ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ואתחנן
שואל 'הלקח והלבוב' מה עניין נחמה יש כאן, הרי בית המקדש עדיין אינו בנוי.
אלא, שמובא בספרים שמשה רבנו התפלל תקט"ו תפילות כמניין 'ואתחנן', ויש לומר שעיקר הנחמה שלנו היא העובדה שיש ביכולתנו להתפלל ולהתחבר לבית המקדש על ידי כוח התפילה.
והביאור הוא על פי דברי ה'שפת אמת' זיע"א בפרשתנו (תרמ"ג) שמבאר את עניין ראית משה רבנו את ארץ ישראל, שאין הכוונה לראייה חיצונית, אלא הראייה הייתה ראייה בעיני השכל, לראות ולקשר את עצמו בפנימיות של ארץ ישראל.
ובשעת התפילה זוכים אז לקשר זה, כמאמר חז"ל (ברכות כח, ע"ב) "יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים", כי בזמן שאדם מתפלל כראוי, הוא מקשר את עצמו לפנימיות של ארץ ישראל, וזה פעל משה רבינו לדורות על ידי שהתפלל תקט"ו תפילות שבהם זכה לראיית הארץ.
ובדבריו אלו מובן מאוד, כי תפילה היא עת נחמה על החורבן, כי בעת התפילה יש לנו כוח ממשה רבנו לקשר את עצמנו לפנימיות של ארץ ישראל ובית המקדש. ולכן שבת נחמו היא בפרשת ואתחנן, שהיא פרשת התפילה, כי תפילה היא מצב של גאולה, כמו שביארו בספרים הקדושים שתפילה היא מלשון 'נפתולי אלוקים נפתלתי' (בראשית ל, ח) לשון חיבור ודבקות בה' יתברך.
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" בספר 'פנים יפות' פירש את תיבת 'לאמר' על דרך שאמרו חז"ל (ברכות ד, ע"ב) "המתפלל צריך שיאמר בתחילה "ה' שפתי תפתח".
וזה לשונו: "כי התפילה היא כאילו עומד בהיכל המלך ומבקש מן המלך, ואם יחשוב האדם באמיתת מחשבתו גדולת הבורא אשר סביבו נשערה מאוד, ויכיר בשפלות האנושי, יאחזהו הפחד והרעדה לאין תכלית, עד כי יהיה כאילם לא יפתח פיו, לולא העזר מאת ה' לפתוח פיו".
וממשיך: "כיון שהתפילה שגורה מאת הבורא ודאי תפילתו מקובלת, כמו שאמר רבי חנינא (ברכות לד, ע"ב) 'אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל'. וזה שכתוב 'ואתחנן אל ה'' בתחילה, שיענני ה' שתהיה תפילתי שגורה בפי- 'לאמר'".
על דבריו מוסיף 'הלקח והלבוב': "פירוש, משה רבינו התפלל ב'ואתחנן' שיהיה באפשרותו להתפלל, וחידש כאן משה רבינו הענין שיקדים אדם לתפילתו 'ה' שפתי תפתח'".
בספרו 'זרע קודש' (ויגש) כותב הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, כמה עצות לאדם בזמן שהיצר הרע רוצה להחליש את כוח התפילה שלו, כשאין לו כוח להתפלל מפני שאין לו אמונה שהתפילות מועילות והיצר הרע מפתה את האדם בטענות שאינו ראוי להתפלל וכו'.
אחת מהן היא מה שנאמר בתורה (בראשית מד, יח) "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני", היינו, שכשיהודי ניגש להתפלל צריך לזכור 'בי אדוני', שלא אני המתפלל אלא 'בי אדוני'- החלק אלוק שבי מתפלל, האדון שבי מתפלל.
על דרך זו מדייק הגאון רבי שלמה קלוגר זיע"א את הפסוק (שמות כ, כא) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך", שלכאורה לפי דקדוק הלשון היה צריך לכתוב 'תזכיר', ומבאר ש'אזכיר' מכוון לריבונו של עולם, שהרי ה' יתברך הוא המתפלל ומדבר דרך פיו.
ומדברים אלו יש חיזוק עצום לאדם שאינו יכול להתפלל, שיזכור ששכינה מדברת מתוך גרונו. וזו הבקשה 'ה' שפתי תפתח', שאם יבקש מהקב"ה כוח להתפלל אז יזכה ל'פי יגיד תהילתך'.
עוד מביא 'הלקח והלבוב' את דברי ה'חתם סופר' זיע"א ששואל, בעת שמבקש האדם על צרותיו הרי הוא מתפלל מתוך בכיה ומתוך לב נשבר משום ש"לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" (תהלים נא, יט), אבל כדי שהקב"ה ישרה שכינתו עליו, צריך שמחה בעת התפילה כפי שאומרת הגמרא (ברכות לא, ע"א) "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה".
ועונה ה'חתם סופר' דבר נורא, שמשום כן, אי אפשר לאדם להתפלל לבדו מפני שאי אפשר שתהיה תפילה מתוך בכי ושמחה ביחד, אלא האדם מבקש מבוראו 'ה' שפתי תפתח', שהקב"ה יתפלל מתוך פיו, ואצל הבורא יתברך הכל אפשרי גם שני הפכים בנושא אחד, כפי שדורשת הגמרא (סנהדרין כב, ע"א) על הפסוק בתהלים (סח, ז) "'מוציא אסירים בכושרות' -בכי ושירות".
כותב 'הלקח והלבוב': "וזהו עומק העצה היחידה בעומק הגלות למצוא נחמה, לדעת שיש כוח של תפילה, שהקב"ה שורה בתוכנו ועל ידי זה להתקרב אליו. וזו 'שבת נחמו', הנחמה של משה רבינו, על אף שאמרו לו שאינו יכול להיכנס לארץ ישראל, התפלל תקט"ו תפילות שלא הלכו לאיבוד, אלא הכוח נשאר לנו להמשיך להתפלל ולהפציר בתחינות ולזכות ל"תכין לבם תקשיב אזניך".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
