ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
בספרים כתוב שהתחדשות התכלת היא אחד מסימני הגאולה 1 , ומעניין שהאדמו"ר מראדזין - שהיה הראשון שניסה לחדש את התכלת, והשקיע את חייו לשם כך - התחיל את פעולתו בשנת תרמ"ח, וסימנך 'אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן' 2 . בשיעור זה ננסה להבין מה קרה לתכלת במהלך הדורות, למה הפסיקו לשים בציצית חוטי תכלת, כן נעסוק בשאלות המתעוררות סביב זיהוי התכלת, ובנושאים נוספים.
הבעייתיות בזיהוי התכלת
שאלה חשובה לבירור - הנוגעת גם לתחומים נוספים - היא איך אנחנו מזהים היום צבע? שאלה זו קיימת, למשל, גם ביחס לקטורת.
ביחס לדברים רבים נותנים חז"ל סימנים לזיהויים, אולם עדיין יש לדעת כיצד יש להשתמש בסימנים אלו. ביחס לחילזון ממנו מפיקים את התכלת - הגמרא לא ראתה צורך לזהות את החילזון וסימניו כי הדבר היה פשוט לחז"ל, ובדבר שיש בו מסורת דור אחר דור אין צורך בסימנים (כך אמר לי הרב אברהם שפירא שליט"א). לכן, רוב הסימנים המופיעים בחז"ל לגבי החילזון הם סימנים צדדיים, שהוזכרו בהקשרים אחרים. כך למשל דנה הגמרא במסכת שבת 3 באדם שצד חילזון ופוצע אותו - האם הוא חייב חטאת אחת או שתי חטאות - ומכאן אנו למדים שבחילזון שייכות צידה ופציעה. וכן למדנו:
תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד 4 .
מטרת הגמרא כאן אינה לזהות את התכלת, אלא להסביר מדוע נבחר דוקא צבע התכלת לקיים בו את מצוות הציצית; בדרך אגב אנו למדים מדבריה שצבע התכלת דומה לצבעו של הים. אם נרצה להשתמש בטעם זה כדי לזהות את התכלת המלאכה עדיין ארוכה, כי גם צבע הים אינו ברור. פעם ביקשתי מצלם שיצלם את הים במשך כל היום, והתגלה ספקטרום גדול של צבעים שאפשר לראות במשך כל היום: משעות הצהרים שאז צבע הים הוא תכלת בהיר, ועד לפנות ערב שאז הצבע כמעט סגול. וכך אומר הרב הרצוג, שהאדמו"ר מראדזין זיהה את חילזון התכלת כחילזון עם צבע כחול משום שהוא ישב באירופה, שם צבע השמים נוטה יותר לירוק ולכן גם צבע הים דומה יותר לכחול. כללו של דבר, הסימנים לזיהוי התכלת אינם חד משמעיים. גם דימוי התכלת לאבן ספיר אינו עוזר, כי איננו יודעים מהי אבן הספיר; וגם לאחר שנתגלתה לפי רוב השיטות אבן הספיר - התברר שניתן לשייף אותה, וכך ישתנה צבעה.
הזכרנו שני סימנים מדברי חז"ל זיהוי התכלת, מתוך אחד עשר שליקט האדמו"ר מראדזין.
משמעות צבע התכלת
לצורך דברים רבים במשכן השתמשו בתכלת, כמתואר בפרשת תרומה: לכיסויי יריעות המשכן ויריעות החצר, לפרוכת, למעיל ועוד, וכן למצוות הציצית: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" 5 . ביהדות - יש משמעות לצבעו של דבר, כמו שכותב הרב הירש בספרו "מצוות כסמלים", הצבע האדום הוא הצבע הגשמי ביותר - הוא צבעה של האדמה ושל הדם. על כן הצבע האדום הוא צבעו של מזבח האדמה, עליו מקריבים קרבנות, וגם צבעו של המשכן כולו היה נחושת. ככל שעולים במעגל הקשת אנו מוצאים צבעים רוחניים יותר, עד שמגיעים אל צבע התכלת, שהוא הצבע הרוחני ביותר. השמים הם חסרי צבע, הם מבטאים את שיא הרוחניות, אולם כשמסתכלים עליהם - רואים תכלת. נמצא שהתכלת הוא 'מציאות וירטואלית', הוא כולו רוחני ורק נראה לנו כתכלת. לכן הכיסויים של הכלים הרוחניים במשכן, כמו המנורה, הם כולם מתכלת, וכן מעיל הכהן הגדול שבא לכפר על לשון הרע שבפרהסיא 6 .
דיונים הלכתיים סביב חידוש התכלת
נסקור כאן כמה מן הדיונים שעלו בסוגיית שחזור מצוות התכלת.
האם צריך דוקא חילזון, או שאם חברות הצבע יוציאו צבע דומה לתכלת הוא יהיה כשר? בתוספתא למדנו "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון. הביא שלא מן החלזון פסולה" 7 . מפשט לשון הברייתא משמע שהצורך בחילזון הוא צורך עקרוני; בטעם הדבר ניתן לומר שצבע התכלת הוא רוחני, ולכן צריך לקחת אותו דוקא מעולם החי.
אולם, יש אומרים שהסיבה לכך היא טכנית מעשית - משום שבימים קדומים לא היה צבע טבעי יפה, ובעבר צבע היה סמל למעמד, רק מלכים הרשו לעצמם ללכת עם צבע מיוחד, כי כל הצבעים היו מחזיקים רק עד הכביסה הבאה... במשך הדורות היו מלכי הגוים הולכים עם בגדים בצבע סגול. לפני מספר שנים הזמין אותי הנשיא הרצוג לנסוע לחוף הים של לבנון, שם מצאו הרים שלמים של קונכיות ריקות השבורות בדיוק במקום ממנו לוקחים את אותו צבע סגול.
על כן, באופן פשוט יש צורך דוקא בחילזון להפקת התכלת, וצבע מלאכותי יהיה פסול. אולם, לפי השיטה שכל המטרה של החילזון היא שהצבע יהיה צבע יציב - גם צבע מלאכותי יהיה כשר.
מהי הגדרת החילזון? חז"ל אומרים "נרתיקו גדל עמו" 8 , ויש לשאול מהי הכוונה המדוייקת במילה 'נרתיק'. האדמו"ר מראדזין שטוען שהחילזון הוא הדיונון אומר שהכוונה היא לשלד, ואכן כשאנו הולכים לחוף הים ניתן למצוא לפעמים שלדים של דיונון הגדלים יחד עמו. כמובן שלפי שיטתו המילה 'חילזון' בלשון חז"ל אין פירושה חילזון בלשון ימינו, שהוא בעל חי עם קונכיה, אלא גם דג הדיו בכלל 'חילזון', כיון שהוא רכיכה.
הצבע והצביעה: כתוב שלצורך מצוות התכלת היו משתמשים בסממני עזר שונים. השאלה המתעוררת כאן היא האם הסממנים נדרשו לצורך הכנת הצבע, או שמטרתם היתה לנקות את הצמר, כדי שהוא יִצַבָּע טוב יותר? כך גם יש לדון, האם במצוות ציצית צובעים את הציצית או את הגיזה?
כמה פתילים צריכים להיות מתכלת? התורה אומרת " וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת", וכותב הרמב"ם שפתיל תכלת הוא פתיל אחד מתוך השמונה 9 . הראב"ד תמה על כך, הרי בכל פתיל יש שני חוטים, ואם כן שני חוטים מתוך השמונה צריכים להיות מתכלת. שיטה שלישית היא שיטת רש"י והתוספות, שכיון שכתוב 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ' יש צורך שלפחות ארבעה חוטים מתוך השמונה צריכים להיות צבועים בתכלת.
האם ניתן לחדש את עבודת הקרבנות ללא תכלת? באופן פשוט אי אפשר לחדש את עבודת הקרבנות ללא תכלת, שהרי בלעדיה לא ניתן לעשות את האבנט, וללא בגדי הכהונה אי אפשר לעבוד (דיונים נוספים מתעוררים ביחס לבגדי הכהונה. כך למשל אמר לי הרב אליהו שמפורש בדברי הרמב"ם שאסור לעשות ניקוי יבש לבגדי הכהונה, ואם כן כיצד ניתן להשתמש בהם לטווח ארוך? לשאלה זו מצאנו בסופו של דבר פיתרון, אולם בעיות אלו רק ממחישות את הצורך בהכנה רצינית ומדוקדקת אם ברצוננו להתכונן לבנין בית המקדש).
האם החילזון כשר באכילה? כידוע כל מה שבמקדש צריך להיות "מן המותר בפיך", ועל כן אומר החיד"א שיתכן שהחילזון כשר, שהרי משתמשים בו לבגדי המקדש. אולם, יש אומרים שכשרות החילזון אינה משמעותית כי הצבע עובר תהליך ארוך של עיבוד, עד שהוא הופך ממש לעפר, ויש אף שאומרים שהתכלת מוגדרת כ'חזותא בעלמא' 10 , בצבע כשלעצמו אין בעיה של כשרות.
הזיופים : כידוע, כל תעשיה הקשורה לכסף גוררת זיופים. התכלת היא אחת מארבעת הדברים (חבי"ת: חלב, בשר, יין ותכלת) אותם ניתן לקנות רק ישירות מן האומן שידוע שהוא ירא שמים - שהרי תכלת צריכה להיעשות לשמה, או לחילופין לקנותה בצורה של "חותם בתוך חותם" 11 .
מדוע הפסיקו ללבוש תכלת?
בזמן גלות בבל מינו הגוים את עצמם אחראים ישירים לכל תעשיית הצבע, והם לא הסכימו לייבא את התכלת מארץ ישראל, כי זהו צבע מלכותי והם לא רצו לעודד מסחר בצבע הזה. וכיון שתעשיית התכלת היתה בארץ ישראל ורוב היהודים ישבו בבבל - כמעט לא היתה תכלת. על כך אמר לי פעם הרב אברהם שפירא שליט"א, שאם היתה חובה ללכת עם תכלת - מסירות הנפש היתה מתגברת על הכל, אבל כיון שפסקו חכמים ש"התכלת אינה מעכבת את הלבן" (כלומר, אם אין תכלת ניתן לקיים את מצות הציצית גם בלעדיה, בחוטי לבן בלבד) אנשים הפסיקו ללכת עם תכלת. בעיה זו נוצרה כבר בתקופת הגמרא, ומאז פחת השימוש בתכלת.
שיטתו של האדמו"ר מראדזין - הדיונון
בשנת תרמ"ח קם האדמו"ר מראדזין - רבי גרשון חנוך ליינר, שכתב שלשה ספרים. אחד מהם נקרא "שפוני טמוני חול" ובו הוא מתאר את כל סימני החילזון, ובספר נוסף הוא מתאר את כל סיפור החיפוש אחר התכלת. בין היתר, הוא נסע למוזיאון התת ימי בנאפולי, וכנראה הוא נסע גם לותיקן כדי לחפש מעיל תכלת, וכך לזהות את הצבעים. מספרים ששאלו אותו איך הוא לא פוחד להיכנס למרתפים, והוא ענה שיש לו סגולה בדוקה מאבות אבותיו. הוא לא רצה לגלות מהי, אבל פעם אמר המשמש שלו שיש לו פשוט אקדח קטן...
לאחר חקירות ובדיקות, החליט האדמו"ר מראדזין שבעל החיים המתאים ביותר לתיאורי החילזון ממנו מפיקים את התכלת הוא הדיונון, שגופו דומה לים (כדברי הגמרא 12 "חילזון זה גופו דומה לים"), וכאשר דג מנסה לאכול אותו, מעיף הדיונון צבע שיוצר עשן, כך שהדג אינו רואה דבר.
לאחר זיהוי הדיונון, הקים בנו של האדמו"ר בעיר ראדזין מעבדה, שבה ייצרו חוטים הצבועים בתכלת המופק מהדיונון. פעולה זו גרמה לפולמוס גדול מאוד על חידוש התכלת, עד כדי כך שמתנגדיו האשימו אותו שהוא עומד להקים מדינה יהודית, וניצלו את העובדה שהוא עודד את חסידיו לעלות לארץ, עד שהוא אפילו ישב בכלא בשל כך, ויצא ממנו רק בזכות שוחד.
לקראת השואה ראה נכדו של האדמו"ר שכל תעשיית התכלת עלולה להתבטל, והוא אסף עשרה אנשים וגילה להם את הסוד. אולם, במהלך השואה נהרגו כל העשרה. חסידי ראדזין - בראשות הרב שרגאי, שהיה ראש עירית ירושלים - חיפשו דרך לחדש את התכלת ולא מצאו, עד שמצאו אצל הרבנית הרצוג מכתב, שכתב שמשו של האדמו"ר לאביו של הרב הרצוג, שהיה רב ידוע בפולניה. הרב הרצוג ביקש מאביו שיתכתב עם האדמו"ר, וכנראה האדמו"ר לא היה ולכן ענה לו השמש, לפי מכתב זה ניסו התלמידים לחדש את התכלת. אולם, התעוררה בעיה: באו מדענים וביצעו את אותו תהליך עם דם של שור במקום דם הדיונון - והתקבלה אותה תוצאה. בסופו של דבר מצאו חסידי ראדזין דרך אחרת להפקת התכלת, ועל פיה הם הולכים עד היום.
שיטתו של הרב הרצוג - היאנטינה
הרב הרצוג - עם כל הערכתו לאדמו"ר מראדזין - טען שהחילזון חייב להיות עם כיסוי מיוחד, שאינו קיים אצל הדיונון. הוא עשה דוקטורט על נושא החילזון, ושאל את המדענים של אותה תקופה מהו החילזון המתאים ביותר לתכונות שהוא גילה, והם ענו לו שיש חילזון בשם יאנטינה - שהוא חילזון יפה בצורת שבלול, עם קונכיה קטנה בצבע סגול. חילזון זה מת כאשר הוא במים, וגם כאשר הוא ביבשה... לכן הוא שט במהופך על פני המים. בים יש קילומטרים שלמים של אותו חילזון, פעם פניתי לרב של הצי השישי, והוא אסף לי מהים כמה מהם.
בדומה לדיונון, גם חילזון זה מעיף צבע - כשהוא רוצה לאכול את שושנת הים הוא מעיף צבע עם חומר מטשטש, וכך הוא מצליח לבלוע את הטרף. פעם היתה תערוכה שבה הסברתי על היאנטינה, והיה איתי הרב מרדכי אליהו. תוך כדי דבריו הוא אמר: 'הרב בורשטיין, אתה לא מסביר טוב'. קיבלתי חלישות הדעת, ושאלתי אותו במה טעיתי? הוא ענה לי - כאשר החילזון מעיף על הברווזן את הצבע הברווזן מתבלבל, ואינו יודע אם הצבע בא מהחילזון של ראדזין או של הרב הרצוג, ועד שהוא מתאושש הוא בולע אותו...
ארגמון כהה קוצים
כיום טוענים המדענים, שאם הרב הרצוג היה שואל אותם היום - הם היו אומרים שהחילזון המתאים לתכונות המבוקשות אינו הנקרא אנטינה, אלא ארגמון כהה קוצים. גופו אינו דומה לים, אבל גדלים עליו דברים שנראים כים. על הפסוק 'ושפוני טמוני חול' אומרים חז"ל שזהו התכלת 13 , ואכן ד"ר אהוד שפניא גילה שכאשר הולכים בתוך חול הים אי אפשר למצוא אותם, כי הם מתחבאים בתוך חול הים.
בגמרא נאמר "תנו רבנן: חלזון זה - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" 14 , ויש גורסים "ועולה אחד לשבע שנים". ברור שגם לפי הגירסא הראשונה אין הכוונה לשבעים שנה ממש אלא הביטוי 'שבעים שנה' הוא ביטוי המציין נדירוּת, שהרי על הפסוק "ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים" אומרת הגמרא 15 'יוגבים - אלו ציידי חלזונות', וברור שנבוזראדן לא השאיר את היוגבים בשביל פעם בשבעים שנה. אלא פשט הגמרא הוא שפעם בשבעים שנה החילזון עולה לחוף, ובשאר השנים צריך להתאמץ כדי למצוא אותו. אדם שתפקידו הוא לצוד את החלזונות - ודאי יכול למצאם גם בשנים אחרות.
הקשר בין ספר הבישול האיטלקי למצוות התכלת
מחילזון הארגמן קשה מאוד להוציא את הבלוטה שממנה מוציאים את הצבע. היא מאוד דקה ומאוד קשה להפריד אותה מהחילזון, ובתחילה כלל לא ידעתי איך מוציאים אותה. 'שברתי את הראש' איך לעשות זאת, חשבתי מי מומחה לחלזונות ולבסוף עלו בדעתי האיטלקים, שאוכלים את החלזונות. לקחתי ספר בישול באיטלקית, ושם אכן מצאתי הוראות מדוייקות כיצד להוריד את הבלוטה, ובאמת כך הצלחתי. על כך נאמר שכל חכמות העולם יהיו לעתיד לבוא כרקחות, טבחות ואופות לתורה.
הליכה עם תכלת למעשה
לסיכום הדברים, נמצא שיש שלש שיטות: שיטת האדמו"ר מראדזין לפיו הדיונון הוא החילזון המבוקש, ושתי שיטות פנימיות בתוך שיטת הרב הרצוג - דעת הרצוג עצמו שהיאנטינה הוא החילזון ממנו מפיקים את התכלת, והמדענים שטוענים שהיום הוא היה מכריע שהחילזון הוא הארגמון כהה הקוצים. מהארגמון כהה הקוצים אכן מייצרים היום את חוטי התכלת.
שאלתי את הרב אליהו כיצד יש לנהוג למעשה, והוא ענה לי שהתכלת נגנזה, וזיהוי החילזון יתברר רק כאשר תבוא הגאולה השלמה יש להדגיש שהרב אליהו אינו מונע ביד מי שמעוניין ללכת עם תכלת, וברור שאין אף פוסק שאוסר זאת; לדעת הרבה פוסקים הדבר הוא מאוד כדאי, שהרי מדובר במצוה מהתורה, וספק דאורייתא לחומרא. אמנם, יש שטענו שכיון שהזיהוי אינו ודאי עדיף לא ללבוש את התכלת, ואחרת עלול להיווצר מצב שגם אם יתברר שהחילזון הוא אחר ממה שאנו חושבים היום ימשיכו מתוך הרגל במנהג הקודם 16 ; אך כיון שכאן מדובר בספק מצוה דאורייתא, קשה לדחותה מטעם זה. הרב ליאור ופוסקים חשובים נוספים בדקו את הנושא, ולדבריהם ניתן לקבוע בודאות שהתכלת אכן מופקת מהארגמון. לא אופתע אם בסופו של דבר מצוות התכלת תחזור מלמטה, בדומה לציונות. כבר ניסינו להכניס הצעות לסדר היום של מועצת הרבנות הראשית שתדון בנושא, אבל הדבר עדיין לא יצא לפועל. לעניות דעתי, אם כמה אלפים יתחילו ללכת עם תכלת - תבוא פסיקה מעוד פוסקים גדולים, וכך תחזור עטרת התכלת ליושנה.
מישהו שאל אותי - כיצד אני מדבר כל כך הרבה על תכלת, ואני עצמי לא הולך איתה? עניתי לו שכך אמר לי הרב אוירבך זצ"ל. פעם הראיתי לרב אוירבך את כל צילומי החלזונות, ושאלתי אותו האם אפשר ללכת עם תכלת? הרי "לא מעבר לים היא"! הוא אמר לי שבירושלים - כל פסק חדשני צריך להתמודד עם הרבה מאבקים, והוסיף 'אני כבר לא צעיר'... שאלתי אותו - אז אפשר ללכת? הוא שאל אותי מדוע איני פוסק בעצמי בנושא, הרי אני עוסק רבות בדבר; ועניתי לו שאני מבחין בין לימוד בנושא לבין פסיקה. ענה לי הרב אוירבך שאם כך אז לא אלך עם תכלת 'כיון שאתה מומחה לדבר ואתה הולך עם תכלת - הנהגה זו היא עצמה פסיקה'. תשובה זו היא כמובן אישית, אבל אחרים יכולים כמובן לסמוך על הפוסקים שלפיהם הם הולכים.
נושא התכלת הוא נושא חשוב מאוד, ובמיוחד בימים בהם אנו עוסקים במקדש- כפי שמבואר בספרי החסידות, שחידוש התכלת הוא אחד מסימני הגאולה.
^ 1 יתכן שרמז לכך ניתן למצוא בבראשית רבה פה, ט: "ויאמר מה הערבון אשר אתן וגו', אמר רבי חוניא נצנצה בה רוח הקודש: חותמך זו מלכות... ופתילך זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל, היך מה דאת אמר פתיל תכלת, ומטך, זה מלך המשיח..." (הערת העורך).
^ 2 תהלים קב, יד.
^ 3 עה ע"א.
^ 4 חולין פט ע"א.
^ 5 במדבר טו, לח.
^ 6 זבחים פח ע"ב.
^ 7 תוספתא מנחות ט, טז.
^ 8 שיר השירים רבה ד, ב, וכעין זה בדברים רבה פרשה ז, יא "מלבושו גדל עמו".
^ 9 הלכות ציצית א, ו.
^ 10 שו"ת נודע ביהודה תנינא, או"ח חלק ג' ד"ה 'אך לכאורה'.
^ 11 עבודה זרה לט ע"א.
^ 12 מנחות מד ע"א.
^ 13 מגילה ו ע"א.
^ 14 מנחות מד ע"א.
^ 15 שבת כו ע"א.
^ 16 כשם שאומרת הגמרא במסכת סוכה לא ע"א "אמר מר: לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר. - פשיטא! - מהו דתימא: לייתי, כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג, קא משמע לן זימנין דנפיק חורבא מיניה, דאתי למסרך".
^ 2 תהלים קב, יד.
^ 3 עה ע"א.
^ 4 חולין פט ע"א.
^ 5 במדבר טו, לח.
^ 6 זבחים פח ע"ב.
^ 7 תוספתא מנחות ט, טז.
^ 8 שיר השירים רבה ד, ב, וכעין זה בדברים רבה פרשה ז, יא "מלבושו גדל עמו".
^ 9 הלכות ציצית א, ו.
^ 10 שו"ת נודע ביהודה תנינא, או"ח חלק ג' ד"ה 'אך לכאורה'.
^ 11 עבודה זרה לט ע"א.
^ 12 מנחות מד ע"א.
^ 13 מגילה ו ע"א.
^ 14 מנחות מד ע"א.
^ 15 שבת כו ע"א.
^ 16 כשם שאומרת הגמרא במסכת סוכה לא ע"א "אמר מר: לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר. - פשיטא! - מהו דתימא: לייתי, כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג, קא משמע לן זימנין דנפיק חורבא מיניה, דאתי למסרך".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
