ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ט"ו באב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ודומה לנו שלא בעתן באו. מאור פניהם איננו לרצון לנו. האוירה ספוגה באבל. לא שלשת שבועות אבל, אלא שלשת שנות אבל. מתבוסס הישוב בדמיו, מפרפרת הגולה בחבליה, ואף על פי כן - ט"ו באב ושבת נחמו.
בין הטעמים הרבים שנשנו על ט"ו באב יש לנו שנים שאנחנו רוצים להתעכב עליהם - יום שבו כלו מתי מדבר, ויום שבו ניתנו מתי ביתר לקבורה (תענית ל, ב). שני טעמים לחג אחד, ואולם מה רב המרחב בין שניהם, מה רב המרחק בין התקופות הללו.
הטעם הראשון מזכיר לנו תקופת זהר. עם קם על רגליו מתנער מאבק העבדות, מנתק את כבליו, ועיניו לקראת המחר הנהדר. לעיניו משתרעת הארץ המיועדת, רק רצועת מים צרה מפרידה ביניהם. ויודע הוא, הארץ מיושבת על ידי עמים שונים, ויודע הוא כי עז הוא עם הארץ, כי מבצרים לו חזקים וקשים כסלע. אולם, הוא לא יחות מפניהם. סר צלם. התועבות הגדולות שעשו פעלו את פעולתן. הארץ מקיאה אותם, ובכח ההבטחה העליונה בא הוא לרשת אותם, לרשת למען הקם חיים טהורים ונעלים, למען הקם חיי תורה וצדק.
העם אשר יצא ממצרים כבר איננו. הם תמו לגוע. הבנים לא יחזרו כבר על שגיאות אבותיהם. לאו. הטענה כי חזק הוא ממנו, ממנו כביכול, נראית מצחיקה. החשש שמא נתבטל אנחנו ע"י התרבות הגויית, שמא תראה תורתנו כדלה ונושנת בפני תורות הארץ המודרניות, החשש שמא לא נוכל להגשים את התורה בארץ, שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, אלה אשר אין להם לעשות מאומה, נפל. העם מביט ישר קדימה: תורת האלקים היא לו למורה הדרך, דבר האלקים הוא לו צו חיים שאין להרהר אחריו. עלה נעלה וגם יכול נוכל. לא למכשול תהיה לנו התורה, אלא לסם חיים. העמים הללו לא יוכלו להתקיים ולא יוכלו לעמוד בפנינו באשר זר להם סם החיים. כלו שיירי האופל שהחיים במצרים החתימו בנפש. תמו כלו אנשי דור המדבר, והדור החדש עומד מוצק ומוכן לקראת תפקידו.
אותה שעה הנפש משתלהבת בשלהבת של שמחה, הפנים מקרינות, והידים משתלבות, והרגלים יוצאות בריקוד מאליהן, ריקוד מלא עז וגבורה, ריקוד מלא כח ואמונה - לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב.
זמנים חלפו, והתמונה משתנית. הנוף הוא אחר. עיי עיר חרבה, מגדלים שוממים נתוצים, וביניהם ועליהם גופות גופות חללים. פנים שעליהם נשארה קפואה בהלת המות, חרבות שבורות ורמחים חלודים מתערבים עם הגופות הקרות הקפואות. כצללי בלהות נודדים החיים ביניהם. בשקט הם עובדים את עבודתם, הם חוצבים קברים להרוגים, הרוגי ביתר. מנוחה להרוגי המלחמה. הנה נגמר המרד האחרון, יהודה נדכאה, וכאילו יחד עם ההרוגים קוברים גם את שארית התקוה. היו היה עם והנה איננו עוד.
ואולם ראו נא פלא, הנה קברו את המתים, והנה נשתלבו הידים והעינים נעצמו ושוב ריקוד הטוב והמטיב - הטוב שלא הסריחו, המטיב שנתנו לקבורה (ברכות מח, ב). ואף הריקוד הזה מלא אמונה, אמונה ובטחון, ותקוה מאירה את הפנים המרוכזים והרציניים. והירח כמוכה תמהון מאיר את העיגול הרוקד באור קפאון - לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב...
ואולם אם רחוקות התקופות ושונים הזמנים, הן תוכן אחד ומחשבה אחת לשני הימים טובים - אמונה תמימה בכח העליון של ההשגחה. פעמיים נעשו שגיאות, בשתיהן שלמנו מחיר יקר תמורתן, ואולם מהשגיאה אנו למדים.
השגיאה הראשונה היתה במרגלים. הם חשבו שאין לתורה תקומה בארץ. הם חרדו על התורה ואולם לא ידעו את כחה של הארץ. ונגמר החזון וקברים נחצבו בערמות החול של המדבר. השגיאה השניה היתה בביתר. הגמרא (גיטין נז, א) מספרת על בר כוכבא, שהכשילו פיו ואמר: "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו", ולפי ביטוי אחר (ירושלמי, תענית פרק ד, הלכה ה): "לא תסעוד ולא תכסוף". אין לנו צורך בעזרת אלקים, תקומת ישראל דבר אין לה עם הדת. יתפלל לו מי שרוצה כמה שהוא רוצה, ואולם בל יפריע לאחרים לעשות כמו שהם רוצים. תחית האומה איננה קשורה בתורתה. אנו נלחמים בשביל הארץ וזהו לנו ה'אלף' וה'תו'. והנה נגמר החלום הזה וקברים חדשים חוצבו, הפעם בארץ האבות.
והלימוד היוצא משתי השגיאות הוא, כי אין לקרוע בין הדבקים. אין להפריד בין התורה והארץ. אין תורה מבלי ארץ ישראל, ואין ארץ ישראל מבלי תורה. הנסיון של הפרדה לא יצליח. והעם למוד הנסיון מוציא את תורת חייו וממשיך את דרכו. בראשונה היו פניו לארץ, ובשניה כשמטה הנודדים בידו. והשגיאה, כשהיא נעשית ללימוד, שוב איננה מפחידה, והאבל יש בו כבר משהו מעודד. ואין ימים טובים לישראל כט"ו באב.
בשעה קשה עומדים אף אנחנו. אף אנו חוצבים יום יום קברים חדשים ליוצאי מצרים ולבאי הארץ, ואולם אף אנו נושאים בתוכנו את התקוה לימים הבאים. שעה קשה היא, ואולם יתכן שעם זה שעה גדולה היא. אולי נתבשר בקרוב על הקמת שלטון יהודי לאחר הפסקה גדולה של אלפים שנה. ואם אין זה הולם את שאיפותינו ואם ארץ קצוצה וערופה תהא, מכל מקום הן מי שאין לו כלום אל לו לזלזל אף בזה. ואולם זאת לנו לדעת, המדינה הקטנה תהיה לנו למקום נסיון גדול. היא תוכל לההפך כאתחלתא דגאולה, היא תוכל גם ח"ו להיות להיפך.
מה יהיו פני המדינה? מה השלטון אשר יהא בה? הלא ישלוט שוב הפירוד המרקיב? האם לא שוב נראה את ההפרדה של הארץ מהתורה? מחשבות עגומות עולות על הרעיון (הנה הגישה 'אגודת ישראל' את תזכירה על רשות להקמת בתי קברות נפרדים), הנה מעשה החטיפה שאירע בתל-אביב פורש קצת את הלוט מהנעשה במחנה הנערים שלנו, הדור החדש אשר ממנו תקותנו, ישראל, הדור אשר עליו יהיה להקים את יסודותיה של המדינה. הנה זהו אופן פעולתם עוד לפני קום המדינה, ומה יהיה אח"כ? מה צורה תלבש מלחמת המפלגות? מה צורה תלבש מלחמת המעמדות? האם לא תגרום המדינה ליתר פירוד ולהגברת שנאה על מה שיש? ויש ועולה על הדעת, מי יודע אם לא תהפך המדינה כולה לבית קברות, בית קברות גדול לתקוותנו, לעוד אלפים שנה.
שני גורמים היו לחרבן בית שני: שנאת חנם (יומא ט, ב), וברכה בתורה (בבא-מציעא פה, ב). כי הא בהא תליא. אם לא תושרש המחשבה שהתורה היא צריכה להיות חזות הכל לא תתכן שום עבודת תחיה. השנאה תחלחל ותפריד בין האחים וגורמי החרבן לא יהפכו אף פעם לגורמי בנין. חיינו שנים על שנים בתקוה. הנה קרובה התקוה להתחיל להתממש. הנאבד אותה בידים? היושם ביסוד בנין בית ישראל החומר המפורר אשר ישוב יפוצץ אותו? ידענו שנים לברך "הטוב והמטיב" על שנתנים לקבורה, הנדע פעם לברך על אשר ננתן לחיים? הנדע להשתמש בהם כהלכה?
"אמרו ישראל לישעיה: ישעיה רבינו, תאמר שלא באת לנחם אלא אותו הדור שחרב בית המקדש בימיו, א"ל: לכל הדורות באתי לנחם, 'אמר אלקיכם' אין כתיב כאן, 'יאמר אלקיכם'" (ילקוט שמעוני, ישעיה תמ"ה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
