ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- מצוות האמונה ומהותה
תכונתו היסודית של אברהם אבינו ותפקידו עלי אדמות היו לגדל גדודים של מאמינים בה'. בתקופתו של אברהם אבינו העולם היה מלא באליליות, ותפקידו של אברהם אבינו היה לגאול את העולם מאליליותו ולהפגיש את האנושות עם ריבונו של עולם.
את הכח לחולל מהפך כה משמעותי מקבל אברהם ממצוות ה', "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" 1 . ציווי זה איננו ציווי לשעה אלא ציווי לדורות, "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." 2 . אברהם אבינו מחולל מהפכה אמונית פנימית אצל עצמו, ולאחר מכן הוא מפרסם את האמונה בה' לזולתו. בסביבתו חיים אנשים ריקים ופוחזים, שקועים בהבלי העולם האלילי, ואברהם אבינו מייצר תנועה של אמונה.
נבואת הפורענות של ירמיהו בעקבות תועבות מנשה
כשעם ישראל ירד כמעט עד הדיוטא התחתונה בתקופת ירמיהו, באה נבואת פורענות קשה ונוראה, וכך נאמר:
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי" 3 .
ה' אומר לירמיהו: אפילו אם יעמדו משה רבנו ושמואל הנביא ביחד בתפילה לפני, אין נפשי קשורה עוד אל העם הזה. ואף על פי שלפנים נעניתי גם למשה וגם לשמואל, היום אינני מקבל שום תפילה, ומוטב שיעזבו את בית ה', ולאן יצאו, מקצתם למוות, מקצתם לשבי ומקצתם לחרב. וכל זה בגלל התועבות שעשה מנשה בירושלים, שטימא את בית המקדש ושם שם את פסל האשרה 4 ושרף את בנו באש למולך.
הכתוב מזכיר דווקא את משה רבנו ושמואל הנביא, שתפילותיהם בעד ישראל התקבלו, כאמור. משה רבנו נשא תפילה לאחר מעשה העגל, "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו... וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" 5 , וכן לאחר מעשה המרגלים, "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה... וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" 6 . ובשמואל נאמר: "וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'" 7 , ועוד.
ממשיך הנביא: "כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ" 8 . בעוד דוד המלך אומר: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" 9 , ולימים משורר רבי יהודה הלוי "ציון הלוא תשאלי לשלום אסיריך", ירמיהו הנביא מתנבא ואומר, שירושלים תיעזב ולא יהיה מי שיסור לשאול בשלומה.
אברהם אבינו הביא גאולה ותשועה לעולם
גם בתקופתו של אברהם ועוד קודם לכן, בעשרת הדורות שמאדם ועד נח ובעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, גרמה האנושות לקעקוע של כל יסודות האמונה, אך אברהם אבינו הביא גאולה ותשועה לעולם כאשר החל לקרוא בשם ה' ולהעמיד תלמידים נאמנים לדרך ה'. ואמנם גם שם ועבר היו בעולם, אך שם ועבר התרכזו בלימוד תלמידיהם ולא הכריזו את אמונת היחוד בריש גלי, ולכן מעלתו של אברהם היתה גדולה יותר 10 .
ה' גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה
נשוב כעת לנבואת ירמיהו. הנביא מתאונן על מר גורלו וה' משיב לו לעודדו ולחזקו: "אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה..." 11 .
המשמעות הפשוטה של דברי ה' לנביא היא, שאם יתאמץ ויצליח להוציא צדיקים מעם של רשעים, ימלא בכך את שליחותו ויהיה שליח ה' ונביאו. אם תצליח מה'זוללים' הללו להוציא אחד 'יקר' - 'כפי תהיה'. וכך מבאר רש"י:
"ואם תוציא יקר מזולל - אם תוציא אדם הגון מאדם רשע, שתחזירנו למוטב:
כפי תהיה - שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה".
אם תצליח במשימה הזאת, להוציא 'יקר מזולל', אתה תהיה כמוני, ותהיה לך סמכות לבטל את גזרותי. וכך אומרים חז"ל במדרש 12 :
"כך אמר הקדוש ברוך הוא לצדיקים, הרי אתם כיוצא בי, שמא יותר ממני אתם מבקשים, שנאמר: 'אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה' (ירמיה טו, יט), מה אני בורא עולמות ומחיה מתים, אף אתם כן".
לולא דברי חז"ל לא היינו מעזים להעלות על דעתנו מחשבה כזאת, "הרי אתם כיוצא בי, שמא יותר ממני אתם מבקשים". יש מצב שבו בן אנוש יכול להידמות לבוראו ואף להיות יותר ממנו ולבטל את גזרותיו. הקב"ה גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה.
ובמקום אחר במדרש 13 מובא:
"אמר הקדוש ברוך הוא: אם תוציא יקר מזולל 'כפי תהיה', כ'פה' שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה".
בעשרה מאמרות נברא העולם. הקב"ה אמר, ובמאמר פיו נבראו שמים וארץ, מאורות וחיות, צומח ודומם, ומי שמוציא 'יקר מזולל', הוא בורא בריאה חדשה ונעשה שותף במעשה בראשית.
כדי להוציא 'יקר מזולל' דרושה טרחה
הרד"ק 14 מבאר:
"ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה - ואם תטריח עצמך עליהם להחזירם למוטב ותוציא יקר מזולל, שתוכל להשיב הרשעים שהם זוללים להשיבם טובים ויקרים, כפי תהיה, מה שתגזור ותאמר יתקיים, כאילו אני אומר אותו".
כדי להוציא 'יקר מזולל' דרושה טרחה. יש סיפורים על גדולי ישראל שבכל הדורות, שעל אף שכל דקה מזמנם היתה מדודה ושקולה, הקדישו מזמנם ללא גבול ומידה כאשר מדובר היה בקירוב רחוקים לתורה ומצוות, והיו מוכנים לבוא לקראת הרחוקים שברחוקים.
מספרים 15 על אחד מהגנבים שהיו כלואים באגף האסירים הפליליים בירושלים, בימי המנדט הבריטי, שריצה עוונו ושוחרר לעת ערב. מאחר והתגורר הרחק מירושלים ולא היתה פרוטה מצויה בכיסו, סר לרבי אריה לוין, אותו הכיר מביקוריו בכלא, כדי לקבל ממנו דמי כיס... קיבלוהו רבי אריה וזוגתו כאורח נכבד, העניקו לו סכום מסוים, אך הוסיפו ואמרו לו כי לא יתירו לו לנסוע לפני שיסעד ליבו. ה"אורח" הרגיש בטוב ובתום הארוחה אמר לו ר' אריה: "מודה אני לך על שביקרתנו, שעל ידך נזדמן לי במפתיע לקיים שתי מצוות: הכנסת אורחים וגמילות חסדים, אך אנא ממך, השעה מאוחרת ולמה תטרח לנסוע בשעות הלילה? התכבד והישאר עמנו הלילה". הציעו לו מיטה ושמחו בו.
באשמורת הבוקר, מתעורר רבי אריה משנתו כדי להכין עצמו לילך לתפילת "ותיקין", והנה מתברר לו שאותו אורח גנב את גביע היין ופמוטי הכסף ונסתלק לו... עורר רבי אריה את רעייתו וסח לה אותו מעשה ואמר: "אני מוחל לאותו גנב במחילה גמורה, כדי שלא ייענש בגללי". ואף הוסיף ואמר לרעייתו: "הבה ונבטיח אחד לשני ונקבל בליבנו, שמקרה מצער זה לא ישמש כ'תקדים' ולא ימנע בעדנו מלארח גנבים כאלה בביתנו גם להבא...".
נכדו של רשב"י
הגמרא בבבא מציעא 16 מספרת שרבי נקלע לעירו של רבי אלעזר, בנו של רשב"י, לאחר מותו, ושאל את בני העיר אם רבי אלעזר השאיר בן אחריו.
אמרו לו: יש לו בן, אבל הבן הזה יצא לתרבות רעה ונמצא בשפל המדרגה.
קרא לו רבי ופנה אליו בתואר של כבוד: כבוד הרב, מה שלומך? אולי אתה רוצה ללמוד בחברותא. יש לי רעיון מצוין בשבילך, חשבתי על רבי שמעון, דוד שלך, אח של אמא, מה אתה אומר?
בנו של רבי אלעזר שמח שמישהו דואג לו וחפץ בטובתו והחליט לנסות. אלא שהניסיון לא כל כך צלח והרצון לחזור לעירו גבר.
אמר לו דודו: כדאי לך להישאר, אם תישאר ללמוד יעשו ממך חכם, ויפרסו עליך חופת זהב, ויקראו לך "רבי".
אמר בנו של רבי אלעזר לדודו: אתה צודק, עדיף שאשאר, התחרטתי ואינני רוצה עוד לחזור לעירי.
לימים גדל הבן בתורה והגיע לישיבתו של רבי, וישב בה. שמע רבי את קולו, חש שהקול מוכר לו ואמר: הקול הזה דומה לקולו של רבי אלעזר בן רבי שמעון.
אמרו לו: אכן, זהו בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון!
באותה שעה קרא עליו רבי את הפסוק: "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם" 17 . בנו של רבי אלעזר הוא בנו ופריו של צדיק, ורבי שמעון דודו שלימדו תורה, כאילו קנאו לבן.
ממשיכה הגמרא ומספרת, שכשנפטר אותו הבן, הביאו את מיטתו לפתח המערה של אביו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, והיה שם נחש שהקיף את המערה ולא נתן להם להיכנס.
חשבו העם, שרבי אלעזר גדול מבנו, ואין הבן ראוי להיכנס לקבורה יחד עם אביו.
יצתה בת קול, ואמרה: "לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה היה בצער מערה, וזה לא היה בצער מערה", כלומר רבי אלעזר בן רבי שמעון התחבא עם אביו במערה במשך שלוש עשרה שנה מפחד הרומאים, ולכן ראוי היה להיקבר במערה עם אביו, ובנו של רבי אלעזר לא היה בצער מערה, ולכן איננו ראוי.
המלמד את בן עם הארץ תורה
חז"ל 18 אומרים:
"כל המלמד את בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: 'אם תשוב ואשיבך לפני תעמד'. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר: 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'".
יש כאן שתי מדרגות, זו למעלה מזו, מדרגה אחת של מי שמלמד את בן חברו תורה ומדרגה שניה של מי שמלמד את בן עם הארץ תורה.
המהרש"א 19 מבאר:
"והמלמד בן עם הארץ תורה כו'. הזכות הוא מן הדומה למעשה, דכל המלמד בן חברו תורה ומביאו לישב בישיבה ...זוכה הוא לישב בישיבה של מעלה. והמלמד בן עם הארץ תורה, שלפי גזרתו לא יהיה בעל תורה, דכל המוליד בדומה הוא מוליד, אבל הלומד עמו מבטל טבעו וגזרתו - זוכה גם כן שהקב"ה מבטל גזרתו בשבילו".
מידה כנגד מידה. המלמד את בן חברו תורה ומכניסו לישיבה, זוכה גם הוא שילמדו אותו תורה בישיבה של מעלה. והמלמד את בן עם הארץ תורה, זוכה שהקב"ה יבטל גזרתו בשבילו, כשם שהוציא את אותו בן עם הארץ ממה שנגזר עליו באופן טבעי, להיות עם הארץ כאביו. לולא היה מתאמץ ללמדו, קשה להאמין שהיתה לו מוטיבציה ללמוד בכוחות עצמו.
קירוב לבבות כהטלת נשמה חדשה
ה"אלשיך" הקדוש 20 מסביר, שקירוב לבבות, פירושו הטלת נשמה חדשה והפחת רוח חיים באדם, וזו לשונו:
"אם תזכה ותשיב איש אחד בלבד, אל ימעט בעיניך, כי הנה 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה', אעלה עליך כאילו נפחת בו נשמה והחייתו אחר היותו רשע חשוב כמת, וזהו 'כפי תהיה', כפי שנפחתי נשמה בפי באדם, כדאמר: 'ויפח באפיו נשמת חיים' כו'".
עמודי שמים ומצוקי ארץ
בספר "סדר היום" 21 של רבי משה בן מכיר 22 מובאים בהקשר זה דברים נפלאים, וכך כתב:
"איך לא יעורר כל אדם את לבו לומר בשלנו הרעה הגדולה הזאת נחפשה דרכינו ונחקורה וכו' ואיש את רעהו יעזורו לשוב אל ה' אלקינו, ואיש את שקוצי עיניו ישליכו ואת גילולי יצרו הרע יעזובו ויבחר בדרך הטוב אשר ציוונו אלקינו ללכת בה ולא איש א' ולא ב' יעשו זאת, כי מה תועלת לעם בשוב היחידים, כי התועלת להם לבדם, ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינם חוזרים בתשובה, אלא כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו את משפט אלקי השמים, זה עשרה וזה עשרים, ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ולקרבם אל אביהם שבשמים, ובזה תעלה ארוכה ומרפא לכל מכותינו ולצרותינו ויתקדש שם שמים בין המרובים ובין היחידים והמעוטים הנשארים בהם יראו וכן יעשו.
ואלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה, הם הנקראים עמודי שמים והם מצוקי ארץ, והם המעמידים את כל העולם כולו, ויש להם זכות כמשה רבנו ע"ה בדורו אשר זכה וזיכה את הרבים, והם המוציאים 'יקר מזולל' ו'יש מאין', והם שותפין לבורא יתברך בבריאת העולם ובהעמדתו.
אבל לומר כל א' רב או רבן שלום עליך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים, לא זו הדרך הרצויה בעיני ה', כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות הרבה ולקרבן תחת כנפי השכינה כמו שהוא מזכה את נפשו יחידה ואחרים בהמות ירעו, ומי יודע אם עתיד ליתן דין וחשבון על ככה אחר שהיה בידו להשיב רבים מעון ולהציל לקוחים למוות מרוב רשעתם ולהחיות את נפשם בחנו ובחסדו אשר חננו ה' ולא עשה, הנה גרם את כל הרעה אשר תבוא ח"ו אחר שלא הזהירם...
וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהילות ברבים לדרוש להם את דבר ה', את חקיו ואת משפטיו, ומורה להם את הדרך ילכו בה, ונמצא זכות כל אותם תלמידים או אנשים הנאספים עמו תלוי באותו רב או רבן ושכרו גדול במאד מאד, שכר שאין לו ערך וקצבה אשר עין לא ראתה...
ואם לאו בר הכי הוא, ישתדל לפקוד ולצוות למי שהוא בר הכי שיעשה, וכל הזכות תלוי בו, כי הכל הולך אחר המעמיד".
כל מי שהוא ירא וחרד לדבר ה', צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים ולהפגיש אותם עם דרך ה'. מי שזוכה להיות שותף בזה, נעשה שותף למעשה בראשית ויש לו זכויות כמשה רבנו בדורו.
תפקידנו הוא להיות תלמידיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר, רומם את האנשים שסביבו, השיב את ליבם אל ה' והקים גדודים של מאמינים.
אברהם אבינו היה יחיד בדורו, ואילו היום ב"ה כבר קיימים גדודים של מאמינים, ותפקידנו הוא להרחיב את המעגלים ולקרוא בשם ה' בכל אתר ואתר.
^ 1.בראשית יב, א-ב.
^ 2.בראשית יח, יט.
^ 3.ירמיה טו, א-ב.
^ 4.ראה מלכים ב' כא, ה, ז.
^ 5.שמות לב, יא-יד.
^ 6.במדבר יד, יט-כ.
^ 7.שמואל א' ז, ט.
^ 8.ירמיה טו, ה.
^ 9.תהלים קכב, ו.
^ 10.ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה א, ג, ודברי הראב"ד והכסף משנה שם לגבי חלקם של שם ועבר.
^ 11.ירמיה טו, יט.
^ 12.מדרש תהלים מזמור קטז, ח.
^ 13.מדרש משלי ב, ו.
^ 14.רד"ק ירמיהו טו, יט.
^ 15.ראה איש צדיק היה עמ' 81.
^ 16.בבא מציעא פה ע"א.
^ 17.משלי יא, ל.
^ 18.בבא מציעא פה ע"א.
^ 19.מהרש"א חידושי אגדות שם.
^ 20.אלשיך ירמיה טו, יט.
^ 21.סדר היום סדר תשעה באב.
^ 22. רבי משה בן מכיר (צפת), חי בשנות ה"ש - ממקובלי העיר צפת. שימש כראש ישיבה. ישיבתו שכנה בעין זיתים הסמוכה לצפת, ותלמידיה פעלו לקירוב הגאולה על ידי לימוד תורה, תפילות, מעשי תשובה וסיגופים. בישיבה נקבעו משמרות של לומדים יום ולילה ללא הפסקה. ספרו "סדר היום" הוא ספר הלכתי-קבלי המתאר את "הסדר שיעשה האדם בימיו ובלילותיו, בשבתות ובמועדים, סדר כל השנה בשבתו בבית ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו". ספר זה מהווה מקור למנהגים ולנוסחים שונים, בהם תפילת 'מודה אני' שהוזכרה בו לראשונה. בסוף הספר נדפס פירושו למשנת "בן חמש שנים למקרא" וביאור לספר קהלת. כמו כן כתב גם ספר בשם "מזכרת עון", בענין חומרת איסור הזכרת ה'. רבים ממפרשי ה"שולחן ערוך" מביאים מדבריו וסומכים עליו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
