ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם יש דין ייהרג ואל יעבור על "מראית עין" של עבודה זרה?
למה נהגו לכסות את הריצפה שמשתחוים עליה ביום כפור?
סוגי ההשתחואה. השתחואה - האמורה בתורה (רמב"ם עבודה זרה פ"ו ה"ו) - זו פישוט ידים ורגלים (ברכות לד ב; רמב"ם שם ותפילה פ"ה הי"ג), שנאמר: הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה (בראשית לז י. גמרא שם), ש"ארצה" לשון משתטח משמע (רש"י ברכות שם), ומשמע כולו שטוח ארצה (רש"י מגילה כב ב). השתחואה זו היא עד שנמצא מוטל על פניו ארצה (רמב"ם תפילה שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
41 - הושענות
42 - בור
43 - זכירת שבת
טען עוד
כריעה - האמורה בכל מקום (רמב"ם תפילה שם הי"ג) - הוא על הברכיים (ברכות לד ב; רמב"ם שם), שנאמר: וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה וגו' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו (מלכים א ח נד. גמ' שם). והר"י מיגש (שבועות טז ב) כתב שכורע על ברכיו ושוחה פניו עד שמגיע לארץ, ולכן נזכרה בכתובים בכל מקום הכריעה לפני השתחואה, כמו כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים (אסתר ג ב), וכיוצא, שהכריעה היא קודם ההשתחואה (מהרש"א מגילה שם).
בעבודה זרה.השתחואה לעבודה זרה שחייבים עליה היא אף בלא פישוט ידים ורגלים (הוריות ד א), ואחד השתחואה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים, משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל (רמב"ם עבודה זרה פ"ו ה"ח), וכן הכורע על הארץ ולא פישט ידיו ורגליו חייב (עי' רמב"ם שגגות פי"ד ה"ב), וזו תולדה של השתחואה בפישוט ידים ורגלים, שבעבודה זרה חייבים אף על תולדות (תשב"ץ ח"ג סי' שטו).
יש דברים שאסרו חכמים מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה: ישב לו קוץ ברגלו לפני עבודה זרה, לא ישוח ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לה (ברייתא ע"ז יב א; רמב"ם ע"ז פי"ג ה"ז; טור ושולחן ערוך יורה דעה קנ ב), ואף על פי שיש לו צער הגוף (גמ' שם). נתפזרו לו מעות לפני עבודה זרה לא יהא שוחה לפניה וילקט, מפני שנראה כמשתחוה לה (תוספתא עבודה זרה פ"ז וברייתא בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואף על פי שאינו יכול ללכת ולעשות זה במקום אחר, שהרי המעות מונחות כאן (גמ' שם). מעין מים היוצא מבית עבודה זרה, לא יהא שוחה לפניו ושותה מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה (תוספתא שם וברייתא בגמ' שם; טור שם, והרמב"ם השמיט, ועי' כסף משנה), ואף על פי שיש סכנה בדבר שאם לא ישתה ימות בצמא (גמ' שם ורש"י). והר"ן (שם) והרמ"א (בשו"ע שם ג) סוברים שבסכנה ממש מותר, שכיון שכל האיסור הוא משום מראית עין של עבודה זרה אין בו משום יהרג ואל יעבור, ו"ימות" שאמרו לאו דווקא, אלא רצה לומר שאפשר שיבוא לידי סכנה אם לא ישתה עכשיו, שמא ימות בצמא קודם שימצא מים אחר זמן, אבל דעת הטור (שם וכ"כ בביאור הגר"א שם ס"ק ד בדעתו ובדעת הרשב"א) שאף בסכנה ממש אסור. אם הופך פניו לאחוריו, שאינו נראה כמשתחוה לה מותר (תוספתא שם; גמ' שם ורש"י ד"ה אם; שו"ע שם), וכן כשהופך לצדו (רש"י שם; טוש"ע שם), או שיושב ונוטל (רמב"ם שם; שו"ע שם).
כמרים ושרים שיש להם שתי וערב (צלב) בבגדיהם, או שנושאים צלם לפניהם, התרומת הדשן (סי' קצו) והרמ"א (בשו"ע קנ ג) אוסרים להשתחוות להם, שנראה כמשתחוה לעבודה זרה, אבל הר"ד אופנהיימר (מובא בתרומת הדשן שם) מיקל בדבר, הואיל וידוע שגם הגוים אינם משתחוים לצלם, אלא להשר. המתפלל ובא כנגדו גוי שיש לו שתי וערב בידו, והגיע למקום ששוחים בו בתפילה, לא ישחה אף על פי שלבו לשמים (הגהות אשר"י ברכות פ"א סי' טו; שו"ע אורח חיים קיג ח).
כשרוקד כנגד הלבנה בשעת ברכתה יזהר מאוד שלא יכרע ברכיו, שלא יהא נראה ככורע ללבנה (מגן אברהם סי' תכו בשם של"ה) 1 .
אבן משכית. הזהירה התורה: וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ (ויקרא כו א). בטעם האיסור נחלקו ראשונים: הרמב"ם (ע"ז פ"ו ה"ז) והסמ"ג (לא תעשה מג) והרמב"ן (על התורה דברים טז כב) סוברים מפני שכן היה דרך עובדי הכוכבים להניח אבן לפני עבודה זרה להשתחוות עליה. והאור זרוע (הלכות תפילה סי' צג) בשם רב האי גאון והחינוך (מצוה שמט) סוברים שהוא מפני החשד, שנראה כמשתחוה אל האבן. ולפי טעמים אלה מצדד המנחת חינוך (שם) בשם המשנת חכמים שיש באיסור זה משום אביזרייהו של עבודה זרה, ויהא אדם חייב ליהרג ולא יעבור עליו. אבל הר"י פרלא (לספר המצוות לרב סעדיה גאון עשה יג) סובר שטעם האיסור הוא מפני שאסור לעשות דבר כדוגמת הדברים העשויים בבית המקדש, כעין מה שאסרה התורה לעשות תבנית היכל ומנורה וכדומה.
כתב הרמב"ם שאם יש דבר המפסיק בינו לבין האבן מותר להשתחוות, ולפיכך נהגו כל ישראל להציע מחצלאות או מיני קש ותבן בבתי כנסיות הרצופות אבנים להבדיל בין פניהם לבין האבנים. וכך כתב המרדכי (מגילה סי' תז) והרמ"א (אורח חיים קלא ח, לפי גירסת הט"ז והמגן אברהם) שנהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת ביום הכפורים שנופלים על פניהם 2 .
__________________________________________
מתוך ע' השתחואה, כרך יא, פרקים א, ב
2 מתוך ע' אבן משכית, כרך א, פרק ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
