ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- רפואה ושמירת הנפש
- שיעורים נוספים ברפואה
עמדה זו אינה אוטמת את עצמה מלראות את הכאב הנורא, את תחושת חוסר התוחלת ואת הטראומה האופפת את כל מי שקשור במציאות נוראה זו. לא זו בלבד אלא שהיא גם אינה אוסרת את התפילות לריבונו של עולם שייטיב עם הילדה הפעוטה, ויש שאף התירו להתפלל שריבונו של עולם יגאל אותה מייסוריה.
ואף על פי כן, ישנו קו שאסור לחצות אותו והוא עשיית פעולות אקטיביות לנטילת נשמה. הדבר גם אסור על פי החוק הישראלי, ולא זו בלבד, אלא שבחוק קביעת המוות המוחי־נשימתי אפילו החקיקה התחשבה בעמדות הלכתיות אחרות (אשר מנוגדות לעמדת הרבנים הראשיים הרב אליהו והרב שפירא זכר צדיקים לברכה) שאינן מתירות לנתק ממכשירים את מי שנקבע בו מוות מוחי־נשימתי, על אף הגדרת הרפואה שמדובר במוות מוחלט שאין ממנו חזרה, ועל אף העובדה שפסיקה זו מונעת נטילת איברים חיוניים מן המת להצלת נפשות.
לא בכל מחיר
כמו בכל נושא הלכתי, ובוודאי שבנושאים רגישים מעין אלה, צריך להיזהר גם מהתנועה ההפוכה, והיא יצירת תדמית לא מדויקת לעמדתה של ההלכה בהקשר של הכרעות בסוף החיים. עם הסכנה הזאת כבר נפגשנו. על אף פסיקת הרבנים הראשיים נותרה ברשות הרבים התדמית שההלכה אוסרת תרומת איברים חיוניים מן המת בכל תנאי ובכל מצב. רק התגייסות של רבנים בציונות הדתית, הרב הראשי לישראל הרב לאו הי"ו, רבני צהר וגופים אחרים, לשינוי תדמית שגויה זו הביאה לשינוי משמעותי, וביחד עם המרכז הלאומי להשתלות ופעולותיו המבורכות אנו נמצאים כיום בשיעור הסכמה של כשני שלישים מהאוכלוסייה לקיים את מצוות התורה ולהציל חיים בזמן אמת.
תופעה דומה אנו מוצאים בסוגיות שונות בסוף החיים. התדמית הציבורית הרווחת היא שההלכה תובעת לעשות פעולות אקטיביות להארכת החיים בכל תנאי ובכל מצב. אין מקום להתלבט בשאלות של הנשמה, החייאה, הזנה, טיפולים הירואיים וכדומה, מכיוון שאין לנו רשות לקבל הכרעה כלשהי בתחומים אלה. וכמו בסוגיית השתלת איברים – תדמית זו שגויה מאוד.
כבר מדברי הרמ"א (יו"ד שלט, א) עולה שלא זו בלבד שיש מצבים שבהם מפסיקים טיפול, אלא שאפשר שיש איסור במניעת פטירתו של האדם בנפש שלווה ובהשקט. קו גבול דק מאוד נמתח אפוא בין האיסור המוחלט לקירוב אקטיבי של מות האדם ובין הרפיה ושחרורו ללכת לבית עולמו. פוסקי ההלכה עוסקים כבר מאות שנים בניסיון להגדיר את קו הגבול הזה ובסוגיות ההלכתיות והאתיות הכרוכות בכך.
הצלחת הרפואה אך מעצימה את הצורך בהבחנה הזאת. הארכת תוחלת החיים מגדילה מאוד את המציאות של בגידה דו־כיוונית של גוף ונפש: לעיתים מדובר בבגידת הגוף, במחלות חשוכות מרפא ובייסורים עצומים על אף שהתודעה נמצאת בשיא אונה, ולעיתים מדובר בגוף בריא ומתפקד אך בתודעה דמנטית שהולכת ושוקעת בתוך עצמה. לא זו בלבד אלא שהרפואה מסוגלת כיום להותיר מערכות שונות בגוף האדם בתפקוד מלאכותי (אפשרות זו נחשפה לציבור בעת פטירתו של אריאל שרון), ואפשרויות אלה יוצרת סוגיות ההולכות ומתחדשות בכל יום.
פעמים רבות ניצבת אפוא המשפחה מול הצורך להכריע האם להנשים, האם להזין באופן מלאכותי וכיצד, האם להורות על החייאה בכל מקרה של התדרדרות וכדומה. השאלה מוטלת בפניה בשל העובדה שרבים אינם נותנים הוראות מקדימות, ונקודת המוצא של האתיקה היא שלרוב המשפחה היא המבטאת באופן הקרוב ביותר לדיוק את רצונו המשוער של המטופל. הצוות הרפואי מבאר למשפחה את המציאות, את הסיכויים ואת הטיפולים האפשריים, ומצפה להכרעתה והדרכתה.
ברם, המשפחה מתקשה מאוד לקבל את ההכרעות האלה, וזאת בעיקר בשל שתי סיבות. ראשונה בהן היא ההלכתית – גם משפחות מסורתיות, ועל אחת כמה וכמה אלו הנאמנות לברית המצוות, יראות ובצדק לקבל החלטות כאשר עמדת האתיקה ההלכתית אינה ברורה להן. אלו הם דינים של חיים ומוות, וגם אם לאורך החיים לא הייתה הקפדה בשמירת המצוות, כאשר ניצבים מול המוות מעוניינות משפחות רבות לעשות רק את המותר.
סיבה שנייה היא המבנה המורכב של משפחה: בתוכה יש דעות שונות, בעיקר כאשר מדובר בעמדות הלכתיות שונות או בבעלי תשובה; ישנם משקעי עבר שמכתיבים את הדינמיקה במשפחה; ובעיקר – ישנו רצון למנוע נקיפות מצפון, ורצון "לדעת שעשינו את כל מה שאפשר", כדי שלא לחיות לאחר פטירת קרובם באבל שלא ניתן לשקמו. כל זה אף על פי שלעיתים דווקא טובת החולה היא להרפות.
ללוות בדרך האחרונה
בשל ריבוי המצבים האלה, מגוון האפשרויות הרפואיות, העברת האחריות מהצוות הרפואי אל רצון החולה ומשפחתו והסוגיות ההלכתיות הסבוכות, הולכת וגוברת בשנים האחרונות המודעות הרבנית לצורך ללוות משפחות ולהיות כתובת להתלבטויות. כתובת זו אינה באה כתחליף לצוות הרפואי ואינה נאבקת בו כי אם להפך: חותרת למציאת המעשה הנכון והראוי בשילוב של המשפחה, הצוות הרפואי והסיעודי ועולם ההלכה והאתיקה ההלכתית. בצהר הבנו גם כן את הצורך במתן מענה כזה ופתחנו את 'צהר עד מאה ועשרים' שנועד לתת את המענה האתי־הלכתי בדיוק לסוגיות אלו.
מה למדנו מניסיוננו ההולך ומצטבר? הצורך אכן הולך וגובר, וסביר להניח כי משפחות רבות מאוד בישראל תיאלצנה לקבל הכרעות לקראת סוף החיים. גם מתן הוראות מקדימות צריך להיעשות על פי ההלכה, שכן ישנן הוראות שמותר לתת וישנן כאלה שאין לתת אותן. האפשרות החדשה לעשיית ייפוי כוח מתמשך ולמנות בן משפחה או אדם אחר לקבלת ההחלטות בזמן אמת כוללת גם היא בתוכה החלטות חיוניות שונות. על אחת כמה וכמה כאשר מתקיים אירוע בלתי צפוי (כגון נפילה ודימום מוחי קשה), אך גם בתהליכי שקיעה איטיים.
כאשר אנו מדברים על צורך, אנו עוסקים בשלושה תחומים. ראשית – בידע, בהנגשת העמדות ההלכתיות ומקורותיהן, הדילמות וההכרעות, ובסיפורים של אנשים שהתמודדו עם סיטואציות דומות כשער כניסה למשפחות שנתקלות במציאות המורכבת הזאת. שנית – במקור מוסמך שאליו ניתן להתקשר בכל שעות היום והלילה, לשאול ולהתייעץ בסוגיות אלה. אנשים שהוכשרו לכך, הבקיאים בתחומם, עם צוות רפואי וסיעודי מקצועי מייעץ.
ושלישית – מתן יחס ומגע למשפחה שאינו הלכתי בלבד, אלא גם ייעוצי הניתן בשילוב של איש דת וסמכות מקצועית כגון עובדת סוציאלית, שמטרתו לסייע בהכרעה משפחתית הלכתית, אתית ומוסכמת על כולם, מתוך מודעות עמוקה לכך שהמשפחה תמשיך לחיות ביחד וישנה חשיבות עליונה שלא לקרוע אותה.
התבגרנו. אנחנו מבינים כי שיח על המוות ועל החלטות בסוף החיים הוא חיוני מאוד. הוא מהווה התייצבות בפני ריבונו של עולם, שהוא מלך ממית ומחיה, ועשיית רצונו גם בשעות המיוחדות האלה. כל זה בדרכה של תורה, באנושיות ובמוסריות.
הכותב הוא ראש תחום אתיקה בצהר וראש מיזם 'צהר עד מאה ועשרים'
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
