ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
תשובה : בגמרא [ב"מ עה, ב] מבואר שאיסור ריבית אינו דווקא בממון – אלא גם בדיבור: תניא, רשב"י אומר: מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת"ל "נשך כל דבר אשר ישך" - אפילו דיבור אסור.
רשב"י דורש מהפסוק שאפילו דיבור שיש בו מעין טובת הנאה מהלווה למלווה – יש בה איסור ריבית. ברמב"ם [פיהמ"ש שם] מבואר שאיסור "ריבית דברים" אינו מדאורייתא, אלא הוא כלול באיסור דרבנן של "אבק ריבית". לדעתו דרשתו של רשב"י מהפסוק איננה דרשה גמורה אלא אסמכתא. על אף שמדובר באיסור דרבנן - הוא מוסכם ללא עוררים על ידי כל הראשונים ונפסק בשולחן ערוך [יו"ד קס, י].
מכאן באו הפוסקים לדון בשאלה האם יש באמירת "תודה" חשש ריבית.
מרן ה'בית-יוסף' [יו"ד סי' קס] כתב: "שנותן לו חן על שהלוהו... ודאי דאסור, מכל שכן דהקדמת שלום".
לפי הבית-יוסף, אם נאסרה הקדמת שלום אע"פ שאינה קשורה ישירות להלוואה – כל שכן 'שנותן לו חן' אסור. ב'שלחן ערוך הרב' [הל' ריבית ט] התבאר מה בדיוק כולל המושג 'נותן לו חן': "ואפילו לדבר דבור טוב בשביל ההלואה... אסור, כגון להקדים לו שלום אם לא היה רגיל מתחלה להקדים לו, ואין צריך לומר לקלסו בפניו או להודות ולהחזיק לו טובה או לברכו בפניו על שהלוהו..."
מכוח הדברים הללו הכריע הרש"ז אויירבעך זצ"ל [מנח"ש ח"ב סי' סח אות ב], שאע"פ שמצד כללי-הנימוס ודרך-ארץ ראוי ללווה להודות למלווה – ויש מקום לומר שאין זה בכלל 'ריבית' – מכל מקום להלכה יש להכריע כדברי 'שולחן ערוך הרב' ואין להתיר לומר 'תודה' אפי' באופן זה! יש לציין כי אמנם יש פוסקים שהתירו לומר "תודה" מטעמי נימוס - אך רק באופן מאד מינימאלי ולקוני, וחלקם הצריכו תנאים נוספים לשם כך [עי' שו"ת עשה לך רב ז, סא].
רעיון "פרקטי" שהוצע הוא, שהלווה יודה למלווה, אך לא על עצם ההלוואה , אלא על השקעת זמן, המחשבה ושאר טרחות – על מנת להוציא את ההלוואה אל הפועל. פתרון זה מבוסס על דעתם של חלק מהאחרונים , שאין איסור ריבית בהוספת תשלום למלווה עבור "טורח, הוצאה ואחריות הדרך" [עי' פת"ש יו"ד קעג ס"ק ג], כל עוד והוא מוערך באמת ע"פ הטרחה וללא קשר לסכום הלוואה.
אלא שמרן הראי"ה קוק זצ"ל חולק על היתר זה, ומביא ראיה מעניינת מסוגיית 'שכר אמירה' במסכת בבא-מציעא [סט, א]: "ואמר רבא, שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה שקיל לך ארבעה זוזי ואמור ליה לפלוני לאוזפן זוזי. מאי טעמא?... לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה קא שקיל ושרי".
רבא מתיר לאדם שרוצה ללוות כסף, לשלם לחבירו ע"מ שילך לפלוני וישכנע אותו להלוות לו. הגמ' אומרת שאין בכך ריבית הואיל והכסף שמשלם הלווה לשליח הוא עבור "שכר אמירה" – ומשולם על הסיוע בקבלת ההלוואה. אע"פ שסוף-כל-סוף הלווה הוזיל מכיסו יותר כסף ממה שהוא קיבל בהלוואה – אין בכך ריבית.
הרב קוק מדייק, שהגמ' לא הסתפקה בטעם של "שכר אמירה" – אלא ציינה גם ש"לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה", ומכאן הוא מסיק [דעת כהן סי' עז]:
ונראין הדברים, שמפני שכאן יש דיבור ע"ד הלואה חמיר טפי, וצריך עכ"פ מדרבנן שיהיו כאן שני אופנים להתיר, חדא שאין הרבית באה מלוה למלוה, והשנית שלא נתן אלא שכר אמירה.
וממוצא דבר למדנו, שבהנאה שבאה בדרך ישר מלוה למלוה, אף על פי שהיא באה על ידי איזה דבר של שכר טורח אחר המקושר לההלואה, אינו מספיק לזה להתיר עכ"פ מדרבנן.
ע"כ אין דעתי נוטה להתיר לקחת שכר מהלוה בעד הטורח של הכתיבה ושל הבאת הכסף, כיון שהשכר הזה בא מלוה למלוה.
הרב מכריע, שמדרבנן אסור ללווה לתת למלווה שכר גבוה יותר, כחלק מ"שכר הטרחה". לדעתו יש בזה סוג של 'אבק ריבית' – שהרי סוף-כל-סוף תשלום זה קשור למהלך ההלוואה.
אך למעשה נראה שבעניין "ריבית דברים" –יש להקל יותר. והיינו שאע"פ שלגבי "שכר טרחה" המתבצע ע"י תשלום כספי או שווה כסף במסגרת ההלוואה, הראי"ה קוק זצ"ל הכריע להחמיר מדרבנן – מסתבר שלגבי "ריבית דברים" שכל עיקרה אינה אלא מדרבנן, יש מקום לומר שחכמים לא עשו גזירה לגזירה, והתירו אמירת דברי תודה על הטרחה שמסביב להלוואה.
יש לשים לב, שהיתר זה איננו גורף ו"אוטומטי" - ויש להקפיד שלא להרבות בדברי שבח ותודות – מעבר למה שסביר עבור הטורח בלבד, שהרי לגבי עצם הלוואה אמירת ה"תודה" בעייתית, כאמור.
***
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
