ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
ויהי בשלח יש בה מצות לא תעשה אחת.
שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים שנאמר (שמות ט''ז כ''ט) אל יצא איש ממקמו ביום השביעי. ובא הפרוש עליו (רמב''ם שבת כ''ז א' וב') שמקומו נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין. והמיל אלפים אמה. ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כננוה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר.
משרשי מצוה זו. שנזכר ונדע שהעולם מחדש לא קדמון, כמו שכתוב בפרוש במצות שבת (שם כ', י''א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי. על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק רק דרך טיול וענג. ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טרח רב.
דיני המצוה, כגון שובת במדבר או במערה מה דינו, (עירובין ס''א:) וכן מי שיצא חוץ לתחום, לרצונו או לאנסו, או ברשות בית דין, (שם נ''ב:) ואם הקף במחיצה בשבת מה דינו, (שם מ''ב.) ובית היוצא יותר משאר בתי העיר שבעים אמה ושירים, ובית הכנסת שיש בו דירה לחזנין ובית עבודה זרה שיש בה דירה לכמרים, ואוצרות שיש בהן דירה, ושלש מחיצות שאין עליהן תקרה ומעזיבה מה דינן עם העיר? (שם נ''ה:) ועיר ארכה, מרבעת, עגלה, עשיה כמין גם או כקשת, מהיכן מודדין לה, (שם א') ובאי זה חבל מודדין, וכמה שעורו של חבל, (שם נ''ג, ב') והגיע לגיא או להר או לכתל כיצד מודד בה, ובמי סומכין במדידה, ומי נאמן להעיד על התחמין, ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא ערובין (שם).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן. והרמב''ן ז''ל כתב, (בסהמ''צ ל''ת שכ''א) כי מה שאמר הרמב''ם ז''ל בספר המצות שלו, דאסור תחמין דאוריתא הוא ביותר מאלפים אמה, וכן מה שאמר בחבורו הגדול, (שבת כ''ז.) שחזר מזה וכתב שהשעור של תורה הוא שלש פרסאות, כי הכל טעות, שאין לנו אסור תחומין דאוריתא כלל, וכן מתבאר במקומות הרבה מן הגמרא שלנו, שהיא גמרת בבל, שאנו סומכין עליה בכל דברינו. והרבה הרב ראיותיו על זה במצות שי''ג (צ''ל שכ''א) מן הלאוין. והוא יפרש אל יצא איש, כמו אל יוציא. כמו שיש במסכת ערובין (ט''ז:) מאן דמשמע לה הכי.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
24 - מצות עריפת פטר חמור
25 - שלא נלך בשבת חוץ לתחום
26 - מצות האמנה במציאות השם
טען עוד
מצווה כ''ד–שלא נצא בשבת חוץ לתחום
המצוה הכ''ד היא שלא לצאת מתחום שבת שנאמר (שמות ט''ז כ''ט) ''אל יצא איש ממקומו ביום השביעי''.
והנה דעת הרמב''ם (סה"מ ל"ת שכא) והחינוך (כאן) שאיסור יציאה חוץ לתחום הוא מצוה דאורייתא ומנאוה במנין המצוות , אמנם דעת הרמב''ן בהשגותיו לספר המצוות (שם) והרא''ש (עירובין פ"א סימן כד) שאיסור דתחומין לאו דאורייתא , ואף לדעת הרמב"ם האיסור מן התורה הוא רק ביצא ג' פרסאות, אבל תחום אלפיים אמה אינו אלא מדרבנן, וכן הם דבריו בפכ''ז ה''א מהל' שבת "היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו--ביום השביעי'' (שמות ט''ז כ''ט) מקום זה, הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה, שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה, הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבנו, לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים, שלא ייצא אדם חוץ לעיר, אלא עד אלפיים אמה, אבל חוץ לאלפיים, אסור שאלפיים הוא מגרש העיר''.
והנה בעצם גדר תחומין דאורייתא כבר הקשה הרמב''ן (עירובין י''ז:) דאם אכן איסור תחומין הוא דאו' איך יתכן שיועיל בו עירוב, ועל ידי שהוא נותן לחם בריחוק מן העיר יהיה מותר לו ללכת יותר בשבת ?
ועוד קשה, דאם איסור תחומין הוא מדאו' הוא אם כן מה מקום יש לומר שכיון שיצא חוץ לתחום ''אין לו אלא ד' אמות'' [ועי' במנחת חינוך שכתב שלסוברים שתחומין דאו' כיון שהלך ג' פרסאות לוקה על כל ד' אמות שהולך אחרי זה] , הא כיון ששיעור היציאה מדאו' הוא ג' פרסאות אם כן כיון שיצא צריך להיות שאסור לו ללכת אפילו בתוך ד' אמות.
וכן קשה ממה שמצינו שמי שלא קנה שביתה, וכגון שהוא בא מחוץ לתחום, וכן אפילו מי שישן חוץ לתחום בער''ש ביה''ש דלדעת חכמים דר' יוחנן בן נורי אין לו אלא ד' אמות (עירובין מה.), למה לא נאמר דיש לו ג' פרסאות?
ובאמת יש לחקור באיסור זה של תחומין האם האיסור הוא איסור התלוי במקום וכמו שמוצאים אנו למשל לגבי האיסור של טמא ליכנס למחנה [יש שאסור למחנה ישראל ויש שאסור במחנה לויה ויש שאסור במחנה שכינה] כך גם בשבת יש לכל אדם ג' פרסאות שהם נעשים מקומו והוא אסור לבא במקום שאינו מקומו, או שמא איסור זה הוא איסור דרמי אקרקפתא דגברא שאסור לו ללכת יותר משיעור מסויים אבל הוא אינו דין במקום עצמו.
והנראה לבאר בעזהשי''ת דאיסור תחומין מדאו' גדרו הוא שבאמת יש על כל אחד ואחד מישראל איסור ללכת בשבת כלל וכמו שכתוב בפסוק ''אל יצא איש ממקומו ביום השביעי'', וגדר איסור תחום שבת הוא איסור שנתחדש דרמי אקרקפתא דכל גברא וגברא שלא לזוז ממקומו. אמנם נתחדש בדין תחומין דין נוסף שעל ידי שיש לאדם מקום יש לו מתיר שמתיר לו ללכת ג' פרסאות לכל רוח, וכמו שחופה וקידושין מתירים את האשה לאיש כך גם זה שיש לאדם ''מקום'' זה מתיר לו את האיסור שלא ללכת ומקום זה הוא עד ג' פרסאות .
ומעתה יובן למה כיון שיצא האדם ממקומו יש עליו איסור דאורייתא שלא ללכת ולא אמרי' שמעתה יש לו עוד ג' פרסאות. וכן מה טעם אמרי' דצריך לקבוע שביתה ביה''ש, דאם האדם לא פועל את החלות מתיר שלו, דהיינו קביעת המקום שהוא נמצא בו ל''מקומו'', אם כן הדר איסורא לדוכתא ואסור לו ללכת כלל.
ומעתה מבואר למה גם למאי דאמרי' דאיסור תחומין מדאורייתא מועיל עירוב תחומין, שכן הטעם שהעירוב מתיר לו ללכת ממקום העירוב אינו רק משום שמציאות מקומו של אדם נקבע בביה"ש והוא ג' פרסאות, והעירוב מאיזה טעם שיהיה גורם שמקומו יהיה ממקו''א, אלא הטעם לזה שעירוב מועיל הוא משום שבשעת ביה''ש אדם צריך לפעול את החלות מתיר שלו שהוא קביעת מקום, ולכן ביכולתו לקבוע את מקומו על ידי המקום שהוא נמצא או שהוא יכול לפעול ולהחיל את מקומו על ידי עירוב, כנ''ל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
