של המציאות, ובטוח שכל מה שאינו מתיישר עם האמת שלו – ראוי שיימחק מן העולם. גישה זו זורעת הרס חברתי וסיבוכים פנימיים בתוך נפש האדם, שכן מחשבה אחת דוחה את רעותה בבוז ומשטמה. כדי להכיל את המורכבות, התלמוד מציע לאדם לפתח "אוזן כאפרכסת" – יכולת הקשבה עמוקה לכל הקולות – ו"לב מבין" שמסוגל למצוא את נקודות האמת גם בשיטות המנוגדות לשלו. נדרשות לכך בראש ובראשונה מידת הענווה, וההכרה שאיננו אוחזים באמת כולה. ברם, לא ניתן להכחיש כי גם קשה להתמודד עם מורכבות. היא עלולה להיתפס כאיום על גיבוש של זהות עצמית ברורה, לעורר פחד מאנרכיה, או להיראות כמו בינוניות אפרורית של מי שמסרב לקבל אחריות. לכן קיימת בנו נטייה טבעית להדחיק מורכבויות ולחפש אמיתות מוחלטות ופשוטות.
הגבול הדק של האנרכיה
איך חיים ביחד כשלא מסכימים? אם כל דעה מכילה אמת, כיצד ניתן לקיים חיים משותפים כשהמחלוקות נוגעות בדיני נפשות ובאיסורים חמורים? ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהדבר אפשרי. המשנה מתארת כיצד חכמי בית שמאי ובית הלל – שנחלקו ביניהם על עניינים הרי גורל כמו שאלות של ממזרות, פסולי חיתון והלכות טומאה וטהרה – לא נמנעו מלהתחתן אלו עם אלו, ולא נמנעו מלהשתמש בכלים של הצד השני. למרות התהום ההלכתית ביניהם, הם הצליחו לקיים חברה משותפת. חז"ל מסבירים שהם עשו זאת מתוך אמון עמוק, אהבת "האמת והשלום", והכרה בכך ש"כל דרך איש זך בעיניו, ותוכן ליבות ה'". כלומר, גם בלב המחלוקת העזה ביותר, הלגיטימציה של האחר והמחויבות לחברה משותפת גברו על הצורך לנצח.
יסודה של דרך זו הוא אמון בסיסי שיש נקודות אמת בכל אחת מהעמדות, בניסיון למצוא דרך לקרב בין העמדות ולאפשר את ביטויים של הצדדים כולם, ואז להכריע מי בראש ואיזו דרך נפסקה להלכה. באותו משפט שחז"ל מלמדים על "אלו ואלו", הם קובעים שהלכה כבית הלל. התורה אינה פוסט־מודרניסטית. הגבול בין הכלה וריבוי דעות לבין אנרכיה מוחלטת הוא דק מאוד. בסופו של דבר, כדי שלא "תיעשה התורה כשתי תורות", נדרשת פסיקת הלכה מחייבת. כלל הברזל שנקבע הוא "הלכה כבית הלל", ומרגע שהתקבלה הכרעה, היא מחייבת את כולם.
הכרעה שצומחת מתוך תהליך של הקשבה לכל הצדדים, שונה לחלוטין מהכרעה שרירותית של כוח. היא הופכת את הקונפליקט המלחמתי לדילמה משותפת. פעמים רבות ההכרעה ההלכתית היא "הכרעה רכה", שמנסה לתת מקום חלקי למגוון הדעות. כך למשל פתרו חכמים את הסתירה בפסוקי השמיטה: הם קבעו ששני הפסוקים נכונים, אך מיושמים בתנאים שונים – למשל, ההיבט הסוציאלי גובר בתקופות מסוימות, ואילו קדושת הארץ ניכרת במצבים של שפע או בזמנים אחרים של השנה. דוגמה יפהפייה נוספת מימינו נמצאת ביחס לספרי תורה. אף שלפי ההלכה ספר תורה שחסרה או יתרה בו אות אחת פסול לחלוטין, פוסקים רבים התירו לבני עדות השונות לקרוא מתוך ספרי תורה תימניים (שיש בהם תשעה הבדלי כתיב ביחס לשאר הגלויות), ולהפך. הכרעה זו משקפת הכרה בדעתו של האחר כלגיטימית, אפילו לאחר שנקבעה ההלכה המרכזית. ספרות ההלכה גם דאגה לשמר את הדעות שנדחו במיעוט, מתוך הבנה שבית דין בעתיד יוכל, במידת הצורך, להישען עליהן ולשנות את ההלכה.
חשוב להאיר גם את צילה של המורכבות. כפי שהזהיר הרב קוק, אין מידה טובה שהקיצוניות אינה מזיקה לה. התמכרות למורכבות עלולה להוביל לשיתוק פסיכולוגי ולחוסר יכולת לפעול. כאשר אדם רגיל לומר "יש צדק גם בצד השני", הוא עלול למצוא את עצמו מכשיר עוולות נוראיות ומתקשה לגייס את הנחישות הדרושה כדי להילחם ברשע. אנשי המורכבות נתפסים לעיתים כחלשים מול פעילי הקצוות, משום שקשה להם להתמסר בלהט לרעיון כשהם מודעים לחסרונותיו.
זוהי אפוא הדרך שאפשר שתועיל יותר לחברה הישראלית: לראות במחלוקת ברכה מרובה, מעצם העובדה שכל ההיבטים באים לידי ביטוי; לקיים יחסי הכרה ככל שניתן לאפשר בחירה של כל אחד בדרכו שלו; לחתור לקירוב העמדות ולהבאה לידי ביטוי של נקודות האמת שבכל אחת מהן; ובסופו של דבר להכריע, ולקבל את ההכרעה. טובה מרובה תצמח מדרך זו.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר
בכנס הקיץ של ארגון רבני צהר, שיתקיים בתאריך ז' באב, 21.7, באקספו תל אביב, יעסוק הרב שרלו בנושא "אלו ואלו בימים של הכרעה" – כיצד ניתן לחיות ביחד כשיש מחלוקת עמוקה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
