ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ט"ו באב
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ואתחנן
תפילת ערבית מסתיימת, ציבור המתפללים, שצם והתאבל כל היום, ממהר להבדיל ולשבור את רעבונו. האנשים נוטלים דברי מאכל משולחן הכיבוד, שהכינו הגבאים, מתכוננים לברך את ברכת הלבנה. ביניהם נדחקים הילדים, שנהנים מדברי המתיקה.
דוד, ילד מיוחד עם לב ער ומרגיש, מושך לפתע בידו של אביו.
אבא, הוא שואל, לפני כמה חודשים היה גם כן צום של יממה, צום יום הכיפורים, בו זעקנו והתחננו לה'. גם אז הבדלנו במוצאי הצום ואכלנו. אבל אז הרגשתי תחושה של שמחה באוויר, תחושה של אמונה וסיפוק, שהנה התפללנו וצמנו ושמע ה' תפילתנו.
עכשיו אני לא מרגיש את התחושה הזו. יש אווירה עגומה. צמנו כל היום, התאבלנו, אבל מה עם הנחמה? היכן היא?
אתה צודק, אמר האב, לצערנו עדיין לא נבנה המקדש, ועוד לא התנחמנו. ובכל זאת, אני יגלה לך סוד שמעטים יודעים, ה' הקדים תרופה למכה, הוא 'בישל' לנו זמן לחוש את הנחמה ולהתחבר להקמת המקדש מיד אחרי תשעה באב...
מתי? מהו הזמן הזה?
הריטב"א (תענית כו:) מספר לנו שבעקבות דברי רבן שמעון בן גמליאל במשנה, ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים", "נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב".
ר"י אבן שועיב, תלמיד הרשב"א, בדרשותיו לפרשת ואתחנן מרחיב יותר וכותב: "ולכן נהגו לעשות השבת הזה אחר ט' באב ביום טוב והיא מצוה גדולה שהוא יום נחמה. ואף על פי שאינו יום טוב ממש, עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת ביום ט"ו, ולפעמים הוא [חמשה עשר ממש] כמו עתה בזו השנה, וכל השמח בו זוכה בנחמת בנין בית המקדש, כמו שנאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ודרשינן ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו".
גם השנה אנו זוכים שט"ו באב יצא ממש בשבת נחמו, אם כן ננסה לרדת לשורשיו של יום ט"ו באב, ולהבין כיצד הוא קשור לנחמת המקדש.
ר"י אבן שועיב ציטט את המשנה המפורסמת, שמביאה כמקור לכך ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" את הדרשה "צאנה וראנה... ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש".
ובאמת יש לתמוה על המשנה – מה הקשר בין ט"ו באב ויום הכיפורים למתן תורה ובניין בית המקדש? כיצד הפסוק והדרשה מהווים מקור למשנה?
באמת המפרשים הרגישו בקושיא. כבר רש"י ביאר שיום מתן תורה אין הכוונה לחג השבועות, אלא ליום הכיפורים שבו ניתנו לוחות שניים לישראל. כהמשך לכך, מבאר הברטנורא שגם בניין בית המקדש הכוונה ליום הכיפורים, כי חגיגות הקמת בית המקדש הראשון היו גם ביום הכיפורים.
דברי הברטנורא קצת דחוקים, שהרי חגיגות הקמת המקדש הראשון היו במשך ארבעה עשר יום, ויום הכיפורים הוא רק אחד מהם. ובאמת המהרש"א והחת"ם סופר חולקים ומסבירים שט"ו באב הוא היום שמציין את בניין בית המקדש.
וכאן יש לבאר – מה הקשר בין ט"ו באב לחנוכת המקדש?
הגמרא מביאה כמה טעמים לעניינו של ט"ו באב, והקדום שבהם שזה יום שכלו בו מתי מדבר מלמות, וידעו שכולם נכנסים לארץ. ובאחת הקינות לתשעה באב מבואר שכיוון שביום זה ידעו שנכנסים לארץ, לכן בימים שהמקדש היה קיים היו מודים בט"ו באב על הכניסה לארץ והקמת המקדש, נמצא שזה יום ההודעה על הקמת המקדש.
לפי זה מבוארים עוד עניינים במשנה. בתנ"ך אנו מוצאים שט"ו באב מכונה "חג לה' בשילה", ובמשנה כתוב שבהם "בנות ירושלים" ולא נאמר 'בנות ישראל', משמע שאת החג חגגו רק בעיר שבה היה בית המקדש, בתחילה – משכן שילה, ובהמשך כשהוקם המקדש בירושלים חגגו שם.
בנוסף – נאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל", אלו הימים של עם ישראל. כלומר – יש לנו את חגי התורה, שהם החגים של ה', "אתערותא דלעילא". אבל ביום כיפור יש בחינה, שקיבלנו אותו בעקבות שחטאנו בחטא העגל ושבנו בתשובה, וה' מחל לו. נמצא, שיום כיפור הוא כביכול כתוצאה מהמעשים שלנו, "אתערותא דלתתא". גם ט"ו באב הוא למעשה החג הראשון שתקנו ישראל, שאינו מדאורייתא, ולכן אלו "ימים טובים לישראל".
זו גם הסיבה, שהבנות יוצאות ומחוללות. שהרי הקשר בין ישראל ובין ה' משול לקשר בין זכר לנקבה, וישראל נמשלים לאישה, לכן ביום זה בחינת הנשים עולה יותר.
נמצא שהקדים ה' תרופה למכה, ואת החג על הקמת המקדש 'בישל' לנו עוד לפני חורבנו, וממנו נשאב נחמה באבלינו. ויהי רצון שנזכה לחוג מחדש את חג הקמת המקדש במהרה בימינו אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
