ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
גדרו: מי שתשש כח כל הגוף וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה, הוא חולה, והוא הנקרא - לענין לצוואתו ומתנתו - שכיב מרע (עי' רמב"ם זכיה ומתנה פ"ח ה"ב וטוש"ע חו"מ רנ ה). וכמו שתירגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל 'הנה אביך חלה' (כאן) – שכיב מרע. וכן אמרו על חולה: קציר ורמי בערסיה (בבא בתרא קנד א), היינו חולה - שנפשו קצרה מחמת חולייו (ר"ן נדרים מט ב) - ומוטל במטתו (מגיד משנה זכיה ומתנה שם ה"א). וכן מצינו שהנופל למשכב הוא חולה בנוגע לדחיית איסורים (רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש; שו"ע אורח חיים שכח יז), ולבקור-חולים (עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שלה ג), ולברכת הודאה של חולה שהבריא (רמב"ן שם ענין הודאה) בניגוד לבריא שהולך על רגליו בשוק (ב"ב שם: מהלך על רגלוהי). וכך כתוב בחולה שהבריא 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו' (שמות כא יט), היינו על בורייו (מכילתא שם; אונקלוס שם), שנשען על כחו (רש"י סנהדרין עח ב), ולא יהיה צריך כח אחר להישען עליו (רמב"ם רוצח פ"ד ה"ד). שאם אתה אומר ש"על משענתו" היינו על מקלו, חולה הוא (ל"ב מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי מדה כו), שאפילו הנוטה למות יכול להלך על משענתו (רמב"ם שם).
ויש שאף מי שרועד מפני חולייו וכשלון כחו נקרא חולה (רמב"ם ביאת מקדש פ"ז הי"ב בנוגע לעבודה במקדש). וכן כשחלה כל גופו ממיחוש, שאף על פי שהוא הולך הרי זה כנופל למשכב (רמ"א בשו"ע או"ח שם בנוגע לאיסורים על פי מגיד משנה שבת פ"ב ה"י) ואפילו החושש באבר אחד ומצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופו, יש שהוא בכלל חולה (רמ"א שם ג ומגן אברהם ס"ק ג בנוגע לאיסורים, אך לענין שכיב מרע לא הוזכר זה, ומשמע שדוקא בנפל למשכב).
אבל החושש באבר אחד - ואין החולי כולל כל גופו - כגון החושש בראשו או בעיניו או בידו או ברגלו וכיוצא בהם, הרי הוא כבריא לכל דבריו (רמב"ם ריש זכיה ומתנה; טוש"ע חו"מ רנ ה). וכן החושש במתניו או בשיניו (רמב"ן בתוה"א שם על פי משנה שבת קיא א בנוגע לאיסורי שבת). או בגרונו (שם ע"פ ברכות לו א) וכן מחוסר אבר הרי הוא כבריא (רמב"ם שם; תוס' עבודה זרה ו א ד"ה אתך). וכן מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אינו בכלל חולה (תוה"א שם; שו"ע או"ח שכח א ). ואפילו שכואב לו מאוד אינו נקרא "חולה" אלא "חושש" (תוה"א שם ע"פ ע"ז כח א). ויש שנראה מדבריהם שכשכואב לו מאוד הוא בכלל חולה (עי' ביאור הגר"א סי' שכח סוס"ק א).
החושש בעיניו, יש שהוא בכלל חולה, מפני שיש בו סכנה (רמב"ם שבת פ"ב ה"ד ע"פ עבודה זרה כח ב, והיינו כשיש לו הסימנים שנאמרו שם), והוא כחולי שבכל הגוף (רמ"א בשו"ע יו"ד רסב בענין מילה ע"פ נימוקי יוסף יבמות ריש פ"ח). החושש במעיו הוא חולה (רש"י שבת קלד א ד"ה יבטלו).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
44 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית יהרג ואל יעבור
45 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - חולה
46 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית ארץ ישראל
טען עוד
יש שהזכירו חולה ואין הכוונה לחולה ממש, כגון:
• החולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה (סוכה כה א), שאפילו חש בראשו וחש בעיניו - שאינו בכלל חולה - פטורים (תוספתא סוכה פ"ב וברייתא בגמ' שם כו; רמב"ם סוכה פ"ו ה"ב; טוש"ע או"ח תרמ ג)
• חולה שהוזכר בקטן לענין התענית ביום הכפורים (עי' יומא פב א), הכוונה לכחוש ותשוש כח (רש"י שם), וחלש בטבעו (מאירי שם).
• ההנקה, שנאמר לתינוק חולה עד חמש שנים (טוש"ע יו"ד פא ז על פי תוס' שבת ס א וכתובות ס א), הכוונה לאו דוקא לחולה, אלא כחוש (ש"ך שם ס"ק יט).
• אותה שאמרו על תלמידי חכמים שנקראים חולים (עי' נדרים צט א: מאן חולים רבנן), הכוונה לאו חולים ממש, אלא רבנן אף בבריאותם הם תשושי כח מפני שהתורה מתשת כחם (ר"ן שם).
יש שנקרא חולה במובן זה שאם לא יעשו לו דבר ידוע ייעשה חולה, כגון:
• הכל חולים הם אצל מילה (פסחים סט א), שהכוונה שאם לא ירחצו את הקטן בחמין אינו ראוי למילה (רש"י שם).
• הכל חולים הם אצל הקור, שאם לא יתחממו ייעשו חולים (עי' מרדכי שבת פ"א סי' רנ ושו"ע או"ח רעו ה).
• סתם מניקות חולות הן, אם לא יפחתו ממעשה ידיה ולא יוסיפו לה על מזונות (כתובות סה ב), אף על פי שלא נראה בה חולי (שיטה מקובצת שם).
• הרעב, אם גבר עליו הרעב ביותר ועלול לבוא לידי חולי אם לא יאכל (מור וקציעה או"ח שכח לג). ויש שהרעב והצמא - סתם - הוא בכלל חולה (עי' רמב"ם תפלה פ"ה ה"ב: הרי הן בכלל חולים, אם יש בהם יכולת לכוין יתפללו ואם לאו אל יתפללו וכו', ועי' פיהמ"ש פסחים סופ"ד: חולי הרעב).
• וכן קראו לאדם מעונג ומפונק בשם אסטניס (עי ברכות טז ב, ועוד), שהוא בלשון יון: חולה (ערוך השלם ע' אסתניד; אסתניס)
במצוות:אף על פי שהחולה חייב במצוות כל זמן שאינו אנוס מלעשותן (ריטב"א סוכה כה א), ואף בתלמוד תורה הוא חייב (עי' רמב"ם תלמוד תורה פ"א ה"ח), מצינו כמה מצוות שנתמעט מהן החולה או שהקלו עליו באופן עשייתן:
• חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה (משנה סוכה כה א)
• החולה פטור מלעלות לרגל לירושלים בשלוש הרגלים (משנה חגיגה ב א)
• החולה פטור ממצות קימה והידור, ואינו חייב לעמוד אפילו מפני הנשיא (ר' יוחנן מועד קטן כז ב)
• בהנחת תפילין המצטער בחוליו ואין דעתו מיושבת עליו פטור שמא מתוך הצער יסיח דעתו מהן (בית יוסף או"ח לח ורמ"א בשו"ע שם).
• בקריאת שמע, שאסור לקרוא כשהוא שוכב פרקדן, היינו על גביו או על פניו (ברכות יג ב) - אם הוא חולה, נוטה מעט לצדו וקורא (רמב"ם קריאת שמע פ"ב ה"ב וטוש"ע סג א). והוא הדין בתפילה, שהחולה מתפלל אפילו שוכב על צדו (רמב"ם תפילה פ"ה ה"ב וטוש"ע שם צד ו).
• בהגדת עדות ובחליצה, שמצותן לכתחילה מעומד, הקלו בחולה שעושה אותם מיושב (עי' שו"ע חו"מ יז א ורמ"א אבן העזר קסט יב).
• באכילת מצה הקלו על החולה, שאם אינו יכול לאכול מצה יבשה, שורין לו מצה במים (פסחים מא א והרי"ף שם)
• חולה שמת לו קרוב שחייב להתאבל עליו, אין מודיעים לו, שמא תטרף דעתו עליו; ואם נודע לו, אין קורעים את חלוקו (מועד קטן כו ב; רמב"ם אבל פ"ח ה"ד; טוש"ע יו"ד שלז א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
