מעלת התפילה בדור של גאולה | הרב שמעון כהן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
תפילה ובית כנסת
שיעורי אמונה נוספים

קטגוריה משנית

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

689

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

סדר הברכות מותאם לסדרי הגאולה
סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה מותאם לסדרי גאולת ישראל. גאולתם של ישראל הולכת קמעא קמעא - מתחילים ב'תשובה' ו'סליחה' - "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ו"סלח לנו אבינו כי חטאנו", אחר כך 'גאולה' ו'רפואה', ברכה ביבול ארצנו וקיבוץ גלויות, השבת סדרי המשפט, מיגור הרשעה מן העולם והרמת קרנם של הצדיקים, בנין ירושלים והמקדש והחזרת מלכות בית דוד. כל זה סדר גאולתם של ישראל, כמתואר באריכות במסכת מגילה 1 . אנו נתמקד בסדר הברכות של חציה השני של תפילת עמידה, וזו לשון הגמרא:
"...וכיון שכלו המינים - מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב: 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק', וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וסמיך ליה 'וכי יגור אתכם גר'. והיכן מתרוממת קרנם - בירושלים, שנאמר: 'שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך'. וכיון שנבנית ירושלים - בא דוד, שנאמר: 'אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'. וכיון שבא דוד - באתה תפילה, שנאמר: 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי'. וכיון שבאת תפילה - באת עבודה, שנאמר: 'עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי'. וכיון שבאת עבודה - באתה תודה, שנאמר: 'זבח תודה יכבדנני'".

המאבק בין הנצרות ובין עם ישראל
רש"י מלמדנו מה משמעות המילים "וכיון שכלו המינים", וכה דבריו:
"כלו המינים - תלמידי ישו הנוצרי, לכך סמכו לה [לברכת ה'משפט' את] ברכת המינים, שנאמר [אחרי 'השיבה שופטינו' וכו'] עוזבי ה' [יכלו] - אלו המינים, ושבר פושעים - היינו זדים, כדאמר: פשעים - אלו המרדין (יומא לו ע"ב)".
קיים מאבק תיאולוגי דתי בין הנצרות ובין עם ישראל. ב"ה בימינו הנוצרים הולכים ומתפקחים ומתחילים להבין שעם ישראל הוא עם ה'. בחנוכה התשע"ו פרסם הותיקן מסמך היסטורי שחולל רעש גדול בקרב מיליוני נוצרים ברחבי העולם. בהצהרה רשמית הודו בותיקן כי הברית בין ה' ובין עם ישראל מעולם לא הופרה, וכי למרות התנגדותם לישוע, גם היהודים זכאים לישועה.

בירושלים מתרוממים בתכלית הרוממות
המאירי 2 מסדר את סדר ברכות תפילת עמידה ביתר הבהרה, וזו לשונו:
"וכלו המינים והזדים, והוא סמיכת ברכת המינים. כלו הרשעים, נתברכו הצדיקים וגרי הצדק, והוא סמיכת ברכת הצדיקים. והיכן הצדיקים מתרוממים תכלית הרוממות - בירושלם, והוא סמיכת ברכת ירושלם. באו לירושלם - נתעלית מלכות בית דוד, והוא סמיכות את צמח דוד. בא עילוי למלכות דוד - באה תפילה, שהוא נעשה ראש לכל עניניה, והוא סמיכות שמע קולנו. באה תפילה - באה עבודה, שהרי התפלה במקומה היתה עומדת. באה עבודה - כבר נשלם ענין בית המקדש, ובאה הודאה, ובאה ברכת כהנים אחר הודאה".
המאירי משתמש בביטוי מיוחד - "תכלית הרוממות". בירושלים, עיר הקודש והמקדש, הצדיקים מתרוממים בתכלית הרוממות. אנו שואפים להגיע לפסגת החיים, והפסגה הזאת נמצאת בירושלים, בה כל הכוחות של האומה מתבררים.

ירושלים נמצאת בירושלים
ה"משך חכמה" בפרשת בחוקותי 3 מציין, שבדור שלפני השואה באירופה אמרו: "ברלין היא ירושלים". הדבר רווח במקומות נוספים: האִי ג'רבא שבדרום תוניס כונה "ירושלים דאפריקה" או "ירושלים דתוניסיה", העיר מקנס כונתה "ירושלים של מרוקו", העיר תלמסאן שבאלג'יריה והעיר מארקש שבמרוקו כונו "ירושלים הקטנה", ועוד. ערים רבות כונו בכינויים מסוג זה מתוך רצון להידמות לירושלים עיר הקדש, אבל לאמתו של דבר אלו דברי הבל וריק, לא יעלה על הדעת שברלין, ג'רבא או מקנס יקבלו את שמה של ירושלים, ירושלים נמצאת בירושלים, זו עיר הקודש והמקדש ואין בלתה!

בקשת העמים לעומת בקשתם של ישראל
חז"ל מלמדים אותנו כי ההבדל בין תפילתם של העמים לתפילתם של ישראל הוא, שתפילת העמים מתרכזת בבקשה על הצלחת יבולם הגשמי, ואילו בקשתם של ישראל היא בראש ובראשונה על בנין המקדש והשראת השכינה בתוכם, וזו לשון המדרש 4 :
"כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ - עבדת ארעא, לא עבדת, וכל תפילתן של בריות אינה אלא על הארץ - מרי תעביד ארעא, מרי תצליח ארעא.
כל תפילתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש - מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא".

בית המקדש - צווארו של עולם
בית המקדש הוא 'צווארו של עולם', הוא נקודת החיבור שמחברת בין הראש לגוף, בין הרצון האלקי לגוף האומה. וכמאמר חז"ל 5 :
"אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה - 'כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות', תל שכל פיות פונים בו".
ומה הצוואר הזה, כשהוא ניטל ח"ו אין חיים, כך גם בית המקדש, כשהוא ניטל אין חיים לאומה.

אצבע בעינה של מלכות אדום
בירושלים מתגלה מלכות ישראל, וכשירושלים בבניינה, עם ישראל מתגלה בתפארתו. הגמרא במסכת מגילה 6 משווה בין קיסרי - עיר בירתה של אדום, לבין ירושלים - בירת קודשנו, וזו לשון הגמרא:
"קיסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם 'חרבו שתיהן' - אל תאמן. 'ישבו שתיהן' - אל תאמן. 'חרבה קיסרי וישבה ירושלים', 'חרבה ירושלים וישבה קסרי' - תאמן, שנאמר: 'אִמָלְאָה החָרַבָה' (יחזקאל כו, ב), אם מלאה זו - חרבה זו, אם מלאה זו - חרבה זו".
בכל צריף קטן שנבנה בירושלים ובכל ישוב ובנין, אנו מכניסים אצבע בעינה של מלכות אדום, משום שכשעם ישראל נגאל ושב לארצו, בד בבד סופה של מלכות אדום מתקרב.

דוד המלך וירושלים זה דבר אחד
ה"שפת אמת" 7 על הגמרא במגילה, עומד על הסמיכות שבין ברכת "את צמח דוד" לברכת "שומע תפילה", וכה דבריו:
"כיון שבא דוד באתה תפילה, דכתיב: 'והבאתים' כו'. אין מובן דוד מאן דכר שמיה הכא, והיה נראה דלאו דווקא כיון שבא דוד, רק כיון שנבנית ירושלים, דהיינו הר קדשי, באתה תפילה, ומשום דבנין ירושלים ודוד חדא מילתא היא, נקט 'שבא דוד'".
דוד המלך וירושלים זה דבר אחד, זה לא דברים נפרדים 8 .

מי אנו שנתפלל על ירושלים?!
התפילה על גאולת ישראל ובנין ירושלים עלולה להביא את האדם לידי רפיון מסוים, וכי ראוי הוא לבקש על ישועתם של ישראל?! שאלה זו שואל הרמח"ל 9 ב"מסילת ישרים" 10 , וכך כתב:
"ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפילתי יכנסו הגלויות ותצמח הישועה?
תשובתו בצידו, כאותה ששנינו (סנהדרין לח ע"א): לפיכך נברא אדם יחידי, כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם, וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה".
כל אדם צריך להרגיש שבשבילו נברא העולם ולכן יש לו אחראיות שהעולם יגיע לתכליתו. הקב"ה שמח בתפילותינו גם אם למראית עין נראה שהתפילות אינן פועלות. ממשיך הרמח"ל:
"ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא: 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע' (ישעיה נט, טז), ואמר: 'ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך' (ישעיה נט, סג), ואמר: 'ציון היא דורש אין לה' (ירמיה ל, יז), ופירשו ז"ל (סוכה מא ע"א): מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כוחנו... ואמר: 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה' (ישעיה מ, ו), ופירשו ז"ל (תיקונים): שכל חסד שעושים, לעצמם הם עושים, לטובת נפשם ולהנאתם, ואינם מתכוונים לכוונה השלמה הזאת, ולא מבקשים על עילוי הכבוד וגאולתן של ישראל, שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל ובריבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת, וכמו שכתב בתנא דבי אליהו שהזכרתי, ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל".
כשעם ישראל נמצא בחולשה, הגאולה מתעכבת. מידי עלינו לשאו את עצמנו במה התקדמנו ובמה קידמנו את האומה לתוספת כבוד שמים והופעת מלכות ה' בעולם.

מדוע לא נתקבלו תפילות גדולי הדורות לגאולתנו?
בספר "בית אלקים" 11 שואל המבי"ט:
"בהיות תפילת הציבור נשמעת תמיד, צריכין אנו לבאר ענין תפילת ביאת הגואל שאנו מתפללים אותה מזמן החורבן ערב ובוקר וצהרים, ברכת 'גואל ישראל', ו'מהר לגאלנו' כו', 'תשכון בתוך ירושלים עירך', 'את צמח דוד עבדך' כו', ואין אנחנו נענים בהיות תפילה זו נאמרת בכל יום ג' פעמים מפי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואי אפשר אלא שתהיה נאמרה בכוונה בקהל מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים, וכן מה שאמרו ז"ל (תענית ל ע"ב): כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, כדכתיב: 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה' (ישעיה סו, י), כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדין בנחמתה".
אנו מתפללים על גאולת ישראל כבר מאות שנים ואיננו נענים. ציבורים שלמים שופכים שיחם ומזילים דמעה ומייחלים לבנין בית ה', ועודנו עומד בחורבנו. בכל הדורות עמדו גדולי עולם בתפילה ובבקשה - רשב"י, רבי עקיבא ורבן גמליאל, כל התנאים הקדושים ואחריהם האמוראים הקדושים, כל הראשונים והאחרונים - הרמב"ם, הרשב"א, הגאון מולינא, הבעל שם טוב, אור החיים הקדוש, האר"י הקדוש, הרש"ש וכו'. גדולי גדולים התפללו והתחננו. היעלה על הדעת שהתפילות כולן שבו ריקם?!
אמנם בשבעים שנה האחרונות השאלה קצת הוכהתה, כי ב"ה זכינו לתחיה גדולה ולהתגשמות חזון הנביאים בימינו, אך עדיין אין לנו מקדש והגאולה לא הושלמה. משיב המבי"ט:
"ולתשובה זו אני אומר, כי כבר נתבאר כי המתפלל על דבר גם כי לא נענה לא יגע לריק, אלא שיש שכר לפעולתו במה שמקיים מצוות עשה, ומכיר ויודע כי אין מי שיוכל להשלים חסרונותיו כי אם הוא יתברך, כל שכן בהתפללו על ענין גדול הערך שהוא גאולתן של ישראל, והיות כוונתו כדי שתתפרסם גדולת האל יתברך ויהיה ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד, שיש לו שכר גדול בלי ספק, אלא שענין קבלת תפילה זו, שהיא כוללת לכל ישראל אינה תלויה בכוונת קהל מן הקהילות בתפילה, אלא שהיה צריך כוונת רוב כל ישראל בה כיון שהיא כוללת לכולם, ואף בכוונה בה צריכים לעשות תשובה שלימה כדי שיענו, וכמו שכתוב: 'היום אם בקולו תשמעו' (תהלים צה, ז), ומבלי זה אין תפילתם מקובלת גם כי תהיה בכוונה ביום מן הימים מן רוב ישראל, כי הוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה דלא מקרע אפילו לציבור, עד אשר יבא עתה וימיה ימשכו, כדכתיב: 'בעתה אחישנה' (ישעיה ס, כב), זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה' (סנהדרין צח).
ונראה כי על ענין נפלא כזה, שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות, צריך להרבות בתפילה, דורות ראשונים ואחרונים. ומועילה תפילת הראשונים לתפילת האחרונים, ויותר נקל הוא לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה, שתתקבל תפלתם מהראשונים".
כדי לזכות בגאולה לא מספיקה כוונה בתפילה, צריך שהדור יהיה זכאי וראוי לכך, וכן יש צורך בתפילותיהם הרבות של ישראל, תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים.

תפילותינו טובות יותר ומשלימות את סך התפילות
המבי"ט מסביר, שהתפילות שלנו טובות יותר מתפילות אבותינו, משני טעמים:
"הטעם הראשון - כי הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר והעתר יותר לשתקובל תפילתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם שהם רחוקים ת"ק שנה, ואותם שאינם רחוקים מזמן הגאולה אלא כמאה שנים הוא יותר נקל להם שתקובל תפילתם בהיות תפילתם שווה, וכן הקרוב קרוב קרובה תפילתו להיות נשמעת, דמיון העומד רחוק מן המדינה שלא תקפוץ לו הדרך כל כך מהרה כמו העומד קרוב להמדינה.
טעם ב' - כי להיות הענין גדול הערך, צריך ריבוי תפילות דור אחר דור כדי שתקובל תפילת הגאולה, ובהיות נשלמות תפילות הצריכות וידועות לו יתברך, אז בדור ההוא תקובל תפילתם, גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת, ובעת שנשלם סכום התפילות הצריכות, תקובל התפילה, לא בשביל תפילה זו לבד, כי אם בהצטרף אותה עם התפילות הקודמות, באופן שכל התפילות הקודמות הן מועילות גם כן, וכשתתקבל תפילה זו לדור אחרון, כשתצטרף עם הקודמות, הרי הוא כאילו נתקבלה תפילת הראשונים, כיון שהיתה סעד לקבלת תפילה זו".
מבחינה מסוימת, לתפילות שלנו יש כוח גדול יותר מתפילות אבותינו. בדורות הקודמים עיניהם של ישראל היו צפויות ומייחלות לראות את ירושלים. אף אחד לא העלה על דעתו שיזכה לנגוע באבני הכותל ולראות את ירושלים הולכת ונבנית. אנו חיים היום בתוך חלום שהתגשם, ירושלים הולכת ונבנית ואנו עומדים כפסע לפני בנין בית המקדש. היום קל יותר להתפלל על בית המקדש, כי אנחנו קרובים יותר.
ועוד: הקב"ה אוסף את כל התפילות של כל הדורות - הראשונים הרימו את העולם בתפילותיהם והתפילות הולכות ומצטברות עד שתגענה למכסה הרצויה באוצר התפילות. התפילה הפרטית של כל אחד ואחד מישראל מחוברת בחיבור ממשי לתפילותיהם של האר"י הקדוש, הרש"ש, "אור החיים" הקדוש, הגאון מוילנא, הבעל שם טוב, ושאר כל גדולי ישראל.

גם תפילות גדולי הדורות הראשונים התקבלו
בהמשך מבאר המבי"ט, שלמעשה גם תפילות גדולי הדורות הראשונים התקבלו, ובבוא העת כשיקומו לתחיה יזכו לראות בהתגשמות תפילותיהם, וזו לשונו:
"ועוד אני אומר, כי תפילת כל הדורות הראשונים נתקבלה לעצמם גם כן, גם כי לא היתה התשועה בימיהם. וביאור זה הוא, כי אחר זמן הגאולה יהיה תחיית המתים ויבנה בית המקדש ויזכו כל הדורות הראשונים לראות הגאולה חלף עבודת תפילתם שהתפללו בזה העולם והיו מצפים לגאולה וזכו אליה...".
הגאולה אינה מתרחשת ביום אחד, מדובר בתהליך של בנין שנבנה קומה אחרי קומה, קמעא קמעא - היתה לנו גאולה בכ"ט בנובמבר למניינם, אחר כך בה' באייר התש"ח, אחר כך בכ"ח באייר התשכ"ז, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל, וגם לאחרונה עם תחילת ההכרה בירושלים כבירת ישראל הרשמית והנצחית. אנחנו הולכים ומתקדמים, ומתקרבים לתחיית המתים ולבנין בית המקדש.

התפילה על משיח בן יוסף וציפיית הישועה
בברכת "בונה ירושלים" שבתפילת עמידה כתוב בחלק מן הסידורים שיש לכוון להתפלל על משיח בן יוסף, שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע. מקורם של דברים ב"שער הכוונות" 12 למהרח"ו , וכה דבריו:
"...ובאמרו 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין', צריך לכוין כוונה זו אשר פירשו שמעיה ואבטליון למורי ז"ל יום אחד אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריהם, ושם אמרו לנו הם עצמם, שצריך לכוין במילות אלו בג' תפילות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לה' יתברך על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות על ידי ארמילוס רשיעא...
ובאמרך 'כי לישועתך קוינו כל היום' תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו יתברך, כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך 'ציפית לישועה'".
ביום הפטירה לא שואלים את האדם כמה מפלסים יש לו בדירה או איזה סוג רכב קנה, ואולי גם לא איזה סוג של תפילה התפלל. השאלה ששואלים אותו היא: האם ציפית לישועה?
בדור של תחיית המתים, רק מי שציפה וחיכה למשיח ולבנין בית המקדש יזכה לראות בעיניו בביאת משיח צדקנו ובבנין בית מקדשנו.

בלי ירושלים ומלכות דוד, למה לנו חיים?!
מכאן אנו מגיעים לדברי רבי יהונתן אייבשיץ בספרו"יערות דבש" , וכך כתב:
"בברכת 'ולירושלים' 'ואת צמח' וכו' אין צורך להאריך, כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי היא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד, למה לנו חיים?! ...וחייב כל איש לומר בליבו: ריבונו של עולם, הריני מוסר נפשי על קדושת שמך, ואם אין אני כדאי לראות בבנין ציון והחזרת מלכות בית דדוד, אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות, אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך, ותרחם על בניך העלובים נטושים בגולה, הסובלים על יחודך ומקדשים שמך ברבים, היות כי בעוונותינו הרבים חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות בית דוד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו, וממש ירדנו מחיים למוות, וכן להיפך, בשוב ה' שיבת ציון נהיה עולים ממוות לחיים".
בתקופתו של רבי יהונתן אייבשיץ אירופה היתה עשירה בתלמידי חכמים גדולי עולם, ואף על פי כן כל עוד אין בית מקדש, אין ירושלים ואין מלכות בית דוד, העיקר חסר מן הספר, ולמעשה אין לנו חיים. מדברי ה"יערות דבש" אנו למדים מה תוקפה ומה כוחה של 'תפילה על ירושלים'.

^ 1.מגילה יז ע"ב-יח ע"א.
^ 2.מאירי מגילה יז ע"ב.
^ 3.משך חכמה ויקרא כו, מד.
^ 4.בראשית רבה יג, ב.
^ 5.ברכות ל ע"א.
^ 6.מגילה ו ע"א.
^ 7.שפת אמת מגילה יח ע"א.
^ 8.ראה גם בית חדש על שולחן ערוך או"ח סימן קיח, אות ב.
^ 9. רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) (פדובה שבאיטליה), התס"ז-התק"ו - בצעירותו למד תורה מפי רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד. בשנת התפ"ב, בהיותו בן חמש-עשרה, עזב רבו את פדובה ועבר לכהן ברבנות בריג'יו. עם עזיבת רבו עבר הרמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד קבלה בצוותא. בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל מסכתות הש"ס, את ספר הזוהר ואת כל כתבי האר"י. בשנת התפ"ו הוסמך הרמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בראש חודש סיון התפ"ז זכה הרמח"ל להתגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רבים, ובכללם משכילים נודעים, צבאו על פתח בית מדרשו של הרמח"ל כדי לשמוע תורה מפיו עד שלא היה מקום להכיל את כולם. למרות ההתנגדות הרבה שהיתה לו בימי חייו הקצרים (ל"ט שנים), השפעתו על התנועות היהודיות השונות מזמנו ועד היום רבה ביותר. חיבר ספרים רבים בנושאים שונים בנגלה ובנסתר, בהם: "אדיר במרום" - ביאור עמוק על ה"אידרא רבא", "דעת תבונות" - ויכוח בין הנשמה והשכל בעניינים שונים, "דרך ה'" - ענייני אמונה ועבודת ה', "דרך תבונות" - הדרכה בדרכי התלמוד וביסודות הפילפול, "חוקר ומקובל" - הוכחת אמיתות הזוהר והקבלה, "קל"ח פתחי חכמה" - חיבור מקיף בתורת הקבלה, ועוד. המפורסם ביותר מבין ספריו הוא הספר "מסילת ישרים" הסולל מסילה ישרה בענייני מוסר ויראת ה'.
^ 10.מסילת ישרים פרק יט.
^ 11.בית אלקים שער התפילה פרק יז.
^ 12.שער הכוונות ח"א דרושי העמידה דרוש ו.

שיעורי אמונה נוספים

הרב שמעון כהן

ראש מוסדות בית מוריה באר שבע

תרומה
זהב טהור - מבית ומחוץ
את מי נכניס לבית המדרש
אדר א תשע"ו
שיעורים בספר שופטים
פילגש בגבעה
פרק יט
טבת תשפ"ב
כי תצא
כיצד מענישים?
אלול תשע"ח
איך מחנכים, משמעת ואהבה
חמש שנים ראשונות - באילן ובאדם
כל גיל והחינוך המתאים לו
אייר תשע"ו

שיעורי אמונה נוספים

קרוב אליך
הגיון ליבי - העיקר הכוונה
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 80
הרב משה שילת | תמוז התשע"ה
שיעורי אמונה נוספים
אני תפילה - חוברת לימוד בנושא תפילה
מתוך 'בשביל הנשמה'
רבנים שונים | סיוון התשע"ד
32 דק'
שיעורי אמונה נוספים
עבודת המקדש וביטוייה בתפילה
הרב אליהו ברין | כג' אדר א' תשס"ח
חסידים מספרים
מלך שומע צעקה
הרב אריה הנדלר | אלול תשס"ה

שיעורי אמונה נוספים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

עצרת ליחיאל
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז
אחדות ומחלוקות
יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל
הרב אליהו ממן | חשוון תשע"ב
נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
מגילת רות
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב ינון גרוסברג
הרב יהושע שפירא
הרב יעקב שפירא
הרב אליעזר מלמד
הרב נחשון רבינשטיין
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר
הרב חנן פורת ז"ל

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז