ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
בשובו מבית הכנסת, ראה שהנשים מסתודדות ומצביעות עליו. החיד"א שאל את המתורגמן – מה הן אומרות, והלה תרגם את דברי אחת מהן: "הרב הקדוש מירושלים אמר, שהמשיח לא יבוא השנה".
הרב תמה על דברי האישה, והיא הסבירה לו שבכל שנה הן מכינות את הבית לבוא המשיח בתשעה באב, ואילו השנה נאסר עליהן להתכונן לבואו.
בעקבות דבריה, חזר בו החיד"א מדבריו, ואמר: "יש להודיע שחייבים לסייד גם השנה. אם נהגתן לסייד רק חדר – סיידו את כל הבית. אם השתמשתם בצבע – השתמשו השנה בצבע היפה ביותר. ואולי בשל כך יבוא המשיח עוד היום". (חכמה מקדם עמ' 196).
לסיפור זה יש שני מסרים מרכזיים. המסר הראשון עוסק בחשיבותם של מנהגי ישראל. (במסר זה עסקתי בבימה זו לפני כשנה וחצי). המסר השני עוסק בציפייה הממשית ובעשייה לקראת הגאולה הקרובה, ובכך נעסוק לקראת תשעה באב.
משחרב בית המקדש, תיקנו לנו חכמי דור החורבן ובראשם רבן יוחנן בן זכאי, שורה של תקנות לזכר המקדש החרב. וכך דרשו את הפסוק – "ציון... דורש אין לה", כאן מקונן הנביא על שאין דורשים את ציון, ללמדינו שעלינו לדורשה. 'מניין לנו שעושים זכר למקדש...ציון היא, דורש אין לה, מכאן שצריכה דרישה' (ר"ה ל. בתרגום חופשי).
בן ימינו, שקורא את דברי הגמרא, יכול לשאול – אולי הכוונה ב'דרישה', שעלינו לפעול ולעשות למען גאולת ציון, וכיצד למדה הגמרא שעלינו לזכור? זכרון הוא בעיקר זכרון העבר, ואילו דרישה היא בעיקר דרישת העתיד.
למעשה – צפה ועולה כאן שאלה גדולה, המטרידה רבים מבני דורנו, האם עיקר העניין לעסוק באבל ובחסרון העבר או לפעול ולעשות למען בניין העתיד?
אכן, מי שיעיין היטב בתקנות 'זכר למקדש', המופיעות שם בגמרא, יגלה שלא רק זכרון העבר מצוי בהן, כי אם גם זכרון ודרישה צופת פני עתיד. כך מצינו שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, ש"יהא יום הנף, כולו אסור". כלומר – בעיקרון, בעת המקדש, מותר לאכול מהתבואה החדשה רק מעת הנפת העומר, לעומת זאת בעת החורבן מותר לאכול מהחדש כבר מהזריחה. באו חכמים והתקינו, שגם בעת החורבן אסור לאכול ביום הנפת העומר מהתבואה החדשה, מפני ש"מהרה יבנה המקדש", וחששו שיבואו לאכול מהחדש כבר מהזריחה. אם כן, יש לנו גם תקנה, המכינה אותנו כבר לבניין המקדש העתידי.
אמת, בכל ימי הגלות, ניטלה מעמנו האפשרות המעשית לפעול לדרישת ציון בדרך מעשית, וכך הדרישה הייתה בעיקרה זכרון העבר. היום המרכזי המוקדש לזכרון זה הוא תשעה באב, היום המר והנמהר, "יום חייב", יום חורבן בית מקדשנו ותפארתנו. ביום זה, גם מי שעוסק כל ימות השנה בבניין והתקדמות, יושב לארץ אפוף אבל, ועוסק בחסרון.
לעומת זאת, עם התקרבות פעמי הגאולה, הלכה אט אט ושבה לעמינו היכולת לפעול מבחינה מעשית למען קידום הגאולה. ממילא 'הדרישה' הולכת והופכת מזכרון העבר לדרישה ופעולה לעתיד, הן מבחינה רוחנית הן מבחינה מעשית.
ועדיין, לעניות דעתי, גם בימינו, עת יש ביכולתנו לפעול מבחינה מעשית לקידום הגאולה, וזו הדרך העיקרית בכל ימות השנה, הרי שבתשעה באב יש להדגיש את החסרון והאבל. ראייה לדבר - הלכה פסוקה בידינו, שביום זה אין לומדים תורה, חוץ מפסוקי ואגדות החורבן או הלכות אבילות. לכאורה, היה מקום ללמוד את הלכות בניין בית הבחירה, המלמדות ומעוררות לבניין המקדש העתידי. מכך שחז"ל התירו את לימוד החורבן והאבילות, ואסרו את לימוד ענייני המקדש, נמצאנו למדים שביום זה עלינו להיות שקועים בהרגשת החסרון.
ועומק יש בדבר, שהרי דווקא החסרון הגדול בן אלפיים שנות חורבן, גורם לעם ישראל להגביה את כנפי החזון ולחלום לתיקון גבוה ומרומם הנותן פשר לשבר כה גדול. מי שמתעורר לתיקון מהיר, יכול לעיתים לקצץ בגבולות החזון. לכן, חשוב שנשמר את עומק השבר, וכגודל הצער והחסרון, כך גודל הציפייה והחזון.
אמירה זאת מבטא הרב החיד"א, באומרו שביום זה אין לנקות ולצבוע את הבית. עלינו לעסוק רק בשבר ובחסרון. והנה, דווקא מתוך מעשי הנשים הפשוטות, הוא רואה שיש להשלים את התמונה.
"הנח להם לישראל, שאם לא נביאים הם, בני נביאים הם". הגיע צהרי תשעה באב, זמן בו נולד המשיח. והאישה – כנסת ישראל, חשה במעמקי לבבה, שהזמנים מתחלפים הם, והגיע הזמן להתנער מהעיסוק בזכרון העבר בלבד, ולצרף לו גם דרישת עתיד.
אכן, מנהג ישראל, שבתוך הצער והשבר על החורבן, אנו מצרפים מחצות היום גם עיסוק בכמיהה לבוא משיח. ובדורות האחרונים, גם בכל ימות השנה, החל עם ישראל להתנער מהאפר, ולעסוק ולפעול להשבת שכינה לציון.
ויהי רצון, שכדברי רבי יהודה הלוי – 'ירושלים לא תבנה כי אם כשיכספו אליה ישראל תכלית הכוסף, ויחוננו עפרה', נמשיך כולנו לחלום את החלום הגדול, נגביה עוף בחזון הגדול, ומכוחו נתעורר לפעול ולעשות להשבת השכינה בציון, לבניין המקדש בימינו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
