ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
בפרשת דברים משה רבנו מוסיף עוד פרטים אודות מסע בני ישראל, בעבר הירדן המזרחי.
נסכם את המסע בקצרה בשילוב שני המקורות, וננסה להבין מהו הקשר הפנימי - הקו המחבר, בין כל המאורעות שלהלן:
א. משה רבנו, שלח מלאכים מקדש ברנע אל מלך אדום, בבקשה לעבור בארצו. מלך אדום סרב בתקיפות לבקשה (במדבר כ' יד-כא). הקב"ה ציוה על בני ישראל לא להתגרות בבני עשיו, לכן הם הקיפו את ארץ אדום - הר שעיר והגיעו לגבול מואב - נחל ארנון (דברים ב' א-ט, גם בציטוט מספר מלחמות ד' נזכר גבול מואב, נחל ארנון במדבר כ"א יד).
ב. עם ההגעה לגבול מואב הוזהר משה: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב' יז-כג).
ג. הקב"ה מזהיר את משה גם בעניין העמונים: "אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (שם יט).
ד. משה קורא לסיחון לשלום ומבקש רשות מעבר בארצו. סיחון מסרב, משה הורג את סיחון ואת בני משפחתו, מכה את צבאו ויורש את ארצו, תוך כדי הקפדה שלא לעבור את הגבול של עמון ומואב (מארנון ועד יבוק) (במדבר כ"א כא-כה, דברים ב' לא-לז).
ה. התורה מצטטת מתוך שירת המושלים (עיינו גם בחמדת ימים לפרשות חוקת תשס"ג ותשס"ד) העוסקת במלחמת סיחון מול מלך מואב הראשון: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא"
(במדבר כ"א כז-ל)
ו. בלק בן צפור מזמין את בלעם "לברך" את בני ישראל (שם כ"ב ב-כ"ד כה).
ז. בנות מואב ומדין מכשילות את בני ישראל בשיטים. משה נצטווה: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (שם כ"ה א-ט,טז-יח).
ח. בנות צלפחד מתעקשות שלא לוותר על נחלת אביהן (שם כ"ז א-יא).
ט. משה שולח את נציגי השבטים לנקום במדינים, הם מכים בהם והורגים את בלעם (שם ל"א א-ח).
י. בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול באזור הגלעד (ארצו של סיחון), משה מתנה עמם לצאת חלוצים לפני המחנה (במדבר ל"ב א-לב, דברים ג' יב, טז, שוב נזכרים הארנון והיבוק).
יא. חצי שבט מנשה מקבל גם הוא נחלה בעבר הירדן המזרחי (שם ל"ב מ-מב, דברים ג' יג-טו).
בהקדמה לדברים ננסה להבין מי הם המושלים?
בימנו נהוג לתרגם מושל כ- Governer ומשל כ - Fable (מטפורה). ברור שהמושלים הנזכרים בפסוק "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן", אינם שליטים ואינם רק אנשים הכותבים ספרות או שירה כחלק מחיי התרבות של העמים במזרח התיכון, כי אז אין שום סיבה להביא את דבריהם בתורתנו הקדושה. נציע כי מֹּשְׁלִים אלה היו אנשי רוח, חלקם היו קרובים לרוח הקודש, חלקם היו קרובים לנבואה, אחד מהם היה ממש נביא, אולי אפילו במדרגת משה רבנו - בלעם הקוסם. כך מפורש במדרש הבא: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דברים ל"ד י), בישראל לא קם אבל באומות העולם קם! ואיזה זה זה בלעם בן בעור" (ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז י). (כנראה שגם מי שכתב את "ספר מלחמות השם" היה או היו אישיות מסוג זה).
נביא דוגמא נוספת לאישיות שאינה מבני ברית ואע"פ כן הייתה קרובה לנבואה. בספר איוב מצאנו את אליפז התימני (שיש בחז"ל דעות המזהות אותו עם בנו של עשיו) הפותח את נאומו הראשון בדברים הבאים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ: בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים: פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד: וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי: יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד' יב-טז).
אין כל ספק כי בפסוקים אלה מתואר מעמד של התגלות משמים, שיש בו גם מרכיבים נבואיים. לזכותו של אליפז (שהמדרש מוצא לו נקודות זכות נוספות) נדגיש כי הוא איננו מציג את דבריו כנבואה וודאית משמיים, אלא ביושרה יוצאת דופן, הוא מדגיש שאין הוא מקבל מסר ברור.
בדברינו בשבועות הקרובים נמשיך ונפרוש בפני הקוראים את התמונה במלואה.
הבה נתפלל כי רק מי שאכן קיבל נבואה ו/או זכה באמת למדרגת רוח הקודש, ידבר בסגנון שכזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
