ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (לא, א). כתב רבינו האור החיים הק': "אומרו את 'כל' הדברים האלה" להעיר שהגם שהגיע יום פטירתו (של משה) וכו' אעפ"כ היה בו כח היכולת לדבר את כל הדברים עי"ש.
העירו האחרונים שדבריו המה דברי פלא, כי בפסוק כאן לא נאמר: "את 'כל' הדברים האלה", אלא רק "את הדברים האלה" וגו'.
הגה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל בספרו חיים ושלום (ריש פר' דברים) הביא בזה דברים נפלאים, מה ששמע בשם מקובלים; שמשמים הטעו את רבינו האוה"ח משום פשט מסוים שכתב בפר' דברים על משה רבינו ע"ה, אך דוחה דבריהם מכל וכל.
ונביא את דבריו בקצירת האומר:
האוה"ח הק' פירש בפסוק (א, א) אלה הדברים אשר דיבר משה וגו', וז"ל: אלה מיעט את הקודם, פירוש לפי שאמר אשר דיבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם - מוסר ממשה לעובר פי ה', וכו'.
וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה, כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר "אלה הדברים" פי' אלה לבד הם הדברים אשר דיבר משה דברי עצמו אבל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה עכ"ל.
ובפשטות דבריו קשים להולמם, שהם כנגד דברי חז"ל מפורשים בסנהדרין (דף צט.) שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה "אלא משה מפי עצמו" - זהו כי דבר ה' בָּזָה עכ"ל הגמרא, ופשוט דכל התורה היינו גם ספר דברים בכלל, וא"כ איך אומר האוה"ח שספר דברים כן אמרו מפי עצמו.
ומבאר - הגה"ק ממונקאטש - שאין כוונת האור החיים שאמרם מפי עצמם ממש, אלא שכבר נצטוה עליהם ואמרם בעבר, ועכשיו חזר עליהן שנית מפי עצמו, יעו"ש באריכות.
ומסיים 'המנחת אלעזר' בדברי פלא, וז"ל: ושמעתי מפי זקן וחכם, שמקובל מפי צדיקים ז"ל כיון שנמצא זה הלשון (בפר' דברים) באוה"ח כנ"ל שיש לטעות בו ח"ו כנזכר, על כן טעות נזדקרה לפני הרה"ק האור החיים בספרו (פר' וילך) שפי' דהכי כתיב "וידבר את כל הדברים" ובאמת לא נמצא בתורה שם תיבת "כל" כנודע התמיה הזאת כבר, והיא מידה כנגד מידה בלשון הדברי"ם שדיבר משה עד כאן שמעתי".
ודוחה דבריהם ואומר: אמנם לפי מה אין צריך לזה, ובאמת אין כוונה זרה לטעות בדבר האוה"ח הק' כנ"ל, ולא הגיע לו עונש ח"ו בעד זה, ומה שנמצא (בדבריו) בפרשת וילך על לשון הכתוב "כל הדברים" כן כתבו התוס' בכמה דוכתי (ראה ב"ב קיג. תוד"ה תרוייהו וז"ל: פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים, וכן מצינו בשור שנגח וכו' יעו"ש), וכן במגילה (ג.) דרשינן "וילן יהושע בתוך העמק" וכהנה וכהנה אשר פסוק זה לא נמצא בלשון כזה, אלא דרבנן לא הוי בקיאי בקרא בעל פה בדקדוק הלשון, מרוב טירדת גירסייהו, על כן דרשו וכתבו לפעמים שלא בדיוק הלשון דכתיב בקרא כנודע. וכן קרה בפר' וילך להגה"ק ב' האור החיים והדברים עתיקים עכ"ל.
מ"מ אע"פ שטעו בדיוק הלשון, כמובן שלא טעו בפשט הפסוק, וכדוגמת כאן בפרשת וילך, דאע"פ שלא כתוב "כל" אמנם כוונת הכתוב ברור הוא שר"ל "כל" שהרי בסוף הפרשה (להלן ל) כתובות התיבות (וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת) "עד תומם" שביאורו כי דיבר את כל דברי השירה הזאת מתחילתם עד סופם, וכ"כ הג"ר משה חיים טריווקאס במח"ס נאד דמעות בקובץ תורה מציון – ירושלים (שנה ד' קונטרס א' סי' י ס"ק ד'), וגדולה מזו ר"ל שרבינו האור החיים הציג מילת "כל" בתור מבאר את הכתוב, כי כוונת הכתוב כי משה רבינו דיבר כל הדברים האלה ביום פטירתו, אבל חלילה לנו לדמות ח"ו כי יצא עתק מפיו להוסיף בתוה"ק הנזכרת וד"ל. עכ"ד ודפח"ח.
*
ובפרדס יוסף החדש כתב: וראה בקובץ אוהל מועד - קרקא תשרי תרנ"ט (עמ' 82) - הכותב: שמעתי מהרה"צ מו"ה ר' יוסף מאיר שליט"א מקהילת ספינקא (הוא אדמו"ר האמרי יוסף מספינקא זצ"ל) שאמר בשם הרה"צ רבן של כל ישראל מאפטא זצ"ל באור החיים פר' וילך וכו' דברי האוה"ח הללו שייכים לפר' האזינו פרק ל"ב פסוק מד-מה ויהיה הכל על נכון עכ"ל.
פניני אור
פנינים נפלאים מדברי רבינו בלשון קלה השוה לכל נפש.
לנצל את הזמנים הנעלים המיוחדים
וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם (ויקרא כג, כח)
מהו הביאור בטעם של האיסור מלאכה - כיון שהוא יום כיפורים, מה בכך שהוא יום כיפור מכל מקום אפשר לעשות מלאכה.
ומבאר רבינו אור החיים הק' שהוא נתינת טעם. כפי שהגמ' (סוטה דף מ) אומרת, שאין אומרים פסוקים כשהכהנים מברכים את העם, משום כלום יש עבד שמברכים אותו ואינו מאזין ע"כ. גם כאן כלום יתכן שיעשה מלאכה ביום של כפרה, היתכן שאדם נמצא בזמן שעיצומו של יום מכפר, והוא עסוק במלאכתו. וכל בר דעת מבין שאם בורא עולם נתן כח וסגולה ומעלה של כפרה ביום הזה, לא יתכן שהוא יעסוק במלאכתו. ויש להתייחס ליום הזה בקדושה ובטהרה ולא לעשות מלאכה.
יש ללמוד מזה שכאשר יש זמנים שהם מיוחדים הם מקודשים, יש להבין שאין לעסוק בזמן כזה בדברי חול והבל, ויש לנצל זמנים אלו בהתעלות ולעלות במעלות היראה והקדושה.
(אוצר הפרשה - פר' אחרי)
התפילה המיוחדת של רבינו ליום כיפור
בפרטים הפחות ידועים על רבנו ה'אור החיים' אפשר למנות את העובדה שדרכו של ה'אור החיים' היתה לחבר תפילות לזמנים מסוימים ולהזדמנויות שונות. על עובדה זו ניתן ללמוד מפיו של תלמידו של רבנו מרן החיד"א שכתב בספרו 'דבש לפי' (מערכת תי"ו אות מ"א) בזה הלשון: "וכד הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר ז"ל שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קודש מתחילת הלילה עד הבוקר וכו' והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקודש ותפילות שיסד הרב ז"ל".
על אף שבימינו אין ידוע איזה תפילות חיבר רבנו עם כל זאת השתמרה תפילה אחת שמיוחסת אליו, תפילה זו מובאת לראשונה במחזור ליום הכיפורים לפי מנהגי הספרדים שהודפס בשנת תקנ"ז, מחזור זה שנקרא בשם ספר 'עבודת מקדש' הודפס בדפוסו של החכם הרב אליעזר סעדון על פי הוראותיו של החיד"א ומובאת בו רק תפילת המוסף של יום הכיפורים.
מנהגם של קהילות הספרדים לומר סליחות לאחר סיום תפילת המוסף של יום הכיפורים, ובתוכם אומרים הם שבע פעמים 'א-ל מלא רחמים' וי"ג מידות.
וזו נוסח התפילה:
"יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹקֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ, זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם, כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ, וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ. הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' 'אָב הָרַחֲמָן' עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה, הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה".
הגר"ח פלאג"י נהג לאומרה קודם קדיש תתקבל של תפילת מוסף
גם הגר"ח פלאג"י, בספרו 'ימצא חיים' (סי' ג), מצטט תפילה זו, תוך שהוא מציין, שתפילה זו מהרב ח"ק (-חסידא קדישא) כמהר"ח ן עטר זלה"ה וזיע"א.
התפילה עצמה מובאת שם בשינויי לשון קלים, ולפי המובא שם אין לומר תפילה זו אלא לאחר שאומר הש"ץ את ה'ויעבור' האחרון. שנאמר לאחר תפילת המוסף של יום הכיפורים. הוראה זו תואמת למה שכותב הגר"ח פלאג"י עצמו בספרו 'מועד לכל חי' (סי' י"ט אות כ"ט): "והתפילה שסידר הרב כמוהר"ח ן' עטר ז"ל בעוד שאומר הש"ץ 'ויעבור' נדפסה במחזורים בסוף הספר וכו', ואני הצעיר נהגתי לאומרה בקול רם אחר סיום הסליחות דמוסף, קודם קדיש תתקבל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
