ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
דם שיוצא מבין השניים או מטפטף מן האצבע - האם מותר למוצצו?
מוצרים העשויים מדם לאחר עיבודו - האם מותרים באכילה?
איסורו וחיובו. בהרבה מקומות הזהירה התורה על הדם וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ג יז; וכאן), ועוד (ויקרא יז יב; שם יד; דברים יב טז; שם כג-כד). במנין המצוות לא נמנו אלא בלאו אחד, אף על פי שנכפלה האזהרה כמה פעמים (ספר המצוות לא תעשה קפד; סמ"ג לאוין קלז; החינוך מצוה קמח), לפי שלא נאמרו כל חמשה הלאוין אלא לאסור אותו בכל האופנים: אחד לדם חולין, ואחד לדם קדשים, ואחד לדם כסוי, ואחד לדם האברים, ואחד לדם התמצית (רבא בכריתות ד ב).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
52 - אשם תלוי
53 - איסור אכילת דם
54 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- תזריע
טען עוד
בעלי החיים.אין חייבים משום דם אלא על דם בהמה חיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים (משנה כריתות כ ב; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א), שנאמר: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה (ויקרא ז כו), וחיה בכלל בהמה (רמב"ם שם). אבל דם אדם, דם שרצים, דם דגים ודם חגבים - אין חייבים עליהם מן התורה (ברייתא כריתות שם; רמב"ם שם). בתנא דבי אליהו אמרו, שדם אדם אסור מן התורה (תנד"א רבא פט"ו, עי"ש הטעם). דם אדם, אף לסוברים שמותר מן התורה, מכל מקום אסור מדברי סופרים (רמב"ם פ"ו ה"ב). ואינו אסור אלא כשהדם פירש מן האדם בכלי או על גבי פרוסת לחם וכיוצא בו. ולפיכך, דם שעל גבי לחם - שנשך בפת ומצא עליה דם השניים (רמב"ם שם; רש"י כריתות ס א) - גורר הדם ואוכל הפת; ושל בין השניים, מוצצו ובולעו ואינו חושש (כריתות כא ב; רמב"ם פ"ו ה"ב; טור ושולחן ערוך סו י). שלא אסרו אלא משום מראית העין, שנראה כדם בהמה, ויבאו לומר דם בהמה אכל, ובין השניים אין רואה (רש"י כריתות ס א; טוש"ע שם).
היה דם מטפטף מאצבעו, צידדו התוספות (כריתות כא ב דכוותה) לומר שמכיון שנראה שהוא בא מן האדם מותר; ולא אסרו כשפירש, אלא מפני שאינו ידוע וניכר שהוא דם האדם. וכן צידדו ההפלאה (כתובות ס א) והנחל אשכול (ח"ג סי' כה אות יט) להתיר למצוץ דם האצבע, וכן לבלוע דם מציצה של מילה. אבל תוספות הרא"ש (מובא בשיטה מקובצת שם בחידושים שבסוף המסכתא) והדמשק אליעזר (מובא בכנסת הגדולה סי' סו בהגהות בית יוסף) נטו לאסור.
אף דם דגים, שמותר מן התורה , אסרוהו חכמים אם הוא מכונס במקום אחד, כגון שאספו בכלי, משום מראית העין. ולפיכך, אם ניכר שהוא מדגים, כגון שיש בדם קשקשים מן הדג, מותר (כריתות כא ב וכפירוש רש"י שם וראב"ד בהשגות פ"ו ה"א; טוש"ע שם, ועי' ברמב"ם שם שמפרש באופן אחר).
דם שבישלו ושמילחו. דם שבישלו - אמר זעירי אמר ר' חנינא: אינו עובר עליו (מנחות כא א), שלא חייבה תורה אלא על דם הראוי לכפרה, שנאמר: וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר וגו' עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם (ויקרא יז יא-יב) ודם קדשים שבישלו אינו ראוי לכפרה ויצא מתורת דם (רש"י שם). והרא"ה (בבדק הבית שער ג בית ג) הוסיף, שמכיון שבישלו, נתעברה צורתו ויצא מכלל דם.
וכן אמר רב יהודה אמר זעירי: דם שמלחו אינו עובר עליו (גמרא שם), שמליח הרי הוא כרותח (רש"י שם); וכיון שמלחו, יצא מתורת דם ואינו ראוי לכפרה (גמ' שם לענין דם קרבן).
דם שנשתנה.המוש"ק (MUSKAT או BISAM, ועי' רמב"ן על התורה שמות ל כג שיש אומרים שהוא המור שבסממני הקטורת, וכן הוא בטור אורח חיים סי' רטז) - לפי הסוברים שהוא ממין דם שבחיה ידועה שנצרר ונתייבש (עי' בערוך ע' משק) - נחלקו בו אם אסור משום דם:
(א) יש סוברים שאסור באכילה משום כך (תלמידי רבנו יונה ברכות פ"ו בשם רבנו מאיר הלוי; רא"ש שם סי' לה בשם הרז"ה; טור או"ח רטז בשם רמ"ה; מגן אברהם שם ס"ק ג). ואף על פי שנתייבש ויצא מתורת דם, אנו הולכים אחרי תחילתו, כפי שהיה קודם לכן, שכן גם בחלב אמרו חכמים דם נעכר ונעשה חלב, ואף על פי כן הוצרכו ללימוד מיוחד בתורה שהחלב מותר (מג"א שם על פי בכורות ו ב).
(ב) ויש חולקים וסוברים שמותר. ואף על פי שתחילתו היה דם, הולכים אחר מה שהוא עכשיו, וכפרש בעלמא הוא (תר"י ורא"ש וטור שם בשם ה"ר יונה; ט"ז שם ס"ק ב ע"פ חולין קטז ב בחלב טרפה במעי כשרה כשנקרש; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקט, ועי' דרכי תשובה יו"ד סו ס"ק ו מכמה אחרונים שחלק מהם אוסרים וחלק מתירים).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
