ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך (שבת כ"א, ע"ב).
שלוש צורות קיום הן למצוות החנוכה, וכל אחת מהן מנוסחת בדרך שונה: "מצוות חנוכה - נר איש וביתו" - הנר מיוחס 'איש וביתו'. "והמהדרין - נר לכל אחד ואחד" – הנר מיוחס בליוויה של האות למ"ד. "והמהדרין מן המהדרין" – בניגוד לשני הקודמים, הציון כעת נוגע לפעולת ההדלקה.
מה משוקע בשינויים אלה?
נפתח במילים - "מצות חנוכה". בניגוד לניסוח כמו "מצווה בחנוכה להדליק נר", צירוף המילים 'מצוות חנוכה' מצביע על עיקרה של מצוות החנוכה. מצוות חנוכה היא "נר איש וביתו". בניגוד לציון שאולי היה מתבקש, 'נר לאיש', שהוא פונקציונאלי - נר שאיש מצווה להדליקו - הצירוף 'נר איש' הוא מהותי. מעין ההבדל שבין 'נר לזיכרון', לבין 'נר זיכרון'. נר לזיכרון הוא נר שיועד באופן אקראי לזיכרון. בשונה ממנו 'נר זיכרון' - ייעודו הוא הזיכרון, לכך הוא נוצר ואת סיפורו הוא מספר.
'נר איש', אם כן, הוא נר שלו שייכות מהותית, נר שבו משתקף אורו של האיש. הצלע הנוספת "וביתו", מתרחבת אל עבר בני המשפחה, וכאילו היה כתוב "נר איש ונר משפחתו". הברייתא מציינת את המשפחה במילה 'בית', ובכך משייכת אליה את המרחב בו היא מצויה - הבית המיוחד לאיש ולמשפחתו. נסכם: מצוות חנוכה הבסיסית, מהותה הוא אורו של איש ושל משפחתו, במרחב בו הם נתונים - בבית.
כעת מתארת הברייתא את המעגל השני: "והמהדרין - נר לכל אחד ואחד". באופן ראשוני נראה שמילים אלו משייכות את המצווה כחובה על היחיד - נר אישי לכל אחד ואחד. כך ניתן היה לומר אילו ניסוחן היה דומה: 'נר לאיש ולביתו', ולצידו - 'נר ל כל אחד ואחד'. בחירת התנא לנסח את עיקר המצווה בשיוך עצמי ("נר איש וביתו"), ואת ההידור בניסוח פונקציונאלי ("נר לכל אחד ואחד") מצביע על המהות - "נר איש וביתו" - שאינה מתבטלת במצב של הידור. המצווה היא מצוות האיש וביתו, אלא שבמצב של הידור קיומה מתרחב אל הממד האישי, בשיוכו של נר לכל אחד ואחד מבני הבית. המעגל השלישי, מהדרין מן המהדרין, ממשיך את המעגל הבסיסי ואת ההידור, ומוסיף על גביהם את גורם ההשתנות, המבטא את התהליך שבו נתון אורו של האיש ושל משפחתו.
ובהלכה: ביטויים רבים הם לאורו של האיש ושל הבית. איש או אישה מדליקים נר בביתם, וכלל המשפחה יוצאת ידי חובה בין אם נוכחים בשעת ההדלקה ובין אם לאו; גם במעגל ההידור, עמדת הרמב"ם והתוספות הוא שבעל הבית הוא המדליק את הנרות, כנגד בני הבית. צורה זו משמרת את עמדת המקור שהנושא בה הוא המשפחה; לדעת הרמ"א כל אחד ואחד מדליק לעצמו, אך גם לדעתו מקום ההדלקה לנר האישי הוא - הבית והמשפחה.
ברייתא זו מובאת בגמרא במסכת שבת, והיא מעמידה טעם והיגיון להדלקת הנרות בחג החנוכה. טעם זה חולק רשות לעצמו, ואינו תלוי בסיפור נס פך השמן, המובא בשלב מאוחר יותר בגמרא. אם כדברנו השאלה המתבקשת היא – מהו הבסיס לקיומה של מצוות הדלקת נרות בחנוכה? מה הביאם אל תקנה זו? דומה שכך היה התהליך: בתום מלחמת תרבות קשה, ניצחון, חנוכת המקדש וחידוש הממלכה, ישבו החכמים ושאלו את עצמם - מהי הדרך הטובה לשמר את אלו לדורות? לא כזיכרון או נוסטלגיה, אלא בבניית כלים להתמודד עם מלחמת התרבות העומדת לפתחו של העם היהודי לדורותיו. תשובתם הייתה בהצבעה על התא המשפחתי. הבסיס לבחירה - אולי בהקשר למודל משפחת בית חשמונאי ["ויען מתתיהו ויאמר קול רם - אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעו לקולו (של המלך) להמיר את חוקות אבותיהם. אבל, לא כן אני ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו" (חשמונאים ב', טו-כב)]. ובאופן מהותי, בהקשר לעובדה שהמשפחה מהווה מעגל חיים שלם המשפיע על כלל תחומי החיים. המשפחה היא מדינה בזעיר אנפין, בהתמודדה עם מירב השאלות שמדינה נתבעת להן - בתחום הזהות, התרבות, חינוך, יחסי פנים וחוץ, כלכלה וביטחון. בחירת החכמים לכונן את מצוות החנוכה כ'נר איש וביתו' - היא בראש ובראשונה אבחנה בעולם הרוח, על מקומה של המשפחה בעיצוב תודעה של עם - בזהות וצביון. למעשה נבחר אור הנר שבהדלקתו מספרת המשפחה, לעצמה ולסובבים אותה, דבר על האור השרוי בתוכה.
ומן התלמוד אל החיים
מהו האור שאני מאחל לי ולמשפחתי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
