ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- בחירת בן ובת זוג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית בת צביה
אי אפשר להתכחש לכך שתקופת הרווקות היא תקופה קשה, אבל אסור שהתחושה הזאת תגלוש למחוזות אפלים, שכביכול כל עוד אנחנו לא נשואים אין טעם לחיים או שאלוקים לא נמצא כעת בחיים שלנו. בכל רגע נתון האדם נפגש עם אלוקים. במילים אחרות, בכל רגע נתון בחיי האדם אפשר לחוש תחושות סיפוק, שמחה ויצירה.
בניסוח זהיר אפשר לומר כי ההבדל בין החיים לפני הנישואין ובין החיים אחרי הנישואין הוא הבדל כמותי. מבחינה איכותית – גם לפני הנישואין וגם אחריהם אנחנו באותו מקום – בעבודת ה'. זה לא שכעת בעת הרווקות אנחנו אומללים, ואילו אחרי הנישואין נהיה תמיד מאושרים. כבר כעת אנחנו מאושרים ושמחים במה שיש לנו, ושואפים להשלים את מה שאין לנו, ואחרי החתונה נהיה מאושרים עוד יותר ממה שיש ונשאף להשלים עוד יותר את מה שאין לנו.
למען האמת זו גישה שאמורה ללוות את האדם בכל רגע מחייו. ישנו משפט לא כל כך ידוע של הרב קוק, אבל בשבילי הוא מוטו לחיים: "הבקשה בעצמה היא התכונה המבוקשת, לא המציאה, שהיא תמיד בלתי אפשרית, כי הננו צועדים מגודל אל גודל, ומבקשה לבקשה, מבהירות לבהירות ומוודאות לוודאות יותר עליונה" (עולת ראיה א, רא). מאז ומתמיד הדרך המהירה הייתה הדרך הקורצת. האדם מטבעו נמשך אל התוצאה המיידית, הזמינה והעכשווית. החושים הגסים תובעים סיפוק מיידי: משהו שאפשר למשש, לחוש, לראות. בקיצור - תכל'ס. תהליכיות, קרי, הבנה שתוצאה מבשילה לאט לאט, גם אם כעת אין הדבר ניכר בעין – היא תובנה שדורשת יכולת הפשטה ומבט רוחני.
התרבות המערבית היא תרבות המבוססת על חומרנות חושנית. בהתאם לכך זוהי תרבות שמקדשת את הכאן והעכשיו. לתקשורת, כדוגמה, אין סבלנות לסקר תהליכים ארוכים. מה שלא נוצץ, אקזוטי, מרגש או פרובוקטיבי – לא עובר מסך. הרב קוק מחנך אותנו למבט אחר: אין "יעד סופי" בעבודת אלוקים. אי אפשר לתפוס את אלוקים, אי אפשר להגיע לשלמות. ברגע שהגענו לאלוקים ולשלמות – זהו כבר אינו אלוקים וזו כבר אינה שלמות. אלוקים ושלמות הם מושגים שחלק מובנה ממהותם הוא שהם אינם ניתנים להשגה מלאה. אפשר להתקדם אל אלוקים ולהתקדם אל השלמות, ועצם התהליך הוא ההשגה.
לפעמים אנחנו מציינים נקודות ציון בגרף ההתקדמות האינסופי ומדברים עליהן במושגים מושאלים של הגעה למטרה: "הגעתי לתפקיד שבו חשקתי", "הצלחתי להתגבר על חוסר השליטה שלי במידת הכעס", "הגעתי לחוויה רוחנית", "הוקמה מדינת ישראל". זה טוב ויפה, אבל מה הלאה? האם זהו סוף החיים? אין יותר שלמויות אחרות? ואף בתוך ההישג הנוכחי - אין מה לשפר? תמיד יש. תמיד יש שלמות בלתי מושגת, או נכון יותר: השלמות מושגת כל עוד יש שאיפה להתקדמות. מגיעים לאלוקים ולשלמות בכך שכל העת משתלמים. ההתמקדות צריכה להיות בתהליך ולא בתוצאה. תמיד להיפתח לעוד. המטרה אינה להגיע ליעד אלא לחיות את ההווה כמה שיותר.
לא לחיות בהמתנה
המצב הנפשי התקין איננו לחץ וציפייה חסרת סבלנות לשלב הבא בחיים, אלא התמקדות בהווה, ואז באופן טבעי מגיע השלב הבא. במסכת סנהדרין (צז, א) אומרים חכמים כי יש שלושה דברים שמגיעים בהיסח הדעת: מציאה, עקרב ומשיח. בעת שבה אובדת לאדם אבידה יש שלב מסוים שהחיפוש אחריה הופך לאובססיה, ולכן ההמלצה היא להרפות ובשלב זה או אחר תימצא האבידה (או שלא). גם דריכות יתרה מפני עקרבים מסוגים שונים שעלולים להפתיע אותנו בחיים יכולה להיהפך לפרנויה, ובסופו של דבר האשליה שאם נשבית את חיינו ונצפה למשיח שיופיע ויגאל אותנו מסבלנו גם היא איננה נכונה. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח שאף על פי שיתמהמה אחכה לו שיבוא" - כלומר, בכל יום אני מאמין שמגיע עוד קצת משיח. המשיחיות היא תהליך אינסופי שהולך ומתקדם בעולם, ובתוכו יש נקודות שחכמים ציינו אותן כרגעי שיא, כדוגמת שיבת עם ישראל לארצו, הגעת דמות מלכותית מבית דוד, בניין בית המקדש וכו'. אולם גם לאחר הגעת המשיח ובניין בית מקדשנו – אנחנו נמשיך ונתקדם בתהליך המשיחי עוד ועוד.
אם נחזור לנושא שלנו, הנגזרת המעשית היא שבמקביל לזיהוי גורמים שמפריעים לנו להתחתן, עיקר האנרגיה בזמן הרווקות אמורה להיות מופנית לחיי ההווה. מציאת שמחה וסיפוק בחיינו כעת - בלימודים, בעבודה ובחברתיות. לא לחיות בהמתנה לחתונה. אל תגידו "אני עובד כדי להרוויח כסף כדי שאוכל לקנות דירה לאחר שאתחתן", או "אני יוצאת עם חברות לבית קפה כדי לא להשתגע לבד הערב בדירה", אלא "אני עובד כי אני מאמין, מוכשר ושמח בעבודה שלי, ובעזרת ה' הכסף הזה גם ישמש אותי בעתיד", "אני יוצאת לבית קפה כי אני נהנית לבלות עם החברות, ומי יודע? אולי מישהי שם תציע לי להכיר מישהו".
בהערה אישית אוסיף שגם אני ביליתי בשוק הרווקוּת כחמש שנים עד שהתחתנתי, פרק זמן לא מבוטל (אומנם לא כמו אלה שנמצאים שם עשרים שנה, אבל בכל זאת). במהלך התקופה הלא פשוטה הזאת שמתי לב שאין דבר יותר מרתיע מבן או בת זוג שמשדרים מסכנות ביחס לחייהם הנוכחיים ותלותיות בהצלחת הקשר. מה שמכונה בל"חים או בל"חיות (בחור לחוץ חתונה או בחורה לחוצת חתונה). לעומת זאת, כשאדם שמח בחייו, פעלתן, אופטימי, משוחרר מלחצים ובא ליהנות מעצם הקשר (או במילים אחרות, אדם שיש אלוקים בחייו) – אזי באופן טבעי מחליקים לשלב החתונה.
ועוד הערה, שאולי קצת קשה לעיכול. יש כאלה שמסיבות אלה ואחרות לא זכו, ואולי גם לא יזכו, למצוא את בן או בת זוגם בעולם הזה. למרבה הצער יש גם תופעות כאלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא. תפקידו של האדם שמוצא עצמו במקום כזה, ולא פחות מזה גם תפקידה של החברה שסביבו, הוא למצוא את אלוקים גם כאן. קרי, לקבל את המציאות ולהתייחס באופן טבעי ופשוט אל החיים הלא טבעיים והלא פשוטים הללו. בחור רווק או בחורה רווקה הם חברים מלאים בקהילה גם אם הם לא יתחתנו לעולם. טיול משותף של משפחות עם רווקים ורווקות (בהקפדה המתבקשת על דיני הצניעות) הוא דבר מתבקש. הזמנה של רווקים ורווקות מבוגרים לסעודת שבת אינה רק מתוך רחמים או כדי להכיר להם שידוך, הם פשוט חברים שלנו לכל דבר ועניין.
הקדוש ברוך נמצא איתנו תמיד. ולכן תפקידנו פשוט לחיות כמיטב היכולת בהווה, וה' יעשה הטוב בעיניו. והוא תמיד עושה טוב – בעולם הזה או בעולם הבא.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
