ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- דרך עץ חיים
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
נמשיך בתיאור החטא. לאחר שהנחש מוטט את אמון האשה בה', קצרה הדרך לחטאה המעשי:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:
תיאור החטא רווי בתיאורים המבטאים את התעוררות נפש האדם, התעוררות שבסופו של דבר הביאה גם לאכילה בפועל. והנה, ביום הכיפורים אנו מענים את נפשותינו ונמנעים מאכילה ושתיה, ובכך מתקנים את החטא. ביחס לכך נשים לב שהנפש היא המילה המנחה בפסוקי יום הכיפורים שבפרשת אמור 1 , וממקורות רבים אנו למדים שמקום התאווה אשר הובילה לחטא ("וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם") הוא בנפש. כך לדוגמה בהקשר לפדיון מעשר שני "וְנָֽתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּֽשְׁאָֽלְךָ נַפְשֶׁךָ..." (פרשת ראה), בהקשר לאכילת בשר "כִּֽי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶֽת גְּבֻֽלְךָ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָֽמַרְתָּ אֹֽכְלָה בָשָׂר כִּֽי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶֽאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָֽׂר" (פרשת ראה), ביחס לתיאור האדם העצל "מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל" (משלי יג ג), ועוד. משמעות הדברים היא שמשמעות עינוי הנפש היא אי מתן מקום לתאווה, אשר הובילה לחטא.
אחריות
תיקון נוסף המתרחש ביום הכיפורים קשור לדברים שהתרחשו אחרי החטא. לאחר שפנה ה' לאדם ולאשתו ושאלם האם אכלו מהעץ, הם התכחשו לאחריותם לכך: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל, וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל". הכחשה זו הינה מרכזית בתיאור החטא, כפי שניתן ללמוד מכך שרק לאחריה זו מתואר עונשו של האדם. הדבר אף עשויה לרמז שאילו האדם ואשתו לא היו מכחישים את אחריותם, הייתה ניתנת להם הזדמנות נוספת 2 .
ההתכחשות לאחריות האדם על החטא מקבלת את תיקונה ביום הכיפורים, במצוות הוידוי 3 . הוידוי מהווה מרכיב מרכזי הן בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, והן בעבודתו של כל אדם פרטי, במצוות התשובה המיוחדת ליום זה 4 .
הכפרה והלבוש
נמשיך בתיאור הסיפור בגן עדן. לאחר החטא, הצורך בלבוש מהווה נושא מרכזי: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת"; "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". שני קשרים קושרים בין עניין זה לבין יום הכיפורים.
ראשית, המועד היחיד שבו יש התייחסות ללבוש הוא יום הכיפורים. עניין הלבוש ביום הכיפורים אינו עניין צדדי והוא מהווה נושא מרכזי בתיאור עבודת הכהן הגדול, וכך כבר בתחילת הפרשה " כְּתֹֽנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִֽכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָֽׁם " (פרשת אחרי מות). בפסוק זה מוזכרים גם הכתונת והחגורה, המוכרים לנו מסיפור גן עדן, וחז"ל אף זיהו את כתנות העור עם בגדי הכהן הגדול 5 .
שנית, פעולת הכפרה עצמה דומה לפעולת ההלבשה, שכן עניין שתי הפעולות הוא כיסוי והסתרה 6 . נראה שהדמיון בין הלבשת האדם לכפרה אינו רק בעצם הפעולה אלא גם במטרתה, שכן ההקשר בו מתוארת הלבשת ה' את האדם מלמד שמטרת הלבוש היא לכסות את תוצאות החטא 7 .
יחד עם הדמיון בין פעולות הכפרה וההלבשה, בהיות שתיהן פעולות של כיסוי, הכפרה הינה פעולה מעמיקה יותר מהלבשה. ההלבשה היא חיצונית ומתייחסת לגוף, בעוד שהכפרה היא פנימית יותר ומתייחסת לנפש. נראה שהבדל זה נובע מהתשובה הנוכחת ביום הכיפורים. הקשר בין הכפרה לתשובה הינו פשוט לדעת חכמים, לפיהם כפרת יום הכיפורים מותנית בתשובה; אולם גם לדעת רבי, שסובר שהכפרה אינה תלויה בתשובה, מסתבר שעומק הכפרה ואיכותה כן תלויים בתשובה. ואכן תלות זו מפורשת בדברי ראשונים ואחרונים, וכך לדוגמה כתב הרא"ש שבכוחה של כפרה ללא תשובה 'למעט העונש', אך רק כפרה עם תשובה היא כפרה גמורה 8 .
הצורך בכפרת ביום הכיפורים לאחר ראש השנה מובן: בראש השנה בחר האדם מחדש במלכות ה', ובכך תיקן את בחירתו השלילית שהייתה בגן עדן. אולם, לצורך התיקון השלם לא די בשינוי הדרך מכאן ולהבא, אלא יש צורך גם בתיקון נזקי החטא שהיה בעבר – ותיקון זה אין האדם מסוגל לבצע לבדו, שכן יד האדם אינה מגעת לכל עומקי הנפש והמציאות. על כן ביום הכיפורים הקב"ה מכפר על עוונותינו, כלומר מנקה גם את תוצאות החטא שאין יד האדם מגעת אליו ומסוגלת לתקנם 9 .
הכתיבה בספר החיים – היקבעות בגן עדן
נראה שבראש השנה ויום הכיפורים מתרחש גם המשך תהליך השיבה לגן עדן, שכן בימים אלו האדם נכתב ונחתם בספר החיים, ומבואר במקורות כי ספר החיים הוא גן עדן 10 . אמנם כבר בחג השבועות האדם נכנס לארץ ישראל – היא מקומו של הגן, אך כניסה זו היא שלב ראשוני בלבד. בראש השנה וביום הכיפורים ייקבע כי הכניסה לגן עדן תקבל מעמד של קבע, ולא תישאר ארעית.
לאחר סדרת הפעולות המתקנות שנערכו בפסח, בשבועות, בראש השנה וביום הכיפורים, הגיעה העת לשוב ולשבת בגן עדן. ישיבה זו מתרחשת בחג הסוכות.
^ 1.היא מופיעה בהם חמש פעמים, יותר מכל מילה אחרת, ומאידך היא לא מופיעה בפרשת המועדות ביחס לאף מועד אחר. בפרשיות נוספות בתורה מוזכרת הנפש בהקשר למועדים בשני מקומות, אך בשניהם לא מדובר על מהות עניינו של היום: א . "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל" (שמות יב טו ועוד), ביחס לאוכל חמץ בפסח. בשונה מיום הכיפורים בו מוזכרת הנפש כתיאור מהות המועד עצמו, הרי שביחס לפסח מוזכרת הנפש ביחס לעונש מי שעובר על אחת ממצוותיו. ב . "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (שמות יב טז), פסוק שנאמר בהקשר לכל המועדים.
^ 2.סימן לקשר בין ההתכחשות לחטא לבין תוצאותיו השליליות מצוי בדברי נתן הנביא לדוד "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" (שמואל ב יב יג), שנאמרו מיד לאחר שאמר דוד לנתן "חָטָאתִי לַה' ".
^ 3.קשר זה בין התכחשות האדם לחטאו לבין מצוות הוידוי ביום הכיפורים מצאתי בספרו של הרב יגאל אריאל "ארפא משובתם", עמוד 48.
^ 4.ראו רמב"ם בתחילת הלכות תשובה.
^ 5.במדבר רבה ד ח, תנחומא ישן תולדות יב "וכך הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה, שהיה בכורו של עולם".
^ 6.ביחס למשמעות הכפרה, ראו לדוגמה "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר", ובמלבי"ם יאיר אור "כפר-הסיר חטאת... למען הבדילם כבר אמרנו כפר הוא לשון כיסוי, והשם הנגזר ממנו כפורת בהוראתו יוכיח ומציין שמכסה המכפר על עוון החוטא, מה שאין כן הסר חטאת שמציין הסרת החטא לגמרי עד שלא יזכר ויפקד עוד". וראו גם בדברי הרא"ש שיובאו בהמשך סעיף זה.
^ 7.נראה שלפני החטא הגוף היה זך וטהור, אך החטא גרם להעכרה של הגוף, מה שמצריך את כיסויו. ראו על כך לדוגמה בדברי חז"ל "בתורתו של רבי מאיר נמצא כתוב כתנות אור" (בראשית רבה כ כא) ובתחילת ספר דרך ה' לרמח"ל, ואכמ"ל.
^ 8.וז"ל בתוספות רא"ש ליומא פה ע"ה ד"ה תשובה "ועוד יש לומר דלרבי נמי צריך תשובה לכפר מקיבעא, אע"ג דמהני יום הכיפורים למעט העונש, כפרה גמורה בלא תשובה ליכא, דאם לא כן למה חרב הבית בעוונות ישראל כיון שיום הכיפורים מכפר על כל עבירות חוץ מג' דברים הללו", וכן כתב התוספות ישנים שם, וכעין זה בחסדי דוד על התוספתא יומא ד ח.
^ 9.מעניין לשים לב לכך שכפרה זו מתרחשת ביום שבו האדם נכנס למקום הכרובים, אשר ניתנו בפתח הגן כדי לשמור על דרך עץ החיים. ויש מקום לעיין במשמעות הדבר.
^ 10.ראה בדברי הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות, מאמר חיקור דין חלק ב פרק יב "ומי שרובו זכויות הנה בראש השנה נפתחים למעשיו שערי גן עדן והאויר שבפנים קולטן ואת אוירן וזהו נכתבים ונחתמים לחיים". וכן מובא בשם הגר"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
