ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו לזכר נסי מצרים. ומפני שנעשנו בני חורין ואדונים באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעדה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חדוש אצלם.
דיני המצוה, כגון זה, מה דינו של בשר כשיוצא חוץ, (פסחים שם, א') וההקף שצריכה החבורה לעשות, (רמב''ם ק''פ ט, ג') ודין מחיצה שנפרצה בין החבורות, (פסחים ס:) ויתר פרטיה מבוארים בפסחים (שם).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והוציא מן הבשר לחוץ, עבר על לאו ולוקין עליו, והוא שיעשה בה עקירה מן הבית והנחה לחוץ, כדין הידוע בהוצאה של שבת (פסחים שם)
מצווה ט''ו-שלא להוציא מבשר הפסח חוצה.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
15 - שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.
16 - שלא להוציא מבשר הפסח חוצה
17 - שלא לשבר עצם מן הפסח
טען עוד
והנה מבואר בגמ' (פסחים פ''ה:) דבאיסור זה כלול לא רק מה שנלמד מפשט הפסוק שלא להוציא את בשר הפסח מהבית שהוא נאכל בו, אלא כלול בזה עוד איסור שלא להוציא את הפסח מחבורה לחבורה, ועוד איתא (שם) דכדי ללקות על איסור זה לא מספיק להוציאו אלא צריך עקירה והנחה, דהוצאה כתיב ביה כשבת .
ויש לחקור באיסור זה דהוצאת הפסח אם הוא איסור על המעשה הוצאה וכמו שמצינו באיסור הוצאה בשבת וכמו שבאמת נראה ממה דילפינן איסור זה מהא דאינו עובר אלא כשעשה עקירה והנחה, או שהאיסור הוא איסור בחפצא שלא לגרום לבשר לצאת חוץ למקומו וכמו שרואים ממה שהבשר נפסל על ידי שהוא יוצא ממקומו.
והגאון הרוגאצ'ובער כתב לחדש (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח''ג אות רצ''ד ד''ה קרבן פסח) שיש חילוק בין הוצאה מחוץ לבית שאז נפסל מחמת מעשה ההוצאה, לבין הוצאה מחוץ לחבורה שאז נפסל מחמת התוצאה שאינו בחבורה אחת .
והנה קשה באמת בענין זה, דבגמ' (סוכה ג.) איתא דבית שאין בו דע''ד אמות אינו חייב במזוזה, אינו מטמא בנגעים וכו', ועוד כמה דינים שיש נפקא מינה לגביהם אם יש למקום דין בית או לא, ויש לעיין אמאי לא הוזכר שם דין בית לענין אכילת קרבן פסח במקום אחד.
עוד קשה מה שהקשה המנחת חינוך דלמאי דפסק הרמב''ם (פ''ט ה''א מקרבן פסח) דאין מוציא אחר מוציא חייב כיון שכבר נפסל הקרבן, אם כן מטעם זה לא יתחייב אפילו בהוצאה הראשונה, שהרי אינו חייב עליה עד שיניח ואילו הקרבן נפסל מיד כשהוציאו קודם שהניחו.
ונראה לבאר, דהנה רש''י עה''ת על הפסוק דבבית אחד יאכל (ומקורו מדברי התנחומא) כתב: "בבית אחד יאכל - בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקו בו, אתה אומר בחבורה אחת או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות. לא תוציא מן הבית - מן החבורה... (שם שם מ''ו).
ומבואר להדיא ברש''י שאין שני איסורים נפרדים, האחד שלא לאכול את הפסח בשתי בתים והאחר שלא לאוכלו בשתי חבורות, אלא רק איסור אחד שלא לאוכלו מחוץ לחבורה.
ואם כן י''ל גם בדעת הרמב"ם שאין כאן ב' דינים נפרדים וכל הציווי לאכול את הפסח בבית אחד הוא משום שבית הוא האופן להגדיר מהי חבורה אחת ואין כאן שני דינים נפרדים, ומה שכתב הרמב''ם (קרבן פסח פ"ט, ה"א) כמה דינים הנוגעים לבית וכמה דינים הנוגעים לחבורה , אין זה משום שהם שני דינים נפרדים אלא משום שהם שני אופנים של חבורה אחת ובכל אחד מהם יש פרטי דינים אחרים מתי הוא נחשב חבורה אחת.
וכן מבואר בדברי הרמב''ם בספר המצוות (מצוה קכ''ג) שכשמנה מצווה זו כתב שמצוה לאוכלו בחבורה אחת ולא הזכיר בית כלל, וביד החזקה (פרק ט' מהל' קרבן פסח ה"א) כתב קצת דינים הנוגעים לבית, ומבואר מזה שההוצאה מהבית אינה איסור בפני עצמו, אלא שאם מוציא מהבית הרי נחשב שמוציא מהחבורה, והדברים פשוטים.
והנה נחלקו הצל''ח והמנחת חינוך במחלוקת יסודית ביותר בענין זה, דהצל''ח (פסחים פ''ה: ד''ה 'אבר שיצא') כתב דאף שאינו עובר על איסור הוצאת הפסח אא"כ כן עשה עקירה והנחה, מכל מקום הבשר נפסל מיד שהוא יצא מחוץ למחיצות , אבל המנחת חינוך (אות ט''ו) חלק עליו בחריפות וכתב דאם אינו עובר איך ייפסל הבשר ביוצא?!
ויעויין במנחת חינוך (כאן) שתמה על הרמב''ם למה לא מנה את הכתוב ''בבית אחד ייאכל'' למצוות עשה, ותירץ, שענין זה כלול במצוות עשה דאכילת הפסח, שאחד מפרטי המצווה לאכול אותו כמשפטו הוא לאכלו בבית אחד, וכמו שאכילת בשר הפסח צלי אינה נמנית למצווה אלא היא פרט אחד ממצוות אכילת הפסח .
ומעתה יש לבאר, דיש שני דינים נפרדים באיסור הוצאת הפסח החוצה, האחד הוא המצווה דבבית אחד ייאכל, ודין זה הוא דין בחפצא של בשר הקרבן, שכדי שיהיה ראוי לאכילה צריך להיות בבית אחד, ולענין זה מיד שיצא הבשר מן הבית אי אפשר עוד לקיים בו מצוה זו גם אם לא הניחו במקום אחר, אבל בנוסף לזה איכא לאו דלא תוציא מן הבית, ולאו זה הוא לאו על הגברא שלא לעשות מעשה הוצאה בקרבן הפסח ולכן צריך שיהיה מעשה של עקירה והנחה בכדי לעבור עליו, והטעם שעובר בהנחתו בחוץ אף שנפסל הבשר קודם לכן ביוצא וכמו שכתב הצל''ח, י''ל דכיון שהתחיל את מעשה ההוצאה כשהיה הבשר כשר, אף שכשמניח פסול עובר , ואכתי צ"ע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
