ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למה בתי הדין לא מטפלים בסרבני גט?
האם ניתן לתבוע אותו בתביעה כספית הרי הוא יוצר נזק לאישה? מדוע נמנעו בחלק מקהילות ישראל להלקות על מנת לתת גט ובמקום זה מאשרים שיימינג?
והתשובה: לפי הרמב"ם הדבר פשוט שמבחינה עקרונית אפשר לתבוע אותו תביעה נזיקית כספית ואף להלקות אם צריך לכך.
בנוגע לתביעה כספית יש בעיה והיא נכונה לכל תביעה נזיקית כספית במשפט התורה, ללא כל קשר עם העניין הזה, יש צורך להוכיח נזק ממשי, כי משפט התורה איננו פוסק פיצויים, עוגמת נפש וכו'. אלא אם יש הצעה מסויימת קונקרטית, כגון שמישהו רוצה להתחתן איתה, לזון אותה, לפרנס אותה, הוא במצב מצויין בריא, הוא רוצה לקיים מצוות פריה ורביה היא גם רוצה שיהיה לה זרע ממנו, והיא מנועה בגלל בעלה שמסרב לתת לה גט ומתעמר בה. אזי, יש וזה מתגבש למה שנקרא פיצויים כספיים. רק אז ברמה העקרונית לפי הרמב"ם ניתן לחייב אף בצורה ממונית ולפי שאר הפוסקים לא. ונסביר את הדברים.
במשנה אנו מוצאים ביטוי של כפיית גט וביטוי של חיוב גט.
הרמב"ם סבור כל אימת שכתוב חיוב גט, אין חיוב ללא כפייה. כי חיוב ללא כפייה אין לו שום משמעות. ולכן, באותם מקומות שכתוב שכופים גט, הדברים מבוארים, אבל במקומות שכתוב חייב, הדברים ברורים שאם הוא לא שומע כופים אותו. זו שיטת הרמב"ם וכך נהגו רבים מקהילות ישראל עד עלותם ארצה.
"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"
אבל, הרבה מהראשונים ובראשם רבינו תם מחלקים ואומרים, אם כתוב במשנה כופים, אז כופים בכוח. ואם כתוב חייב, הרי שהבעלה חייב אבל בלי כפייה. ואדרבה, אם תכפה עליו זה יקרה גט מעושה, וגט מעושה מתבטל ומבוטל אין לו שום ערך. וכך גם נהגו קהילות רבות בישראל עד עלותם ארצה. ויש הרבה רבנים שטוענים שאף איום וסנקציות כספיות זה נקרא ישירות גופניות עליו ונמנעו גם מכך. יש אומרים שלא, יש אומרים שכן. הרי שבשיטה של רבינו תם וחבר מרעיו הפוסקים, יהיה קשה מאוד אפילו באמצעות תביעה כספית לחייב את הבעל לתת גט, כי לא כולם יסכימו לתבוע בתביעה כספית את הסרבן גט כדי לאלץ אותו להביא גט לאישתו.
לדוגמא, אם אישה אומרת "מאיס עלי", אינני יכולה או רוצה לחיות עוד עם בעלי, מחייבים אותו לתת גט. מה אם הוא לא רוצה? ע"פ הרמב"ם כופים אותו. ואילו לפי מרן השו"ע בעקבות רבינו תם, כיוון ש"מאיס עלי" לא נמנה במשנה מבין אלו שכתוב כופים, אז אומרים מחייבים אותו אבל אין כופים, ואז אנחנו מוצאים את תופעת הסרבנות גט.
אנשים מנצלים את ההזדמנות שזה חיוב בלי כפייה ונמנעים אותם בעלים סרבנים מלתת גט ומעגנים את נשותיהם. ואז אנחנו מגיעים למצבים מאוד מאוד עגומים שמנמשכים שנה, שנתיים ואפילו שנים רבות שהיא עגונה. בכל הזמן הזה אסור לה להתחתן עם מישהו כיוון שהיא עדיין אשת איש והוא בשלו. ולכן, רבנו תם שהיה מבין אלה שהתנגדו לכפיית גט היכן שלא כתוב במשנה כופים, המציא סנקציות שנקראות הרחקות דרבנו תם, דהיינו שהחברה מתנזרת מהמסרב, אבל לא מטילה סנקציות גופניות ישירות על הסרבן גט. רוצה לומר, אם באה החברה ואומרת לו אנחנו לא אוכלים איתך, לא שותים עמך, לא מתפללים עמך, לא באים לברית מילה, לא מלים את בנך, לא קוברים אותך, אזי זה נקרא עדיין מן הצו, לא דברים ישירים. אלו נקראים הרחקות מותרות ואם הוא ישבר כתוצאה מכך ויביא גט, זה עדיין לא נקרא גט מעושה. אבל כל שהסנקציה היא בגופו ממש, בו ישירות, עדיין חוששים שהגט מעושה והגט לא גט. בעוד שלפי הרמב"ם, מה לי דברים עקיפים, מה לי דברים ישירים, זה מצווה פשוט לכופף ולאכוף את אותו בעל סרבן כדי לתת גט.
כתוצאה מכך יש בעלים סרבנים שכבר מהרחקות רבנו תם נכנעים ונותנים את הגט, כי סוף סוף שוללים מהם יציאה מהארץ ואת רישיון הנהיגה, ומאיימים לא למול את בניהם. ומרחיקים אותם חברתית מלהיות שליח ציבור וכדומה. אבל יש בני אדם שהם עקשנים מאוד מאוד, וגם עם כל הסנקציות האלה הם לא נשברים וממשיכים לעגן את נשותיהם.
שיימניג או מכות בשוט, מה עדיף?
לפי הרמב"ם היה ניתן לנקוט בכפייה גופנית. מה זה כפייה גופנית? על ידי כך שמכים אותו בשוט וברגע שמכים אדם בשוט בד"כ אם לא מדובר במשהו נדיר אחד למיליון בד"כ הם נשברים ומיד נותנים גט.
שהרי מדינת ישראל הנאורה בשתי מרכאות, לא מסכימה שיכפו גט על ידי שוטים. זה פרימיטיבי מאוד בעיניהם. אז היום לכל היותר אם בית הדין מחליט כפייה, מאשרים לבית הדין לשלוח אותו לבית סוהר.
בבית סוהר יש כאלה שחושבים שבית סוהר זה מזונות והסדר לחיים. היה אחד תימני בשם יחיא שכבר נפטר, הוא היה למעלה מ- 25 שנים בבית סוהר בגלל שהוא לא נתן גט לאישתו. הוא היה אומר, הם נותנים לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וחדר בכלא מעשיהו, אוכל על חשבון המדינה, ביגוד על חשבון המדינה, יש לו טיולים ביום במתחם. באים קרוביו לבקר אותו, יש לו בית כנסת, יש לו תפילות ושלום על ישראל. כך הוא שהה עשרות שנים בבית סוהר עד שהוא נפטר שם, לא מחמת הסבל, אלא פשוט הגיע זמנו. אישתו היתה עגונה כל ימי חייו של אותו אדם. ז"א בשם ה"נאורות" הזו, סבלה אותה אישה מסכנה 25 שנה. אבל ברגע שהיו כופים אותו בשוטים, גם יחיא לא היה מתעקש עד כדי כך, כן. כי יש לנו הרבה בני אדם שברגע שנתנו להם בית סוהר, מיד נתנו את הגט. רק יחיא זה משהו מיוחד במינו.
החברה המודרנית אשר אמורה להיות נאורה מסתייגת מהפעלת שוט, מהפעלת כוח גופני. והרי הפעלת שוט, זה חד פעמי. בצינעא, לא בפני כולם. באופן שהוא יכול לסבול את המכה. לוקחים אותו בצד וגומרים את הסיפור וינתן הגט. אבל מה מתירים בחברה הנאורה, שיימינג, לבייש אותו, וכולם מדברים עליו בכל מקום, ורודפים אותו. זה נאורות, זה בסדר, אבל להכות אותו בסתר או לאיים להכות אותו ויתן את הגט, זה לא נאורות?
העדפת שיימינג על מלקות זה לא נאורות
ברור מעל כל ספק, מדובר כאן רבותי במשבר של תפיסות עולם שעוד יקח זמן עד שהחברה המודרנית תתנער מכל מיני דעות קדומות, אשר היא חושבת שזה נאורות ואינן נאורות אלא בדיוק הפוך, הן בערות, הן דברים כאלה גורמים אך ורק לסבל וייסורים. כי מה העיקר, ללכת עם צווארון לבן ולהגיד זה לא זה, זה פרמיטיבי, ובסופו של דבר לראות את המסכנה הזו עגונה.
לסיכום, לפי הרמב"ם הדבר פשוט שכופים אותו במכות גופניות ולא מגיעים בד"כ לזה, כי בד"כ הוא נשבר, היצר הרע שלו נשבר כשמגיעים בדיוק אל הסף הזה. ואין צל של ספק שאם לא, אז בוודאי שניתן לתבוע אותו תביעה נזיקית, אם באמת יתגבשו היסודות של חיוב בנזיקין. ולפי ההולכים בשיטת רבינו תם כל שלא הגיע לכלל כפיית גט, אלא רק חיוב בגט הם ימנעו מכל תביעה, ויהיה קשה מאוד אפילו באמצעות תביעה כספית לחייב את הבעל לתת גט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
