ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
תאונה היסטורית או עקרון בריאה?
מטבע הדברים, המציאות עצמה, החל מהתא הזעיר ביותר, בנויה מאבני בניין רבות ואינה ניתנת לאפיון של תכונה אחת בלבד. עיקרון זה נוכח בעוצמה רבה בתורה שבעל פה, שהמאפיין המובהק ביותר שלה הוא המחלוקת, שנוכחת בכל סוגיה, ואפילו בקיומה של מחלוקת על המחלוקת. הרמב"ם ראה בריבוי המחלוקות מעין תאונה היסטורית. לתפיסתו, חז"ל לימדו אותנו שהמחלוקות הרבות שפרצו החל מימי תלמידי שמאי והלל, נבעו מכך שהתלמידים "לא שימשו כל צורכן". הן אינן מעידות על תקלה בשלשלת המסירה, אלא על התמוטטות מוסדות ההכרעה ההיסטוריים, דבר שיצר מחלוקות רבות. הרמב"ם לא הסתפק בביאור הסיבות למחלוקת, אלא גם פעל להתגבר עליה, ובספרו הגדול 'משנה תורה' הוא מביא עמדה הלכתית אחת בלבד, ללא תיאור ההשתלשלות והדעות החלוקות.
ואולם מול תפיסתו של הרמב"ם ניצבת מסורת ארוכה וענפה של הוגים ופרשנים שראו במחלוקת יסוד מאפיין של תורת ישראל, שראשיתו עוד במעמד הר סיני. המהר"ל מפראג למשל טען כי המורכבות היא תכונה יסודית של הבריאה כולה. כשם שבעולם הפיזי כל דבר מורכב מיסודות מנוגדים, כך גם בעולם הרוחני: אין דבר טמא שאין בו איזה היבט של טהרה, ואין דבר טהור שאין בו אחיזה קלה של טומאה. המחלוקת אם כן אינה כשל, אלא תולדה ישירה של מהות היצירה הקוסמית. הריטב"א מצידו הסביר שכשעלה משה להר סיני, הראה לו הא־ל על כל דבר ודבר 49 פנים לאיסור ו־49 פנים להיתר, והותיר את ההכרעה בידי חכמי כל דור ודור. כל הדעות הללו, על אף סתירתן, הן "דברי א־לוהים חיים".
ראשיתה של המורכבות שיצרה את המחלוקת המעשית טמונה כבר בתורה שבכתב. דוגמה קלאסית ומרתקת לכך היא מצוות שמיטת קרקעות. מצווה זו מופיעה בתורה פעמיים, אך בשני פנים שונים לחלוטין. בספר שמות, השמיטה מוצגת כציווי סוציאלי וחברתי מובהק: "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך". זוהי מצווה של חסד, שבה החקלאי מפקיר את שדהו כדי לדאוג לחלשים בחברה. לעומת זאת בספר ויקרא, השמיטה מוצגת כ"שבת הארץ" – ציווי הקשור לקדושה ולהשבתת הקרקע לשם ה'. בפסוקים אלו, בעל השדה, משפחתו ואפילו חיות הבר מוזכרים כמי שאוכלים מן הפירות, אך העניים כלל אינם מוזכרים. זו אינה סתירה ספרותית בלבד, אלא ניגוד ערכי ומעשי: האם ייעוד הפירות בשנת השמיטה הוא חברתי (לעניים), או רוחני (לבעלים כביטוי לקדושת הארץ)? התורה למעשה מציבה בפנינו מורכבות מהותית של מערכת ערכים מתנגשת, המלמדת אותנו שלא ניתן לצמצם רעיון אלוקי לממד אחד בלבד. חכמי התורה שבעל פה קבעו להלכה כיצד להביא לידי ביטוי את שני הצדדים הסותרים של מורכבות זו. דוגמת שנת השמיטה לא ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל כולו יצאה.
הרב קוק זיהה את הסכנה העצומה שבחשיבה החד־ממדית. הוא טען שכל המגרעות בעולם נובעות מכך שאדם תופס רק צד אחד של המציאות, ובטוח שכל מה שאינו מתיישר עם האמת שלו – ראוי שיימחק מן העולם. גישה זו זורעת הרס חברתי וסיבוכים פנימיים בתוך נפש האדם, שכן מחשבה אחת דוחה את רעותה בבוז ומשטמה. כדי להכיל את המורכבות, התלמוד מציע לאדם לפתח "אוזן כאפרכסת" – יכולת הקשבה עמוקה לכל הקולות – ו"לב מבין" שמסוגל למצוא את נקודות האמת גם בשיטות המנוגדות לשלו. נדרשות לכך בראש ובראשונה מידת הענווה, וההכרה שאיננו אוחזים באמת כולה. ברם, לא ניתן להכחיש כי גם קשה להתמודד עם מורכבות. היא עלולה להיתפס כאיום על גיבוש של זהות עצמית ברורה, לעורר פחד מאנרכיה, או להיראות כמו בינוניות אפרורית של מי שמסרב לקבל אחריות. לכן קיימת בנו נטייה טבעית להדחיק מורכבויות ולחפש אמיתות מוחלטות ופשוטות.
הגבול הדק של האנרכיה
איך חיים ביחד כשלא מסכימים? אם כל דעה מכילה אמת, כיצד ניתן לקיים חיים משותפים כשהמחלוקות נוגעות בדיני נפשות ובאיסורים חמורים? ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהדבר אפשרי. המשנה מתארת כיצד חכמי בית שמאי ובית הלל – שנחלקו ביניהם על עניינים הרי גורל כמו שאלות של ממזרות, פסולי חיתון והלכות טומאה וטהרה – לא נמנעו מלהתחתן אלו עם אלו, ולא נמנעו מלהשתמש בכלים של הצד השני. למרות התהום ההלכתית ביניהם, הם הצליחו לקיים חברה משותפת. חז"ל מסבירים שהם עשו זאת מתוך אמון עמוק, אהבת "האמת והשלום", והכרה בכך ש"כל דרך איש זך בעיניו, ותוכן ליבות ה'". כלומר, גם בלב המחלוקת העזה ביותר, הלגיטימציה של האחר והמחויבות לחברה משותפת גברו על הצורך לנצח.
יסודה של דרך זו הוא אמון בסיסי שיש נקודות אמת בכל אחת מהעמדות, בניסיון למצוא דרך לקרב בין העמדות ולאפשר את ביטויים של הצדדים כולם, ואז להכריע מי בראש ואיזו דרך נפסקה להלכה. באותו משפט שחז"ל מלמדים על "אלו ואלו", הם קובעים שהלכה כבית הלל. התורה אינה פוסט־מודרניסטית. הגבול בין הכלה וריבוי דעות לבין אנרכיה מוחלטת הוא דק מאוד. בסופו של דבר, כדי שלא "תיעשה התורה כשתי תורות", נדרשת פסיקת הלכה מחייבת. כלל הברזל שנקבע הוא "הלכה כבית הלל", ומרגע שהתקבלה הכרעה, היא מחייבת את כולם.
הכרעה שצומחת מתוך תהליך של הקשבה לכל הצדדים, שונה לחלוטין מהכרעה שרירותית של כוח. היא הופכת את הקונפליקט המלחמתי לדילמה משותפת. פעמים רבות ההכרעה ההלכתית היא "הכרעה רכה", שמנסה לתת מקום חלקי למגוון הדעות. כך למשל פתרו חכמים את הסתירה בפסוקי השמיטה: הם קבעו ששני הפסוקים נכונים, אך מיושמים בתנאים שונים – למשל, ההיבט הסוציאלי גובר בתקופות מסוימות, ואילו קדושת הארץ ניכרת במצבים של שפע או בזמנים אחרים של השנה. דוגמה יפהפייה נוספת מימינו נמצאת ביחס לספרי תורה. אף שלפי ההלכה ספר תורה שחסרה או יתרה בו אות אחת פסול לחלוטין, פוסקים רבים התירו לבני עדות השונות לקרוא מתוך ספרי תורה תימניים (שיש בהם תשעה הבדלי כתיב ביחס לשאר הגלויות), ולהפך. הכרעה זו משקפת הכרה בדעתו של האחר כלגיטימית, אפילו לאחר שנקבעה ההלכה המרכזית. ספרות ההלכה גם דאגה לשמר את הדעות שנדחו במיעוט, מתוך הבנה שבית דין בעתיד יוכל, במידת הצורך, להישען עליהן ולשנות את ההלכה.
חשוב להאיר גם את צילה של המורכבות. כפי שהזהיר הרב קוק, אין מידה טובה שהקיצוניות אינה מזיקה לה. התמכרות למורכבות עלולה להוביל לשיתוק פסיכולוגי ולחוסר יכולת לפעול. כאשר אדם רגיל לומר "יש צדק גם בצד השני", הוא עלול למצוא את עצמו מכשיר עוולות נוראיות ומתקשה לגייס את הנחישות הדרושה כדי להילחם ברשע. אנשי המורכבות נתפסים לעיתים כחלשים מול פעילי הקצוות, משום שקשה להם להתמסר בלהט לרעיון כשהם מודעים לחסרונותיו.
זוהי אפוא הדרך שאפשר שתועיל יותר לחברה הישראלית: לראות במחלוקת ברכה מרובה, מעצם העובדה שכל ההיבטים באים לידי ביטוי; לקיים יחסי הכרה ככל שניתן לאפשר בחירה של כל אחד בדרכו שלו; לחתור לקירוב העמדות ולהבאה לידי ביטוי של נקודות האמת שבכל אחת מהן; ובסופו של דבר להכריע, ולקבל את ההכרעה. טובה מרובה תצמח מדרך זו.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר
בכנס הקיץ של ארגון רבני צהר, שיתקיים בתאריך ז' באב, 21.7, באקספו תל אביב, יעסוק הרב שרלו בנושא "אלו ואלו בימים של הכרעה" – כיצד ניתן לחיות ביחד כשיש מחלוקת עמוקה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
